לבד מול כולם

פרק 21

לין

עבדנו כול הלילה על הדוחות של המאזן .
אני לא מאמינה שחסר כל כך הרבה כסף .
אני עובדת פה כבר יותר מחמש שנים מעולם לא היה חסר כסף.
המאזן תמיד היה מדויק ונכון.
העייפות כבדה נפלה עלינו והצעתי לשון ללון בדירת הסטודיו ששייכת למשרדו של דוב.
ידעתי שיש רק מיטה אחת ושנצטרך לחלוק אותה, אני כבר ממש לא מכירה את עצמי כשאני לידו .
למרות החשש שרץ בליבי מוקדם יותר אני מופתעת מעצמי אני מרגישה נינוחה ולא לחוצה כמו שחשבתי שיהיה .
אני רוצה לחלוק הכול במחיצתו.
אם קופידון שלח חץ מדויק לליבי?. בתת מודע אני יודעת שעדין יש לו חברה .
למרות כל ההסברים שלו אני לא אוכל לפתח איתו קשר אם הכול לא יהיה ברור בניהם.
אני שוכבת לידו ,שון עוצם את עיניו  אבל אני מרגישה שהוא לחוץ מאוד בקרבתי האם גם הוא לא יכול לשלוט על עצמו לידי?.     
"את ישנה?" הוא שואל בעיניים עצומות .
"מנסה , אני מחייכת מעט "למה אתה שואל?"
"קשה לשכב לצדך מבלי לגעת בך את מודעת לכך שאני נמשך אליך בטירוף" הוא מחייך .
אלוהים ,אני צוחקת .
"אתה חייב לשלוט בעצמך .... " אני מנסה להסביר את עצמי .
"את יודעת שהייתי קטן חלמתי לישון במיטה של אבא" הוא מגחך
"מה זאת אומרת מיטה של אבא?" אני חוזרת על דבריו .
"אני לא זוכר איך זה לישון לידו הוריי התגרשו שהייתי קטן מאוד מבית מאושר כמובן זה מה שאני חשבתי שהיה לנו בית מאושר ביום בהיר אחד אני ואימא עוזבים הכול וטסים למקום אחר לגמרי"
אני מתיישבת ומקשיבה לדבריו בשקיקה .
"אימא התחתנה עם גבר אלים סבלנו במשך שנים מהתעללות שלו"
"מעולם לא שמעתי על זה מדנה" אני אומרת בפליאה.
"כי לא ספרתי לאף אחד " הוא עונה בשקט
"למה לא שיתפת את דוב ? אני בטוחה שהוא לא היה נותן לזה להימשך ."
"אני לא באמת יודע מה הוא היה עושה אני רק זוכר שהייתי מחכה כל שנה לקיץ בכדי לבוא לכאן זה היה מבחנתי בריחה מהתופת".
אני מלטפת את פניו ומשתתפת בצערו .
"אז למה הפסקת לבוא לביקורים ?" אני שואלת בסקרנות
"כי תודה לאל אחרי כמה שנים אימא החליטה שהיגיע הזמן להעיף את הנבלה מהבית".
"ואז.." אני שואלת
"ואז כבר לא הייתי צריך לברוח " הוא עונה .
לפני שאני שמה לב ברגע אחד הכול משתנה שון שוכב מעלי מצמיד את מצחו למצחי ,"אלוהים את יפיפייה אני לא יכול לשלוט בזה" הוא מצמיד את שפתיו לשפתיי ושולח אותנו לעולם לא מוכר .
לשונו מלטפת את לשוני כול חושי צוללים לתוך פיו הטעם שלו הריח שלו
מסחררים את ראשי .
רציתי אותו כול כך ,ידיו ליטפו את גופי המוח צועק לי לעצור אנחנו לא יכולים אסור לנו .
"שון ," לחשתי לאוזנו הרמתי מעט את ראשי והבטתי לתוך עיניו ,"אני לא יכולה ."
"בגלל קים?" הוא שואל .
"זה לא בסדר. אנחנו לא  אמורים להתנהל ככה אתה הבוס שלי !!."
"אני מבטיח ,אני אדבר עוד היום עם אמי היא הבטיחה שתברר עבורי מה מצבה של קים".
הוא מתרומם מעט ממני אני מרגישה עדין את אברו לוחץ על בטני .
"אני אסיים את זה אני לא יכול להמשיך את זה אני נמשך אליך מאוד".
"אני שמחה שאתה מבין שאינך יכול להתחיל כלום בזמן שיש לך מחויבות למישהי אחרת.
אבל בלי שום קשר לזה" אני ממשיכה .
"אנחנו" אני מצביעה עלינו עלי ועליו "לא יכולים לפתח קשר זוגי אנחנו עובדים ביחד ."
המילים יוצאות מפי ואני ויודעת בכל ליבי שאני לא מתכוונת לכך .
אני רוצה אותו בדיוק כמו שהוא רוצה אותי אבל אני לא יכולה להראות לו חולשה ,זה לא בסדר, הוא חייב לסיים את הקשר לפני שאנחנו חושבים על להיות ביחד.
"אני לא מסכים איתך אנחנו יכולים להשלים אחד את השני ,אני יודע שזה לא יהיה קל  אבל.. " אני קוטעת אותו
הוא ממהר ואומר

"השיחה הזאת תתנהל לאחר שאני אדבר עם קים אבל אני לא מוותר אליך בכזאת קלות ".
תודה לאל, אני חושבת בליבי גם אני לא רוצה לוותר עליו .
הוא חוזר למקומו הוא לוקח את ידי בידו נושק קלות על כף ידי ואומר
"עכשיו תנוחי קצת, מחכה לנו יום ארוך ".
אני מסכימה ומהנהנת את ראשי לאישור ועוצמת את עיניי.

