לבד מול כולם

פרק 7

לין

בשעה האחרונה התנהלתי בצורה רובוטית לא שתיתי לא אכלתי ,לא נשמתי ,ישבתי וסכמתי נקודות עיקריות של עשרות תיקים וקמפיינים עליהם אנחנו עובדים עכשיו בחברה .
הבוס המנוול שלי, חושב שאני עובדת על בטריות ,לשמחתי אני בקיאה ברוב החומר, כך שיכולתי לצמצם אותו לנקודות חשובות במהירות .
הישיבה התנהלה על ידי הדיקטטור בלבד ,שון אמר את דבריו מבלי לתת לאף אחד לשאול שאלות .
העובדים לא ידעו על מצבו הרפואי של דוב .הם רגילים שהוא טס הרבה בעולם למציאת לוקשי-ינים לקמפיינים כך שחסרונו היה מורגל בחברה .
הוא ידע לנהל את החברה גם בשלט רחוק הוא תמיד רכש את כבוד העובדים הוא היה תמיד קשוב לצורכי העובדים אנושי ותמיד התנהל מולם בגובה העיניים.
העובדים היו בהלם מוחלט שנודע להם על מחלתו של דוב .
לאחר ששון עזב את חדר הישיבות
פניהן של רוב העובדים היו נפולים, שאלות רבות נשאלו על מחלתו של דוב ,הסברתי בקצרה שזה מקרה אישי של דוב ואין לי את הזכות לתת פרטים ולחדור לפרטיותו.
אני מאמינה שבימים הקרובים דוב יכנס את כול עובדי החברה וייתן את כול ההסברים .

