לבד מול כולם

פרק 46

לין

את הרגע הזה לעולם לא אשכח .
החלום הכי גדול שלי הוא להיות אימא ולהקים משפחה עם הגבר שלי עם האחד שאני אוהבת .
"ואם את שואלת אותי, לא על זה חלמתי כל השנים ." אני מסבירה לדנה.
"אני יודעת שזה קשה עכשיו אבל זה לא אומר שאת צריכה לוותר על אהבה שלך אני מאמינה שאתם יכולים לעבור את המשבר הזה יחד " אומרת דנה.
"אולי זה ישמע לך מוזר ואולי זה ישמע לך אכזרי אבל אני לא רואה את עצמי עכשיו מגדלת ילד של אישה אחרת ".
"זה לא מוזר ולא אכזרי וזה נכון לא כול אחת יכולה להכיל את זה".
"זה לא פייר כלפי הילד או כלפי שון אני חלמתי שהוא יהיה אבא של הילדים שלי!"
"זה לא סותר את זה הוא עדין יכול להיות אבא של הילדים שלך " היא מנסה להרגיע אותי.
"איך אני יכולה לקחת על המצפון שלי שהילד יגדל רחוק מאביו אני לא אעשה את זה. הסיפור יחזור על עצמו" אני מנסה להסביר את דבריי.
"אני מבינה אותך ,אבל אם את שואלת לדעתי אני חושבת שאת צריכה להקשיב לשון לפניי שאת מגיעה להחלטה סופית".
"אני לא מוכנה להקריב אף ילד בשביל הנוחיות האישית שלי .ילד צריך לגדול לצד אביו."
דפיקות על הדלת קוטעות את השיחה ביננו.
"מי זה יכול להיות ?" אני שואלת בדאגה,
מבטה של דנה עונה בשאלה "אין לי מושג".
דנה ניגשת לדלת וצעדיה כבדים היא מהססת מעט לפני שהיא פותחת את הדלת ,בכניסה עומדת אילנה אימה של דנה ובידיה היא מחזיקה מאפים מתוקים .
"שלום בננות אפשר להצטרף אליכן הבאתי עוגיות מתוקות " היא פוסעת פנימה עם חיוך גדול שפרוס על פנייה.
אני אוהבת מאוד את אילנה במהלך השנים היא מילאה את תפקיד האם בחיי , לאורך כל השנים האלה היא כיוונה ודאגה לשלומי . פעמיים רבות האכילה אותי במטעמיה הטעמים.
"מה את עושה פה? בשעה כזאת של היום?" שואלת אותה דנה
מבטה של אילנה נעה הלוך וחזור היא מביטה בדנה ושוב בי בהבנה.
"מה קורה אימא ? הכול בסדר?" שואלת דנה .
"בנות אתן יודעות שאני לא יכולה לשקר ובמיוחד לכן ,נשלחתי למשימה ואני צריכה לבצע אותה ".
"באיזה משימה מדובר ?" שואלת אותה דנה עם צחוק מתגלגל .
אילנה פונה לעברי היא פוסעת לקראתי ואוחזת בכפות ידיי "אנחנו יכולות לדבר?" היא שואלת בהיסוס.
"כן, בוודאי ,קרה משהו?" אני שואלת אותה בדאגה .
"שבי" היא מצווה עלי כפקודה
אנחנו מתיישבות סביב השולחן בפינת האוכל שנמצא בסלון .
דנה מכינה לכולנו קפה "שלא תעזו להתחיל בלעדיי " היא צועקת מכיוון המטבח.
"רכלנית" מחזירה לה בצעקה אילנה .
"לין, תראי לא הייתי רוצה להיות בנעליך עכשיו .
אני יודעת שעומדים בפניך אתגרים לא קלים , לכן אני רוצה לשתף אותך במשהו , ההפך ממך לי כן הייתה הבחירה, מכיוון ששון כבר היה קיים בחייו של דוב שהכרנו ולאורך כול הדרך יידעתי שהמסע הזה לא יהיה קל ,נכון שלאורך השנים היו לנו יותר ירידות מאשר עליות במערכת יחסים בין דוב לשון .
ממה שאני יודעת וממה שגם ראיתי במהלך השנים דוב עשה את כול מה שהוא יוכל בכדי לשמור על קשר עם שון, נכון זה לא תמיד צלח כמו שרצינו, שון גדל עם הרבה טינה כלפי אביו .אני רק יכולה להגיד שמצדנו ניסנו לעשות את כול מה שהיה ניתן לעשות בכדי שיהיה לשון נוח בזמן שהוא שהה כאן בישראל."
"אני יודעת זאת היטב ראיתי וגדלתי לצדכם במהלך השנים האלו.
