ירדן-
״ירדן תעצרי!״ הוא מנסה לקחת את ידי אבל אני משתחררת ממנו באגרסיביות ״תעזוב אותי!״ אני צועקת וממשיכה ללכת לכיוון החדר ״ירדן!״ הוא צועק לי ואני מסתובבת אליו בעצבים.״ מה!?״ אני שואלת בעצבים ומתקרבת אליו. ״בשביל מה זה היה תומר!?״ אני מתקרבת אליו כך שאני יכולה להרגיש את נשמותיו עליי. ״אה!?״ אני מתקרבת אליו עוד יותר והוא לא מגיב. מביט בעייני, ואז מבטו עובר לשפתיי.״מה חשבת תומר? שתבוא לפה עם החברה שלך ויהיה כיף ונצחק ונשכח ככה מהכל?״ אני ממשיכה להטיח בו את כל מה שאני חושבת.
אחרי כמה שניות של בהיה אחד השני ואני מגחכת ללא הומור ומתרחקת ומסתובבת ממנו. הוא ישר תופס בזרועי וזיק של כאב השתלט עליי. קול של כאב יצא מפי.״מה זה?״ הוא שואל. ״מה?״ אני שואלת בתמימות. ״כאב לך.״ הוא אומר. ״לחצת לי את היד, זה כאב.״ אני אומרת, מנסה להעביר אותו הלאה מזה. ״ירדן, לא הפעלתי לחץ בכלל, יש לך משהו.״ הוא אומר ונהיה עצבני.
אני לא זזה ממקומי ולא מגיבה. ״תראי לי את זה.״ הוא אומר ״זה כלום תומר.״ אני ממשיכה להגיד ״אמרתי שתראי לי.״ הוא ממשיך להתעצבן. אני מפשילה את השרוול וכמה מכות אדומות נמצאו לי על היד. ״מה זה לעזאזל? איך זה קרה לך? ירדן אני נשבע לך שאם זה הבן זונה הזה אני אלך אליו עכשיו ו-״ הוא מסננן בעצבים ואני עוצרת אותו. ״זה לא אשמתו! הוא היה שיכור!״ אני אומרת והוא רק מביט בי לא מאמין לשמע דבריי.
״לפני כמה זמן, אחרי שעזבת. יונתן בא אליי, בטענה שהוא התגעגע אלי. ריח של אלכוהול נדף ממנו. הוא פתאום התחיל להיות אגריסיבי, לא הבנתי למה ומה קרה. ואז הוא התחיל להטיח בי שאני אשמה והכל בגללי, ולא הבנתי כלום.״ אני אומרת ומתנשפת. ״ הוא אמר שאני לא מגיעה לו. שהוא ראה אותנו מתנשקים, לפני שעזבת.״
אני אומרת והוא קופא. ״הוא היה שיכור זה לא היה אשמתו.״ אני אומרת במהירות ודמעות יוצאות מפניי. הוא יודע שאני לא באמת מתכוונת לזה, ושאני לא באמת מגנה אליו.
״אני אהרוג אותו.״ הוא אומר והולך למטה בסערה. ״תומר בבקשה לא! תומר!״ אני ממשיכה לצעוק אבל הוא מתעלם.
הוא לוקח את יונתן מהחולצה. ״אחי מה קורה מה יש לך?״ יונתן שואל בגיחוך. ותומר מביא לו אגרוף כתגובה. ״בנים מה לעזאזל קורה פה?!״ אימי קוראת בכעס ומיישרת אליי במבט שאלה. אני רק מורידה את ראשי ומפנה את מבטי לריצפה.
אני ישר מרימה את ראשי שאני רואה את רוני מתקרבת לתומר ואומרת לו להפסיק. הוא מתעלם ממנה וממשיך להרביץ לתומר.
״תומר! תומר תפסיק!״ אני ממשיכה לצעוק.
איתי נוגע בכתפי ועוקף אותי. הוא מנסה לעצור את תומר ולעמוד מולו אבל תומר מעיף אותו.
״עכשיו אין לך כזה אומץ אה?״ תומר מסנן בעצבים ליונתן ומעיף לו בוקס. ״על מה לעזאזל אתה מדבר?!״ יונתן צועק. אני ישר ממהרת ללכת אליהם.
״תומר תסתכל עליי!״ צעקתי, נכנסתי בין שניהם ומניחה את הידיים שלי על הלחיים שלו, מרגישה איך כל השרירים בגוף שלו נרפים לרגע. ״תסתכל עליי.״ אמרתי בשקט. מסתכלת לו בתוך העיניים ומקווה שיירגע.
״תפסיק.״ אני אומרת כשהוא מנסה להתשתחרר מהאחיזה שלי ולהרביץ ליונתן. ״הוא לא שווה את זה...״ אני אומרת בקול רועד.
״איתי תוציא אותו מפה.״ אני אומרת לאיתי שיוציא את יונתן. לא מורידה את עיניי מתומר. ״למה את מגינה עליו?״ הוא שואל בשקט. ״אני לא. אני מגינה עלייך.״ אני אומרת. אני מנסה להוריד את ידיי מפניי ולהשתחרר אבל הוא עוצר אותי ומחזיק את ידיי. אנחנו לא מורידים את העיניים אחד מהשנייה, אבל אז אני נזכרת שבוהים בנו. וחברה שלו אחד מהם. ״מחכים לך.״ אני אומרת בשקט והוא מסית את מבטו לרוני שבוהה בנו. אני מנצלת את זה ומשתחררת ממנו
