לבד מול כולם

פרק 26

שון

סיימתי את השיחה עם דנה ויצאתי לכיוון המשרדים בדרך חשבתי איך אוכל להפתיע את לין .
לאחר השיחה עם קים היום בצהריים
נכנס בי מעט רוח הרומנטיקה .
לין עדין לא יודעת על השיחה שהתקיימה היום .
רציתי למתוח עוד קצת את האווירה  
ביננו.
אני עוצר בחנות הפרחים וקונה את הזר הגדול ביותר שאני מוצא.
אני עדין לא יודע מה טעמה של לין בפרחים אבל חשוב היה לי להפתיע אותה מעט.
אני מחנה את הרכב ממול בניני החברה ולהפתעתי אני רואה
שלין ודן אוחזים ידיים בכניסה לבניין .
הכעס בתוכי מתגבר ומתלהט בשניות עוד לפני שאני מצליח להגיב על מה שראו עיניי היא נופלת בחבטה קשה על הרצפה .
אני רץ לכיוונה של לין והכעס הופך לדאגה .
לין נאנקת מכאבים אני מחליט לקחת אותה לבדיקה במיון .
אני נושא אותה על ידיי ומניח אותה בזהירות לתוך הרכב.
אני מודה לאלוקים שהחנתי את הרכב קרוב. בדן אטפל מאוחר יותר כרגע לין סובלת מכאבים ואני חייב להביא אותה לבדיקה כמה שיותר מהר.

לין מתעלפת במהלך הנסיעה הכאבים כנראה היו בלתי נסבלים .
אנחנו מגיעים לבית החולים שאני נושא אותה על ידיי ומכניס אותה לחדר מיון .
הטיפול בה היה מהיר במהלך הצילומים היא התעוררה מעט ושוב התעלפה .
הרופאים נתנו לה זריקה למשכך כאבים .
בזמן הבדיקה נשלחתי למלא טפסים לפתיחת תיק ,לשמחתי הרבה יכולתי למצוא את הפרטים החשובים בתיק שלין נשאה .
טלפון מהיר לדנה אחותי עוזר להשלים את שאר הפרטים החסרים.
כמובן שדנה נחלצה מאוד ניסיתי להרגיע אותה כמה שיכלתי .
"אני בדרך"  צעקה דנה לתוך אוזני וניתקה.
לא חשבתי אחרת דנה ולין חברות  טובות כמעט אחיות אין מצב בעולם שהיא משאירה את לין פצועה ולבד.
הדקות עוברות ולין מתעוררת לכאבים חזקים היא מבקשת לשתות מעט.
אני מיידע אותה שעקב הנפלה היא סדקה כמה צלעות ויד ימינה נקועה.
עיניה המבולבלות של לין שוברות את ליבי.
אני מרגיש את סבלה ליבי נצבט עם כל נאקה של כאב שיוצאת ממנה .
הדמעות לא מפסיקות לזלוג על פניה .
הרופא נכנס והיא מבקשת לקבל שוב משכך כאבים.

התרופה משפיעה על לין לאחר עשרים דקות היא נרדמת ונשימותיה נרגעות מעט .
כל תזוזה קטנה שלה מעירה אותה בחזרה לכאבים .
אני מנסה ליישר את המיטה ולרפד אותה עם כריות .

לאחר שעה דנה מגיעה לבית החולים כרוח סערה .
אני מסביר לה שלפני כמה רגעים לין נרדמה ושהיא סובלת מכאבים חזקים לכן עדיף לתת לה לנוח .
פרץ הדמעות שנפתח מעיניה של דנה גורם לליבי להישבר ,צמרמורת עוברת בגופי למראה אחותי הקטנה בוכה .
אני מתקרב מעט אליה שולח את זרועותיי אליה והיא לא חושבת פעמיים מניחה את ראשה בחיקי אני מקרב אותה חזק יותר לליבי והבכי מתחזק ודמעותיה מרטיבות את חולצתי.
לוקח לדנה כמה דקות להירגע אני ממשיך ומלטף את ראשה .
"היא תהיה בסדר" אני מוסיף.
"מסכנה שלי" היא ממשכה
בעודנו עומדים ליד חדרה של לין אני רואה את אילנה מתקרבת בצעדים מהירים לקראתנו.
דנה מתרחקת ממני ונופלת לידיה של אימה .
אילנה מחבקת אותה ומנסה להרגיע את ביתה שהחלה שוב בבכי קורע לב.
"תודה שטיפלת בה" אילנה פונה אלי ובמבטה ניכר כאב .
"אין בעד מה" אני עונה ושולח מבט לעברה של דנה שמנגבת את דמעות.
"מה שלומה? מה אומרים הרופאים?" היא מעיפה במט לכיוון חדרה של לין .
"היא סדקה שתי צלעות ונקעה את היד"
אני מסביר.
"ההחלמה לא תהיה קלה אבל אפשר להתנחם שהצלעות לא שבורות כך שהכאב אמור להיות קל יותר."
"אלוהים ישמור איך היא נפלה כך" שואלת אילנה .
"אני לא בדיוק יודע ממה שראיתי היא פספסה את שוליי המדרכה מעדה ונפלה ,יכול להיות מאוד שהצורה שבא היא נפלה לא הייתה נכונה לכן הנזק גדול יותר."
קולות של כאב בוקעות מחדרה של לין דנה ואילנה ממהרות להיכנס אני נשאר בכניסה של הדלת ומביט בהן מאחור.