לבד מול כולם

פרק 11

לין

שון מבקש ממני לחזור ביחד לתל אביב ,הוא מסביר שאנחנו צריכים לדבר ,אני מתלבטת מעט אבל מחליטה לתת לו הזדמנות ,שיננו רוצים לטובת החברה כך שאנחנו חייבים להסתדר.
אני נפרדת לשלום מכל העובדים נושקת על לחייו של יוגב ומודה לו על עשייה טובה .
הוא מביט בי ושואל  "את בטוחה שאת לא רוצה לחזור איתי?"
"זה בסדר" אני מרגיעה אותו "יהיה בסדר אנחנו צריכים לדבר."
שון מביט בו בכעס ואומר "אל תדאג אני לא אוכל אנשים שאני רעב".
אני צוחקת ומחבקת את יוגב " אל תדאג יהיה בסדר ".
אני מתקדמת לכיוון רכבו של שון .
"יוגב בחור מקסים ,הוא עובד אתנו הרבה זמן ,תתנהג יפה" אני לוחשת לשון.
"הוא מצא חן בעינייך ?" שואל שון
"מי? יוגב?" אני מחייכת .
"את האמת מאוד הוא ממש הטיפוס שלי, הוא בחור מקסים ומוכשר."
"אז למה אתם לא ביחד?" הוא שואל בזלזול.
"לא יודעת , לא ממש יצא לנו, אנחנו אנשים עובדים הוא וגר בצפון ואני במרכז זה מקשה על היחסים ."
"זה לא רחוק" הוא אומר .
"אם באמת רוצים זה אפשרי להתגבר גם על המרחק" הוא ממשיך.
"אם הוא מצא חן בעיניך את צריכה לעשות מהלך ".
"אולי," אני צוחקת בחתי חיוך  ומעבירה את מבטי לעבר יוגב שנכנס לרכבו  ומתחיל בנסיעתו, 
אנחנו נכנסים לרכב השכור ואני מכוונת את שון לנתיבי איילון.
"עשר שנים לא נסעתי בכבישים הישראלים האלה" אומר שון.
"הרבה דברים ישתנו .כבשים נסללו בנינים גבוהים נבנו" הוא מביט מהחלון לעבר גורדי השחקים שנבנו לאורך הכביש.
"ישראל היפה , אנחנו מתפתחים לאט אבל יפה, אני צוחקת .
"לא התכוונתי שזה ישמע ככה " הוא צוחק .
"אני רגיל לבניינים גבוהים ולכבישים בעלי ארבעה נתיבים לפחות".
"אז כאן, אתה מרגיש חנוק?" אני שואלת .
"לא בכלל לא ,פשוט קשה לי להסתגל".
"אני רוצה להתנצל בפניך על המילים שאמרתי אתמול אין לזכות לפגוע בשמם הטוב של הוריך"
אני משפילה מעט את עיניי לידיי אני נאבקת בדמעות.
"נכון , לא היה לך את הזכות" אני חוזרת אל דבריו .
השקט סורר ברכב לכמה רגעים.
אנחנו מביטים אחד בשנייה בשקט
"אז אני מבין שאין לך חבר?" שון שובר את השתיקה.
"לא, כרגע אין לי חבר" אני עונה ונבוכה מעט .
"היה לך פעם מערכת יחסים?" שואל שון .
"אפשר להבין למה החקירה ?" אני מביטה בשאלה .
"סליחה ניסיתי לפתח שיחה אם את לא מעוניינת את לא חייבת לענות "
"כן, היה לי חבר ,לא להרבה זמן ,אבל היה לי" אני עונה בקולי רועד.
"את כועסת ?" הוא מחייך חצי חיוך ממזרי.
מנוול ,אתה נהנה מזה אני חושבת בראשי.
"מה אתך יש לך חברה?" אני מחזירה עקיצה .
"אני עדין לא סגור איזה תשובה לתת לך "
"מה זאת אומרת לא סגור יש לך חברה או אין לך חברה?" אני צוחקת בלעג.
"לפני שהחלטתי לבוא לכאן יצאתי עם משהי כמעט שנה ,היא לקחה את זה מאוד קשה ,היא עדין לא מדברת איתי".
"אז יש לך חברה רק שאתם  קצת ברוגז?"
שון צוחק "ברוגז? מה זה? "
"אה ,סליחה" אני אומרת "אתה לא מבין מה זה ברוגז בעברית התכוונתי שיש לך חברה אבל כרגע אתם לא מדברים."
"אני לא בטוח ,שיש לי חברה כרגע הצעתי לה להתלוות אלי ולבוא לכאן לכמה חודשים ,היא סירבה ".
שתיקה מביכה שוררת ברכב .
"אני חייב להודות שהתנהלת יפה מאוד היום".
"תודה, אני עושה את זה המון זמן ואני מאוד אוהבת את זה .
על מה רצית לדבר איתי?" אני שואלת מנסה למשוך את השיחה לכיוונים אחרים.
"את האמת רציתי להתנצל ,התחלנו לא טוב".
"אוקי," אני מחייכת .
"את מקבלת את התנצלותי?" הוא שואל שוב.
"כן, בתנאי אחד ".
"מה התנאי?" הוא שואל ,"אתה חייב לתת לאנשים יותר הזדמנות להביע את דעתם וכמובן לנסות ולהתנהג ביותר אנושיות לעובדים ."
"אני לא יכול להבטיח את זה, אבל אני יכול לומר שאני אשתדל ,זה לא תמיד יהיה אפשרי".

אני מכוונת אותו לרחוב בו אני גרה
"גם אני צריך להתחיל לחפש דירה להשכרה" הוא אומר.
"על  איזה כיוון חשבת ,אולי אוכל לעזור לך  לחפש?" אני מציעה את עזרתי .