לבד מול כולם

פרק 27

לין

הכאב בלתי נסבל אין ביכולתי לזוז כלל אני מחוברת לאינפוזיה ולקתטר.
אני נאנקת מכאבים משכך הכאבים שקבלתי אינו משפיע עוד .
אני שומעת את קולה של דנה מעבר לדלת אני מנסה בכל כוחי לקרוא לה אך המילים תקועות בגרוני הכאב החד בצד ימין של הצלעות מתחזק.

הדלת נפתחת ובכניסה עומדות אילנה ודנה אני לא יכולה לעצור את זרם הדמעות .
דנה ממהרת למיטתי ומנגבת את דמעותיי.
"יפה שלי את בסדר?" אני מנסה לדבר אך שטף הדמעות חונק את גרוני .
"הכול יהיה בסדר אני כאן לא אעזוב אותך ".
דנה לוחצת מעט את ידיי השמאלית לאות הבנה .
כואב לי מאוד אני לוחשת אני רוצה משכך כאבים נוסף.
"היא קבלה לפני שעה ,אני אבדוק אם אפשר לקבל מנה נוספת " קולו של שון נשמע ממרחק .
אני מזיזה מעט את ראשי והוא עומד בכניסה דלת חדרי לבן כסיד פניו נפולות מנסה להגניב אלי חיוך מאולץ.
"תודה," אני לוחשת אליו חזרה.

לאחר כמה דקות נכנסת לחדרי אחות עם מזרק של משכך כאבים .
"אני נותנת לך מנה נוספת היא חזקה יותר .תנסי כמה שיותר לנוח".
אני מהנהנת בראשי לאות תודה .
העניים כבדות ונסגרות לאט אני מסוחררת והשינה המיוחלת כל כך מגיעה.

שון

לין מקבלת מנה נוספת של משכך כאבים הרופא מסביר שירדימו אותה לאורך הלילה כך שהיא תישן רוב הזמן ולא תחוש בכאב .
עיניה נעצמות ונשמותיה הופכות כבדות יותר .
"לכו הביתה ,אני אשאר כאן" אומרת דנה .
"את בטוחה ?" שואלת אותה אילנה
"את מפחדת מבתי חולים " .
"אין לי ברירה אנסה להתגבר " עונה לה דנה .
"אני יכולה להישאר במקומך" מוסיפה אילנה .
"זה בסדר" רוטנת דנה .
"למה את מפחדת מבתי חולים?" אני מתערב בשיחתן .
"אני יכולה לספר?" שואלת אילנה את דנה במבטה  .
"אם זה אישי את לא חייבת לספר" אני אומר.
"לא,זה בסדר " עונה לי דנה
"כשהייתי בת שמונה עשרה עברתי תאונת דרכים קשה ,הייתי מורדמת ומונשמת כמעט חודש" מספרת דנה .
"לאחר שהיא תעוררה היא נאלצה לעבור שיקום קשה ,במשך שנה שלמה היא ביקרה כמעט כל יום בבית החולים" מוסיפה אילנה .
"אני מצטער אף פעם לא שמעתי על זה ".
"זאת התקופה בה לא ממש רצית לדבר אתנו". מסבירה לי דנה
"בקשתי מאבא לא לשתף אותך "
"למה? ביקשת ממנו דבר כזה."
"כי לא היה לך אכפת מאתנו למרות הניסיונות הרבים של אבא ושל אימא אתה כל הזמן התלוננת וזה נראה שאתה סובל " .דנה עונה לי בכעס.
"אני מתנצל שהתנהגתי אלכם ככה "
אני משפיל את מבטי לרצפה .
"זה בסדר" היא עונה בכאב "העיקר שאתה מבין שטעית".
אני "אשמח להישאר עם לין אם זה בסדר מבחינתכן?" אני שואל . 
אילנה ודנה מביטות אחת בשנייה בהבעה של אי הבנה .
"זה בסדר לין ואני בקשר טוב אני ממהר להסביר "
"אני לא חושבת שהיא תרצה בכך " מסבירה לי דנה .
"למה?" אני שואל "אני חושב שהיא תשמח לבלות איתי את הלילה "אני מרים את גבותיי בחיוך.
"סתום" מקללת אותי דנה בהומור
"נראה לך שהיא מסוגלת לבצע כל פעילות שהיא" מחייכת דנה  ומרימה גם היא  את גבותיה .
"על מה אתם מדברים?" שואלת אילנה .
"אני לא ממש מבינה מה הולך כאן עכשיו ".
דנה ואני פורצים בצחוק מתגלגל .
"זה בסדר אני אשאר אם אזדקק לעזרה אקרא לאחות אני מבטיח "אני מרים את יד ימין לשבועה .
"היא במלא תישן כל הלילה ,לכו לנוח בבוקר נתחלף ."
"בסדר ,רק בגלל שהיא ישנה. מחר על הבוקר אני כאן " אומרת דנה .
"תודה" אני עונה .
אילנה נושקת ללחיי "תודה ,זה לא מובן מאליו" היא ממשיכה .

