תומר-
פאק אני לגמרי איבדתי את זה. אני מאבד את זה בגללה.
כשראיתי אותה עם השמלה הכחולה שלה, שמתאימה לה בצורה מושלמת מידי, כמעט השתגעתי.
לא יכולתי לעצור את עצמי מלנשק אותה. מה שרציתי לעשות לה באותו זמן... ועדיין..
היא מרגישה אליי את אותו דבר, ואני יודע את זה. אבל אנחנו לא יכולים ואני יודע את זה. אנחנו פאקינג לא יכולים.
ירדן-
יונתן סימס לי שהוא בחוץ. אני שמה נעליים ויוצאת.
הוא עומד מחוץ לרכב ומסתכל עליי בחיוך.
״היי מאמי. את נראית מדהים.״ הוא אומר ומחייך. אני מכריחה את עצמי לחייך, כאילו לא לפני שנייה התנשקתי עם האח הכמעט חורג שלי.
״גם אתה.״ אני אומרת והוא רוכן אליי ומנשק את שפתיי.
הנשיקה לא דמתה לנשיקה שלי עם תומר.
ירדן תוציאי את תומר מהראש שלך! עכשיו!
אנחנו נכנסים לאוטו ומתחילים בנסיעה לנשף.
כשאנחנו מגיעים, יונתן כורך את זרועו על גבי, וזרועו יורדת עוד ועוד למטה כך שהוא כמעט נודע בישבני. אני זזה באי נוחות והוא מרפה קצת.
אנחנו נכנסים לאולם.
יונתן רצה שנלך לרקוד אבל לא היה לי מצב רוח לזה בכלל. אמרתי לו שהוא ילך, שיהנה והוא הלך. עבר כבר איזה שעה מאז שראיתי אותו, ובשעה הזאת לא הפסקתי לשתות.
אני מחפשת בעיניי משהו, יותר נכון מישהו. אני לא רואה אותו בשום מקום. כנראה הלך לזיין את החברה שלו, לא מבזבז זמן.
תומר-
אני יושב במרחק די גדול ממנה, אבל עדיין יכול לצפת עליה. היא לא רואה אותי, וטוב שכך. באתי לנשף רק כדי לראות שהיא בסדר.
שהבן זונה הזה לא ינסה לעשות לה שום דבר, או אף אחד אחר.
אני מרגיש רטט בכיסי ואני פותח את הטלפון, רואה הודעה מסיוון, לא טורח לפתוח אותה בכלל. אין לי זין לזה עכשיו.
אני מחזיר את מבטי לאזור של ירדן, ולא רואה אותה. פאק איפה היא? אני מסתכל סביבי ולא רואה אותה בשום מקום.
אני ממהר לקום ממקומי ולחפש אותה. היא לא נמצאת בשום מקום באולם.
אני מחליט לצאת משם, אולי היא רצתה ללכת. איפה החבר המזדיין הזה שלה.
אני יוצא מהאולם מסתכל לצדדים, עד שאני קולט אותה. היא מחזיקה את נעלי העקב שלה בידיה והולכת.
אני ממהר אליה בהליכה מהירה.
״ירדן!״ אני קורא. והיא מסובבת אליי ״חכי.״ היא עוצרת ומחכה לי.
״מה אתה עושה פה?!״ היא אומרת בקול שבור.
היא בכתה?
פאק, אני הולך להרוג את מי שהיא בכתה בגללו.
״את בכית?״ אני שואל בקול עצבני מהרגיל.
״זה פאקינג בגללך! הכל בגללך!״ היא צורחת עליי ומרביצה לי בחזה. ריח של אלכוהול נודף ממנה. כמה היא שתתה לעזאזל ? ולמה?
״הי, תפסיקי, תפסיקי״ אני אומר ומחזיק בידיה. אני מצמיד אותה לקיר שנמצאת בתוך סמטה חשוכה.
״תעזוב אותי. פאק, תעזוב אותי!״ היא ממשיכה להגיד ואני רק מביט בה.
״אתה היית חייב להיכנס לחיים שלי ולדפוק אותם נכון? היית חייב! היית חייב להיכנס לי לראש ולא לצאת ממנו!״ היא ממשיכה להגיד. ואני לא מגיב.
״אני שונאת אותך.״ היא אומרת וממשיכה לבכות. ״אני שונאת את מה שאני מרגישה אלייך.״ היא אומרת. ״אני שונאת את מה שאתה גורם לי להרגיש.״
פאק.
אני מסתכל עליה בשקט ומנגב לה את הדמעות עם אגודליי.
״אני יודע...אני יודע.״ אני אומר בשקט וברכות. אני יודע כי אני מבין אותה ״אני לא רציתי את זה גם אבל זה פשוט קרה.״ אני ממשיך לומר.
״ואת יודעת מה? אני לא מתחרט על פאקינג שום דבר.״
והיא רק מביטה בי בהתפתעה. עם העיניים הגדולות והחומות שלה שאני יכול למות מהם.
״איפה החברה שלך?״ היא שואלת. פאק אני שונא שהיא עושה את זה הזמן.
״בבית שלה.״ אני אומר והיא מופתעת.
״למה?״ היא שואלת ואני לא עונה. ״אם היא לא פה אז מה אתה עושה פה?״ היא שואלת.
״זה לא משנה.״ אני אומר ומסיט חתיכת משיערה שנמצאת לה על הפנים.
אחרי שקט של כמה שניות היא פתאום מתחילה לצחקק.
״תומר... תומי... אמרו לך פעם שאתה שווה בטירוף?״ היא אומרת וצוחקת. אבל אותי זה לא הצחיק בכלל.
״אוקי מספיק, אני לא יודע איפה החבר המזויין שלך, אבל אני לוקח אותך הביתה עכשיו.״ אמרתי לה כשגררתי אותה משם לאוטו. היא לא מפסיקה לצחקק, היא שיכורה לגמרי.
״אתה עושה את זה כל כך טוב...״ היא נאנחת כשאני חוגר אותה, לא מבין על מה היא מדברת. סגרתי את הדלת שלה ונכנסתי לאוטו בצד השני.
התחלתי לנסוע בכביש החשוך, לא היו כמעט מכוניות. רק שמעתי את הצחוק של ירדן כל הנסיעה. הרגשתי לרגע בהפתעה את היד שלה מונחת על הרגל שלי, מיד תפסתי את היד שלה, מכריח אותה להפסיק לעשות שטויות.
״ירדן...״ אני אומר מיואש. ״למה? למה אתה לא נותן לי לגעת בך?!״ היא שאלה עצבנית ואני נאנחתי. ״בגלל שאת שיכורה ואני לא אוהב את זה!,״ אני אומר.
״אני בחיים לא יעשה לך כלום או ייתן לך לעשות לי כלום בזמן שאת שיכורה. אוקיי?״ אני אומר. והיא מהנהנת הנהון קטן ביישן ומובך.
אז הפרק הזה נראלי הכי ארוך שכתבתי. לקח לי המון זמן לכתוב אותו לא אשקר...
לקח לי המון זמן להבין מה כני רוצה להעביר לכם בעצם בפרק הזה.
השבוע אני לא חושבת שיצא עוד פרק, אולי רק בשבוע הבא. השבועייים האלה הם באמת ממש עמוסים, ואשתדל לכתוב!
אוהבת אתכם מלא!