ליטוף נעים על פניי מעיר אותי משנתי
"בוקר טוב יפיפייה" לוחש שון באוזני .
"בוקר טוב ," אני עונה ונמתחת מעט .
"מה השעה?" אני שואלת.
"עוד מעט שמונה קומי נתארגן ונלך לאכול ארוחת בוקר ".
"אתה צריך להתקלח ולהחליף בגדים ?"
אני שואלת אותו וקמה ממקומי .
"יש לדוב ארון מלא בגדים ," אני מובילה אותו לארון ,"לפחות תתקלח ותחליף חולצה .
אומנם אתם לא באותה מידה אבל עדין החולצה תתאים לך מאוד ."
"ומה איתך ?" הוא צוחק.
אני צוחקת וניגשת לתיק שלי אני בדרך כל סוחבת איתי לבנים חדשים בתיק ,"אני אשאיל חולצה טריקו מארונו של אביך ,אל תדאג אני אסתדר ."
שון מתגלגל מצחוק "אני כבר מת לראות איך תראי עם חולצה של אבי "
אני צוחקת .
שון מתקלח בזריזות ומחליף
חולצה ותחתונים חדשים  הוא יוצא רענן עם מעט זיפים על פניו .
אני נכנסת מיד אחריו שוטפת את גופי וממהרת לאסוף את שערי ,השאלתי מדוב גופיית סבא לבנה צמודה, הכנסתי אותה לתוך המכנס היא הגיעה לי כמעט עד הברכיים משכתי  אותה מעט החוצה ,"מושלם", אני צוחקת לעצמי. הוספתי גם את הז'קט מאתמול.
התאפרתי עם מה שיש לי בדרך כלל בתיק ,מעט פודרה וקצת מסקרה.
"אווו" מתפעל שון "את יפיפייה כול דבר שאת זורקת על עצמך מתאים לך".
"תודה" ,אני אומרת  .
"בואי נלך לאכול משהו על החוף עד תשע נספיק לחזור".
אני מסדרת את המיטה לפני שאנחנו יוצאים ,עוברת לראות שהכול במקומו ומצטרפת לשון.
"את בדרך כלל נקייה ומסודרת כזאת?".
"פנאטית" אני משיבה לו וצוחקת .
אנחנו ממהרים לצאת מהבניין לפני שיגעו עובדי החברה.
"בואי" שון אוחז בידי ומוביל אותי לרכב השכור.
"את יכולה להצטרף אלי לקנות רכב אחר, אני לא יכול להישאר ,הרבה זמן עם הרכב השכור".
"אני אשמח להצטרף ,אתה רוצה רכב פרטי לעצמך או רכב שיהיה שייך לחברה?" אני שואלת .
"אני באמת לא יודע ,אני אברר מול אבי איך זה מתנהל ,קודם אנחנו חייבים לפתור את העלמת הכספים בחשבון לאחר שנדע מה מצבה של החברה אוכל להתקדם עם הנושא"
"איך אתה מתכוון לנהל את השיחה עם עידו ?" אני שואלת ."את שוכחת שאני עורך דין ,נכון?"
"נכון, שכחתי אתה מומחה לזה .
אתה חושב שתצליח לדובב אותו?"
"אני עדין לא יודע לאן בדיוק נעלמו הכספים , קודם אתן לו הזדמנות לברר בעצמו את הנושא "
"מה הכוונה ?" אני שואלת.
"קודם אני אתן לו את האפשרות לתקן את המצב מבלי שהוא יידע שאני יודע".
"ואיך תעשה את זה ?" אני סקרנית .
"חשבתי לומר לו שהעברתי אליך את  
הדוח לבדיקה ולראות איך הוא מגיב "
"ואיך לדעתך הוא יגיב?" אני ממהרת לשאול
"אם הוא יראה סימנים של לחץ, הוא ימהר לפעול ויעשה טעיות ".
"אני מבינה ".
שון לוחץ על ברכי ,"יהיה בסדר אל תדאגי ."
"ואם הוא לא יוכל להחזיר את הכסף ? מה נעשה?" אני שואלת בלחץ .
"לין תירגעי אנחנו עדין לא יודעים מה קרה ,יכול להיות שאנחנו טועים ויש צ'קים בדרך שלא הופקדו".
"אני לא בטוחה" אני מציינת
"שמתי לב שההפקדות שחסרות אלה מהשבועות האחרונים שבהם דוב לא נמצא ."
"כן גם אני שמתי לב לכך" הוא מאשר את דברי.

שון מחנה את הרכב בקרבת חוף הים ואנחנו צועדים ברגל לכיוון המסעדה הקרובה .