הלילה עובר בשקט יחסית ,לין ישנה רוב הלילה .האחיות נכנסו למדוד את לחץ הדם ובודקות את הדופק הן מחליפות את הנוזלים ונותנות לה עוד משכך כאבים .
לקראת שעות הבוקר המוקדמות לין פוקחת את עיניה .
"איך את מרגישה ? " אני ממהר לשבת לצידה.
"בסדר יחסית .יש לי עדין כאבים אבל קצת יותר נסבלים".
"קיבלת מנה גדולה של משכך כאבים תשתדלי לא לזוז הרבה ."
"היית כאן כל הלילה?" היא שואלת בפליאה .
"כן ,בקשתי מדנה ואילנה ללכת לישון בבית .
עוד מעט דנה תגיע להחליף אותי ".
" אוי לא ,דנה לא סובלת בתי חולים " מרימה לין את קולה .
"כן הבנתי את זה .
אתמול היא סיפרה לי על תאונת הדרכים שהיא עברה ."
"היא סבלה הרבה ,אני לא רוצה שהיא תבוא זה לא עושה לה טוב ".
"אני אסתדר " היא מוסיפה .
"אוקי.
אני אתקשר אליה ואומר לה לא להגיע אני אשאר  כאן ."
"לא לזה התכוונתי " היא לוחשת מעט.
"זה בסדר אני אשמח להישאר לצדך."
"אתה צריך לנהל את החברה " היא מציבה עובדה .
"אתה לא יכול להישאר כאן ".
דפיקות בדלת מפריעות לשיחתנו
"ביקור רופאים מתבצע כעת ,אבקש להמתין בחוץ " מבקשת ממני האחות הראשית .
אני קם ממקומי ויוצא מהחדר .
לאחר כמה דקות הרופא התורן קורא לי להיכנס  פנימה ומסביר שלין יכולה להשתחרר היום היא צריכה מנוחה של שבועיים לפחות .
לאחר מכן התזוזות היו הרבה יותר קלות ופחות כואבות.
הוא מסביר אני מודה לרופא ופונה להביט בלין הוויכוח מיותר, "את תשוחררי מבית החולים עוד מעט. דנה תדאג לך בבקרים ואני בערבים  וזה סוף פסוק ."
"אתה בטוח?" היא שואלת .
"יותר מבטוח אני אשמח לעזוב את בית המלון ולעבור אליך ,כמובן שבמקביל אחפש דירה להשכיר ".
לין מביטה בי מעט מנסה למצוא את המילים.
"זה בסדר מבחינתך שנהפוך זמן מה לשותפים?" אני שואל .
היא מחייכת מעט "זה הולך להיות מעניין מאוד" היא משיבה .