לבד מול כולם

פרק 47

שון

"לין בואי הביתה!" אני מתחנן בפניה אני יודע שאם נמשוך את זה ולא נשב ונדבר היא תתרחק ממני יותר, המחשבות שלה יברחו לכיוונים אחרים, זה לא פתרון לברוח מהכאב הבעיה קיימת ואנחנו צריכים לפתור ביחד.
אני לא מרפא ממנה ומבקש שוב ושוב שתבוא הביתה .
"אני לא בטוחה שזה נכון לעשות עכשיו " היא חוזרת על דבריה
לין ,"תקשיבי אני לא הכריח אותך אבל אם אני באמת חשוב לך והקשר ביננו חשוב לך בואי נשב לדבר!"
שתיקה מעיקה שוררת ביננו לוקח ללין כמה רגעים להשתכנע .
"טוב ,אגיע בשעה הקרובה " היא מסיימת את השיחה .
אני מודה לאל שהצלחתי לשכנע אותה אני יודעת שהמשימה הקשה עוד לפניי .
אני בטוח שיהיה לי מאוד קשה לשכנע אותה או לפחות להרגיע אותה עד שאבצע את בדיקת אבהות .
אבל כן יודע שאני אעשה כול שביכולתי לשכנע אותה להצטרף אלי למסע הזה אני מאמין שזה אפשרי!.
השניות הופכות דקות והזמן לא זז .
אני שומע את מפתח הדלת.
אני קם וקופץ לעבר הדלת, בכניסה של הדלת עומדת האישה שלי ופניה עצובות עם עיניים נפוחות .
אלוהים היא כנראה בכתה הרבה אני כול כך רוצה לחבק אותה עכשיו ולעטוף אותה בחום גופי הייתי רוצה לעצור את הכול העולם מלכת .
אני יודע שזה בלתי אפשרי היא מרוחקת וקרירה מאוד פניה נפולות ומבטה עצוב ושקט.
"היי" נשמע קולה עצוב ,היא מניחה את התיק על הספה שבסלון ומתיישבת בצידה.
"אני יודע שאת כעוסה ומאוכזבת ממני הייתי נותן את הכול בכדי שהמבט העצוב ירד מפניך ".
"אני לא מאשימה אותך בכלום אני יודעת שזה לא היה בשליטתך" קולה חלש וצרוד מבכי.
"לין אני חייב לטוס לשם בכדי לעשות בדיקת אבהות ,בואי לא נמהר לעשות דברים שנתחרט עליהם מאוחר יותר " אני מנסה להרגיע מעט את המצב
"ואם הוא שלך?" היא קמה ממקומה ומתהלכת לאורך הסלון .
"מה אז יקרה?" היא שואלת בכעס
"אני לא יכול לתת לך את התשובות האלה עכשיו מה שאני כן יודע שאני רוצה שאת תמשכי לקחת חלק בחיים שלי !" אני מרים את קולי לטונים גבוהים .
"שון , זה לא יקרה אני לא אנהל יחסים מרחוק ואני גם לא אתן לילד שלך לגדול רחוק ממך " היא משיבה לי בכעס .
"אז את מוותרת עלינו?" אני שואל בכעס .
"את לא נותנת לאהבה שלנו הזדמנות ?ככה בקלות הכי קל לוותר? " אני שואל בעצב.
"שון תבין אותי אני לא חושבת שאני יכולה להכיל ולגדל ילד שהוא לא שלי לא עכשיו !לא בשלב הזה של חיי ".
אני שהיא משקרת , היא מוותרת
"אני לא יכול להכריח אותך אלה הן הבחירות שלך" אני אומר בכעס. "אני מעדכן אותך שהזמנתי טיסה לעוד כמה ימים ,בזמן הזה אני אעביר אליך את כול הסמכויות של החברה את כבר מנהלת אותה זמן רב ".
הייתי רוצה שהדברים הסתיימו אחרת לין תאמיני לי זה לא מה שרציתי עבורנו.
"אני יודעת " קולה חלש ועייף היא מלטפת את פניי ופונה לחדר השינה וסוגרת אחריה את הדלת .
בכי קורע לב נשמע מעברו השני של הדלת .
כול רצוני הוא לשבור את הדלת הזאת ולפתוח את כל המחסומים שיש ביננו אבל את זה לא ציפיתי ממינה .
לא ציפיתי לתשובה כזאת היא וויתרה עלינו עוד לפני שאני ותרתי עוד לפני שהספקתי להיצע לה לבוא איתי ולנסות לעבור את זה יחד .
אני מוצא את עצמי אוסף לבד את הדברים שלי ועוזב את הבית המשותף שלנו את הימים הבאים אעביר בביתו של אבי .