חורגים פרק 1

14.3K 212 48
                                    

ירדן-
שעון מעורר.
זה הדבר הראשון שאני שומעת כל יום.
אני פוקחת את עיניי ומכבה את השעון המעורר.
אני קמה, טוב, מנסה יותר נכון לקום.
נכנסת לשירותים ועושה את התארגנות הבוקר שלי.
****
אני יורדת במדרגות ישר למטבח ורואה את אימי מכינה לי כריך.
״בוקר טוב״ אמא שלי מברכת ״בוקר טוב״ אני מחזירה לה.

״הכנתי לך כריך שוקולד ושמתי לך בתיק גם בקבוק מים.״ אומרת לי אימי ומושיטה לי את הכריך.
״תודה״ אני אומרת בעייפות.
אני מתיישבת על כיסא הבר שבשיש ושותה קפה.
״ירדן.״
״מה?״  היא נראית יותר מידי טרודה. אפילו מפחדת.
״אז את יודעת שאני וגיא רוצים לעבור לגור ביחד.״
״כן אני יודעת, אמרת לי את זה.״ אני אומרת ביובש.

גיא הוא החבר של אמא, ראיתי אותו אולי כמה פעמים בלחץ. הוא נראה בחור נחמד. אף פעם לא באמת יצא לי לדבר איתו, אבל אני חושבת שהוא הבן אדם הנכון לאימי. שיעשה אותה מאושרת לשאר ימי חייה. אבל, עדיין קשה לי עם העובדה שהבן אדם הזה לא אבא שלי.

״אז... החלטנו שהיום אנחנו כבר נעבור אליהם.״
אני יורקת את השתייה, משוק.
מה? ורק היום היא החליטה לספר לי?
״מה?״

היא שותקת, מבטה נהייה חייכני מאולץ, שרק מצפה ממני להגיב בהתאם.
״ורק עכשיו החלטת לספר לי? באותו היום?״
״אני יודעת, אני יודעת. פשוט לא מצאתי את הזמן הנכון להגיד לך.״
״אז את אומרת לי באותו היום שזה קורה?.״
״את צודקת. אני מצטערת.״

לוקח לי כמה דקות לעכל את מה שבישרה לי עכשיו.
״אז... מתי זה קורה?״
״בשלוש ההובלות צריכות כבר להגיע. אני מאמינה שכבר בארבע נהיה שם.״
״אוקיי.״ אני אומרת בהבנה.
אני יורדת מהכיסא בר ומתקדמת לדלת הכניסה.
״אני כבר מאחרת.״
״אוקי, מאמי, יום טוב!״
״יום טוב.״ אני אומרת ויוצאת מהבית.
****
אני חוזרת הביתה מהבית ספר. השעה שלוש וחצי וכל הבית בלאגן.
טוב, מה אני מצפה, היום אנחנו עוברות דירה.
הבית שהייתי בו 17 שנה, ועכשיו אני עוזבת אותו. זה נשמע מטומטם, אבל אני אתגעגע אליו.
***
סיימנו לארוז הכל. תאמינו או לא, אבל כן.
אני עומדת מול הדלת ומסתכלת על החלל הריק, שהיה עם מלא חיים, מלא ריהוטים וקישוטים. ועכשיו, ריק.
אני נפרדת מהחדר שלי, מהבית, ויוצאת.
***
אני ואימי בדרך לדירה של גיא, הבית החדש שלנו.
״אז..״ אימי שוברת את השתיקה במכונית
״שכחתי להגיד לך,״
עוד משהו שהיא רוצה להגיד לי?
אני כבר לא יודעת למה לצפות יותר.
״לגיא יש בן. יחיד. הוא בן גילך, בערך, שנה מעלייך.״

אוי ואבוי.
אני נאנחת בתסכול על בירכיי
״אל תדאגי, הכל יהיה בסדר. הוא יתנהג אלייך יפה, ואת אליו. אתם תהיו אחים. אז להתנהג יפה.״
בטח.
עוד משהו רע שאפשר לבקש?
^***
היייייי!!
אז אני קצת חדשה בכתיבה, או בכללי בלכתוב דברים.
החלטתי להתחיל לכתוב סיפור, מתגובות שלכם בטיק טוק לזה שאני צריכה להתחיל לכתוב סיפור בוואטפד! אז לקחתי את זה באמת צעד קדימה והתחלתי לכתוב! הפרק יצא קצר, אבל זה רק ההתחלה! שאר הפרקים יהיו ארוכים, ומקווה שגם יותר טובים!
הטיק טוק שלי: agambooks_11

חורגיםWhere stories live. Discover now