לבד מול כולם

פרק 23

לין

"הגבר שלא יעריך אותך מספיק ,לא שווה את הדמעות שלך "הוא לוחש לאוזני.
צמרמורת חולפת בכל גופי .
אני נושקת קלות לשפתיו ומודה לו על הניחום והחיבוק המחמם.
"את בן אדם בזכות עצמך ומי ששופט אותך על ההיסטוריה המשפחתית שלך  הוא נכה רגשית" קולו עבה וכעוס.
"אני יודעת את זה ,אבל בכל זאת הלב נשאר עם צלקת שהולכת  איתי כל הזמן."
"את צודקת " הוא מחייך מעט
"את בחורה חזקה ,אני מאמין שמכל הקושי שעברת בחיים לקחת משהו וזה מה שהפך אותך למה שאת היום"
"תודה " אני חוזרת על דבריי ושולחת אליו נשיקה באוויר.

אנחנו מסיימים את ארוחת הבוקר וממהרים לחזור אל המשרדים.
רגע לפני שאנחנו נכנסים אני מבקשת משון לעצור ולהמתין מעט בחוץ .
"למה?" הוא שואל בפליאה
"אני לא רוצה שיראו אותנו נכנסים יחד."
אני רואה שהוא מתלבט מעט עם עצמו נושך את שפתו התחתונה .
"אוקי רק היום  אני מסכים ".
"תודה, " אני לוחשת .
עובדי החברה מתחילים להגיע אני גולשת ביחד איתם לתוך כניסת המעלית בוחנת היטב את הסובבים אותי ומחפשת בעיני את עידו .
אני ממהרת למשרדי החברה ומתיישבת במקומי ומחכה לבואו של שון.
כמה דקות אחריי שון עוצר ליד שולחני.
"בוקר טוב לין" הוא אומר בחצי חיוך
"בוקר טוב מר ינאי ."
"גשי למשרדי בבקשה " הוא ממשיך ללכת בעודו מדבר, אני ממהרת להשיג אותו ונעמדת לצדו.
"מה עכשיו? " אני שואלת בסקרנות
"לקשר אותך עם עידו? "
"לא ,בואי נראה מתי הוא מגיע ".
"אוקי, אז מה אתה מתכנן ?"
"כרגע כלום. הסברתי לך אני רוצה לראות את תגובתו למצב.
אני לא ממהר לשפוט אותו או כל אחד אחר לפני שאני יודע בוודאות שזה באמת הוא ".
"ואיך אתה מתכנן להשיג את ההוכחות? "ֶאני שואלת .
"בקלות ,ברגע שאומר לו שהעברתי אליך את המאזן לבדיקה ,מכאן השתלשלות תהיה קלה ".
"אני לא מבינה ?" אני שואלת שוב
שון מחייך מעט "שבי" הוא מצווה עלי
אני מתיישבת מולו מלאה בסקרנות יתר.
"כאשר הוא יבין שאת זאת שבודקת את המאזן, למעשה הוא יודע שאת בקיאה בכל החוזים שהתנהלו בחברה לאחרונה".
"נו? מה יקרה אז ."
"הוא ינסה לעשות את כל מה שהוא יכול כדי שלא תצלחי לבצע את עבודתך נאמנה."
אני מחייכת .
"בואי נראה לאן הנושא מתגלגל ונלמד אותו ".
"תפקידך כרגע הוא לברר מול החברות אם התשלום בוצע בפועל ואיך הוא בוצע".
"בסדר גמור אני על זה ."
"תודה" הוא מחייך אלי חיוך כזה שחודר אל תוך הלב ומחמם אותו.

אני חוזרת למקומי ומתחילה בניהול השיחות מול רואה החשבון של החברות איתן אנו עובדים .
לפי כל הנתונים שבידיי התשלום הועבר והוצאו עליהן קבלות .
אני משתדלת לא לתת יותר מידי מידע לאנשים איתם אני מדברת  .
שון ביקש שהכול יתנהל בדיסקרטיות מוחלטת .
השעות עוברות ושעת הצהריים מגיעה קרקור הבטן שלי מזכיר לי שאני רעבה .
בלחץ של הבוקר לא אכלתי כמעט כלום בארוחת הבוקר המשתפת שלי עם שון .
אני מחליטה להפתיע את שון ומזמינה עבור שיננו ,המבורגר עסיסי ממסעדה שצמודה למשרדנו .
לאחר כחצי שעה הארוחה מגיעה אני נותנת טיפ לשליח לוקחת את השקיות ונוקשת בדלת משרדו של שון .
אני מחכה לאישורו להיכנס למשרד .
קירות המשרד שקופים אני מציצה מעבר לדלת ורואה ששון בשיחת טלפון הוא מסמן לי עם היד להמתין ולא להיכנס .
אני מניחה את השקית על ידית הדלת ושולחת לו הודעה בטלפון שארוחת הצהריים שלו ממתינה לו על הדלת .
אני מסתובבת וניגשת למטבחון מתיישבת בפינה של החדר ומתחילה לאכול .
"למה לא חיכית לי ?" מפתיע אותי קולו של שון .
הוא עומד בכניסה עם שקית האוכל תלויה על אצבעו .
"סליחה ,ראיתי שאתה בשיחה ולא רציתי להפריע."
"את לא מפריעה" הוא עונה לי בקול נעים.
"סליחה שהמתנת בחוץ" הוא מממשיך .
הכול "בסדר" אני מחייכת ,"אתה בן אדם עסוק וזה ברור שתנהל שיחות חשובות."
"איך החלטת שהשיחה חשובה? " 
הוא שואל בפליאה .
"לא יודעת אני עונה הרגשה כזאת אתה יודע... " אני מנסה למצוא את המילים.
"צדקת ,זאת הכן הייתה שיחה חשובה ".
אני מנסה להתיישר מעט במושבי
"לא זה לא מה שאת חושבת " הוא מחייך
ומתיישב מולי .
"ואיך אתה יודע על מה אני חושבת" אני מרימה מעט את קולי .
שון מביט לצדדים וצוחק .
"דברי יותר בשקט" הוא מחייך ומסמן לי עם אצבע להיות בשקט.
עיניי העובדים נשלחים אלינו בפליאה
אני מחייכת חיוך מאולץ וחוזרת להביט בשון .
"אתה לא צריך לדווח לי על השיחות שלך" אני לוחשת.
"נכון ,אני לא חייב אבל אני רוצה לשתף אותך ".
"בואי נסיים לאכול " הוא מסמן על האוכל שמונח על השולחן .
"לאחר מכן נמשיך לדבר".
אני ממהרת לסיים את המנה אני מתה מסקרנות לדעת מה יש לו לספר לי.
"לאט, לאט שלא תחנקי " הוא אומר במבטא אמריקני כבד.
אני מחייכת אליו.
אני מתה על  המבטא המיוחד הזה שלו .