יצאתי עצבנית מאוד מחדר ישיבות נכנסתי למשרדו של שון מבלי לבקש את רשותו . "מה אתה חושב שאתה עושה?" אני שואלת בצעקה .
"סליחה, לא זכור לי ששאלתי אותך איך להתנהל" עונה שון .
"נכון, לא שאלת ,אבל אני אומר לך בכל זאת .
אתה שוכח שהם עובדים פה הרבה, הרבה זמן לפניך, אתה לא יכול להתנהג כאילו הם לא עובדים שלך."
"אם כל הכבוד לעובדים ,אני כאן המנהל הנוכחי ואני זה שיחליט עכשיו איך התנהלו הדברים" הוא עונה בכעס.
"אני לא מבינה ,אתה קולט את מה שאתה אומר עכשיו?
זה לא הגיוני בכלל.
נכון ,אתה המנהל עכשיו ובכול זאת עדין אתה צריך לדעת איך להעביר את הדברים" אני מרימה את קולי .
"עכשיו את תקשיבי לי ,אני יודע שאת בת טיפוחם של אבי ואשתו אך זה עדין לא אומר שאת מוגנת מהכול.
במידה ולא ניראה לך איך שאני מתנהל ואיך שאני בוחר לנהל את החברה את מוזמנת לעזוב אף אחד לא מחזיק אותך כאן בכוח".
חוצפן, בן זונה אני צועקת בתוך ראשי.
אני לא הולכת לשום מקום.
"אז אתה כן יודע מי אני?" אני שואלת בכעס.
"לא מעניין אותי מי את " הוא עונה בציניות .
"אני חוזר שוב אם התנהלות שלי לא לרוחך את מוזמנת לעזוב ".
"זה לא יקרה אתה תלמד להתנהל נכון עם העובדים ,הם בני אדם עם רגשות, לא רובוטים כמוך" אני עונה לו בכעס.
"לא יודעת איך חינכו אותך להתנהג עם אנשים אבל אותי חינכו לתת כבוד ולקבל את דעתו של האחר ."
אני מביטה לתוך עיניו ואומרת, "אתה לא תהרוס את החברה שאביך בנה בשתי ידיו ,אני לא ייתן לזה לקרות!!."
"ממה שאני זוכר לא היה לך ממש מי שיחנכך אותך למשהו" הוא זורק את מילותיו לאוויר.
אני נושמת כמה נשימות מסתובבת ויוצאת ממשרדו בטריקת דלת .
אני לא מאמינה שהוא אמר את זה עכשיו באיזו זכות הוא מדבר על הוריי.
במהלך היום שון ואני לא דיברנו בכלל הוא ישב במשרדו שעות מבלי לצאת .
השמש החלה לשקוע ויום העבודה הגיע לסיומו ,ארגנתי לשון את כול הפגישות עם העובדים ומנהלי המחלקות לימים הקרובים ושלחתי אליו למייל ,סגרתי את המחשב ונגשתי למשרדו דפקתי על הדלת ומחכה לאישורו הוא מהנהן עם ראשו לחיוב .
אני נכנסת ומניחה על שולחנו את הקלסר עם כול הפגישות שמתוכננות לו למחר ויוצאת החוצה .
לא נאמרה בינינו מילה ,לקחתי את התיק והז'קט ויצאתי לכיוון המעלית.
שיחה נכנסת בנייד שלי ועל המצג מופיעה שיחה ממספר לא מזוהה, אני עונה, "כן", "את מוכנה לגשת חזרה לשולחנך ,אני עדין כאן וזה אומר שגם את אמורה להישאר עד שאני לא משחרר אותך ".
מה אני בכלא? "אני סיימתי את שעות העבודה שלי להיום וגם את המשימות" אני עונה .
"חזרי לשולחנך בבקשה עכשיו" הוא מדגיש במבטא אמריקאי את המילה בבקשה אות אחרי אות .
מניאק ,מנוול הוא יוציא אותי מדעתי .
אני לא ייתן לו את התענוג הזה ,אני מכריזה עליו מלחמה !!!!.
אני מתקשרת לדנה לבטל את הפגישה שקבענו להיום אני לא יודעת מתי המנוול יחליט לשחרר אותי "מהכלא" .אני מסתובבת וחוזרת למשרד.
אני חוזרת למקומי ומביטה לכיוון משרדו של שון הוא מחזיר לי חיוך ממזרי וחוזר לעבודה .
עברו כמעט שעתיים מאז שחזרתי למשרד .עדכנתי שוב את היומן והפגישות, אין לי הרבה מה לעשות שעות הפעילות עם החברות איתן אנחנו עובדים יסתיימו מזמן .
אני מחליטה שנמאס לי ומשנה את כללי המשחק אני קמה ממקומי וניגשת למשרדו של שון אומנם חתיך הורס אבל בן זונה מלידה .
מילותיו עדין נשמעות היטב באוזניי
אני מקישה על דלתו ומחכה לאישור.
"אני יכולה לעזור במשהו ?" אני שואלת בחינניות .
הוא מעביר מבט על כול גופי כמו סקירת רנטגן ואומר "אם משעמם לך את יכולה להכין לי קפה בבקשה" ומדגיש שוב את המילה ב-ב-ק-ש-ה באנגלית מעצבנת .
"בשמחה", אני עונה המילה בבקשה לא כול כך קשה ?נכון?.
אני מסתובבת וניגשת למטבחון להכין לו קפה .
אני מכינה בזריזות את הקפה נוקשת שוב על הדלת מניחה את הקפה על שולחנו ,"בבקשה", אני אומרת .
"תודה" אולי זה עוד מילה שגם אותה אתה לא מכיר ?" אני שואלת .
שון נעוץ בי מבט קודר
"אני רוצה לשאול אותך משהו ?" אני שואלת בקול יציב .
"מה את צריכה ?" הוא עונה בכעס
"אפשר לעשות הפסקת אש בבקשה ,
אני יודעת שאתה עובר תקופה לא קלה .הייתי רוצה להקל עליך ולהיות לך לעזר במה שאני יכולה ,זה אפשרי?" אני שואלת .
"אני לא חושב שאת מבינה או יודעת מה עובר עלי עכשיו ,ואני גם לא רוצה שתביני .תודה על הקפה את יכולה ללכת הביתה ".
אני מסתובבת על עקבותיי טורקת את דלת משרדו וחוזרת למקומי .לוקחת את התיק והג'קט ויוצאת לכיוון המעליות .
בכל הזמן הזה עיניו של שון תקועות בגבי ועוקבות אחר מעשי.
אני לא מאמינה שהוא ישאיר אותי סתם רק כדי להציק לי ,הבן אדם לא שפוי אויי אלוהים איך אני שורדת אותו!!.