אבל אם לומר את האמת , לשון זה לא עזר למרות הנתינה שלכם הוא ראה את הדברים אחרת הוא גדל בהרגשה שנטשו אותו ".
"אני יודעת לכן אמרתי שאת עומדת לפני אתגר קשה ושוב אני אחזור ואומר בכל בחירה שתעשי , אנחנו כאן בשבילך נעמוד לצדך את בדיוק כמו דנה עבורנו אני בטוחה שאת כבר יודעת את זה ".
"תביני אותי ,אני לא יכולה להיות זאת שאחראית על הפרידה של ילד מאביו זה יכביד מעוד על הקשר שלנו ."
"אז את בוחרת לוותר? זה מה שאת" אומרת קולה של דנה עולה לטון גבוה
"איזה עוד ברירה יש לי, אני לא יכולה להעביר את כול מה ששון עבר לעוד ילד ,בגלל שאני רוצה את הגבר שלי לצדי ,זה לא יקרה לא על המצפון שלי!."
"לפחות את יכולה להקשיב לשון ולתת לו לנסות להסביר את עצמו ,אם לו בשבילו לפחות בשבילך.
גם אם את בוחרת, לסיים את הקשר הזה סיימי אותו יפה אחרי הכול הוא עדין יהיה הבוס שלך גם אם הוא יחליט לעזוב ולגור ליד הילד שלו הוא הבעלים של החברה!" מסבירה דנה .
"היא צודקת ,הוא עדין הישאר הבוס שלך את חייבת לסיים את הקשר הזה בצורה הטובה ביותר לשני הצדדים".
"אני יכולה להישאר אצלך כמה ימים?" אני פונה לדנה ומבקשת את רשותה לרבוץ אצלה כמה ימים .
"אני לא יכולה לדבר עכשיו עם שון זה לא יהיה אפשרי במצב הרגשי בו אני נמצאת כרגע."
"ברור, קחי כמה ימים שאת צריכה מה ששלי שלך ומה ששלך שלי" חחחח צחוקה המתגלגל של לין סוחף את כולנו.
"מותר לך ,להתרחק מאנשים שאינם טובים לבריאות הנפשית שלך מתוקה.
יש אנשים מסוימים שאת פשוט לא אוהבת את התנהגות שלהם ואת האופן שהם גורמים לך להרגיש. זה לא אומר שאנשים האלה הם אנשים רעים ,יכול להיות מאוד שאתם לא רוטטים על אותן תדרים ,אבל זה לא המקרה שלך עם שון ,אתם מאוד מחוברים ולפי מה שהבנתי מדוב גם מאוד מאוהבים, תמיד אמרתי לכן אל תפחדו להרפות ממי שמרוקן אותכן וגורם לכן להרגיש פחות ,או מדבר לא יפה.
אך זה לא המצב הקיים עם שון הוא מעריץ אותך הוא לא מפסיק לשבח אותך .אני חושבת שבכל דבר חדש שקורה לנו בחיים יש לנו עוד הזדמנות חדשה להכיר ולדעת עוד דברים חדשים על עצמנו ועל יכולות שלנו .
שבי עם עצמך כמה ימים ואל תמהרי להגיע להחלטות שבעתיד אולי תצטערי אליהן."
בנאומה הארוך של אילנה ישנן דברים נכונים אני מאמינה בגורל לפעמים מעוז ייצא מתוק .
אני יודעת שאני יכולה להתגבר על המשבר הזה ביחד עם שון, עברתי הרבה דברים בחיי , כרגע אני צריכה לחשוב על פתרון שיהיה טוב לשני הצדדים ולא למהר להגיע להחלטות פזיזות .
אני יודעת ומאמינה שאם עלי עוברים רגעים קשה עכשיו בטוח שגם לשון לא קל עם כול מה הסיפור הזה .
"היי" קולו של שון נשמע עצוב מעבר לקו .
"אני מצטערת שברחתי הבוקר ..."
"זה בסדר אני יכול להבין אותך זה לא קל גם בשבילי " .
"אני יודעת אני בטוחה שאתה עובר עכשיו רגעים לא קלים , שון, אני צריכה כמה ימים לחשוב על הכול.
זה בסדר , מבחינתך שאשאר כמה ימים אצל דנה ?" אני שואלת בעצב
"אם זה מה שאת צריכה " הוא עונה באי רצון .
"שון תבין אותי כל המצב הזה לא קל לי אין לי כרגע את הכלים להתמודד עם זה ."
" בואי הביתה בבקשה ! בואי נדבר על זה ננסה לפתור את זה ביחד" הוא מתחנן .
"שון ,אני באמת לא יודעת מה להגיד עכשיו, תן כמה לי ימים נדבר בהמשך אני מבטיחה!."
"לין, בבקשה, בואי הביתה !"