לבד מול כולם

פרק 37

שון

אני מאלץ את זכרוני לנסות להבין יותר מה קרה בשעת התאונה .
הזיכרון האחרון שלי הוא שאני בנסיעה לכיוון הרמזור הירוק מהצד הנגדי של הרמזור היה אדום, מה שזה אומר שכול הנראה נהג המשאית שפגע בי עבר ברמזור אדום במהירות מופרזת .
למרות שלמזלי המשאית אינה יכלה לנסוע מעל מהירות מסוימת היא עדין פגעה בי בצד השמאלי של הרכב לכן הפגיעה במושב הנהג לא הייתה חזקה .
אני זוכר שהייתי אמור להיפגש עם החוקר הפרטי לפני הגשת התלונה במשטרה ,אני צריך לעדכן אותו במה שקורה עכשיו .
אני לא מוצא את טלפון הנייד שלי לא לצדי אני מחפש אותו .
אני מנסה לזוז מעט אך המכות היבשות שקבלתי חזקות מידי ואני מתעייף ומוצא את עצמי חסר יכולת לזוז .
דלת החדר בו אני שוהה בבית החולים נפתחת ולתוך החדר נכנסות לין ודנה הן נראות עייפות ועצובות .
"מה קרה ?את בסדר" אני שואל בדאגה את לין .
היא מהנהנת בראשה לאישור  "הכול בסדר".
"גם אני כאן " מנופפת דנה בידה.
"הכול בסדר ?" אני שואל שוב ומפנה את מבטי לעבר דנה .
"בערך" היא עונה בלחש.
"מה זאת אומרת?" אני שואל אותה בשפה אנגלית  בה אני שולט טוב יותר.
"טוב אני אספר לך אבל בתנאי אחד שאתה מבטיח לשקול את הדברים ולא להתעצבן כי זה לא יעזור לאף אחד ממכם" היא מעבירה את מבטה ביני לבין לין .
"נו... "אני שואל בחוסר סבלנות.
"החוקר ששכרת יצר איתי עכשיו קשר".
"מה הוא רצה ?" אני שואל בפליאה
"כן הוא אמר שאתה נתת לו את הנייד שלי במידה ולא יצליח ליצור עמך קשר".
"נכון ,אני נזכר ."
"מה הוא אמר לך ? יש לו מידע על עידו?"
"כן  עידו ובן זוגו בדרך לגאורגיה " דנה מנופפת בידה בצורת מטוס לכיוון למעלה .
"מה זאת אומרת ?" אני לא מבין את דבריה .
"בדיוק כמו שאתה שומע הם עזבו את הארץ" מסבירה דנה .
"אני לא מאמין, לא הצלחתי לעצור אותם הייתי צריך להגיש את התלונה מוקדם יותר " קולי כועס וצרוד
"לא רצית להישאר עם הספק ,היה לך חשוב לברר את כול העובדות. על תאשים את עצמך " לין מרגיעה אותי .
"נכון , בגלל שאני עורך דין זה נטוע בי להגיע אל האמת אני חייב שהכול יהיה מבוסס על עובדות לכן לא מיהרתי עם הגשת התלונה."
"הכול יהיה בסדר " אומרת דנה
"מתי שהוא הם יחזרו לארץ " היא ממשיכה .
אני מבין את דבריה אך ההרגשה של פספוס מכוננת בי ולא נותנת לי מרגוע.
"מה שחשוב עכשיו זה שתחלים ותחזור לעצמך כמה שיותר מהר"
"יש לי תחושה שיש משהו שאתן לא מספרות לי?" אני שואל אותן בכעס
מבטן של לין ודנה משתנה מעט
"יש משהו שאתן רוצות לשתף אותי בו?" אני חוזר על שאלתי.
"לין?" אני מבין שאני צריך להוציא את המילים מפיה.
"דנה חושבת שניסו לפגוע בך בכוונה" היא אומרת בשטף.
לוקח לי כמה רגעים להבין את כוונתה.
"את חושבת שהתאונה הזאת הייתה מתוכננת?" אני פונה אל דנה בשאלה .
"אני לא בטוחה אבל יש לי חשד "
"על מה את מסתמכת ?" אני מנסה להוציא ממנה יותר פרטים .
"חוקר המשטרה טוען כי המשאית הזבל נגנבה אתמול בלילה ובנוסף לכך הנהג הפוגע ברח מהזירה .
יכול להיות שזה מקריות ויכול להיות שזה גם תוכנן מראש" היא מסבירה בלחש.
"אשמח אם תוכלי לבקש מדן החוקר להגיע אלי לביקור בקרוב" אני מבקש מדנה  .
"דברתי איתו לפני כמה דקות הוא אמר שהוא בדרך לפה " מסבירה דנה.
"אז בואו לא נעשה השערות ונחכה לתוצאות שהוא יביא לנו ". 
דפיקות הדלת מלוות את מבטנו בתחינה .
בליבנו תקווה שמי שיעמוד מאחורי הדלת הוא דן ושיש בידו  את התשובות לכל השאלות שלנו.
"ערב טוב " מברך אותנו דן בחיוכו
"אני שמח שאתה בריא ויצאת מזה בשלום".
"תודה ,אומנם אני מפורק ויש  לי קצת כאבים אבל תודה לאל על מה שיש ולא על מה שאין" אני מודה לו .
עיניה של לין מבריקות היא מביטה בי בהערצה.
"גבר ,אני צריך תשובות אני משתף אותו  בחשדות של דנה ולין ".
מבטו של דן לא מופתע הוא אפילו מחייך מעט.
"לפני שהגעתי לכאן נסעתי לאזור התאונה בכדי להבין איך היא קרתה
לשמחתי אבא שלי הוא בוחן תנועה כך שאם השנים צברתי ניסיון".
"אנחנו נשמח לדעת לאיזה מסכנות הגעת ?" ממהרת לשאול אותו דנה .
"אז ככה לפי איך שכביש נראה לא בוצעה ניסיון לבלימה מצד המשאית
ופה זה קצת החשיד אותי אז נגשתי לעירייה לבדוק את המצלמות שמותקנות באזור .
לפי מה שנראה במצלמה הקרובה ביותר למקום האירוע ,נראה כי נהג המשאית חיכה בצדו של הכביש מעל לשמונה שעות הוא היה בתוך המשאית מה שמראה לכך שהוא חיכה שתופיע בכביש הזה".
אני מחכה בכיליון עיניים שהוא ימשיך להסביר את המקרה אני חסר סבלנות וזז באי נוחות במיטה .
"מכיוון שהיה לי מחשיד אז בקשתי לראות המצלמות שמכוונת לדירתה של לין, לאחר כמה דקות של צפייה  נראתה המשאית הזבל הנוכחית מסתובבת סיבב הבניין  בה היא מתגוררת מספר פעמיים בכדי לוודא מה יהיה כיוון הנסיעה שלך ולאן תפנה כנראה הוא ידע לאן פונות פינך. "