ירדן-
אחרי שלוש וחצי שנים.
כמה שבועות אחרי שאני ותומר נפרדנו, אמא שלי התחילה בטיפולים כדי לרפא את הסרטן.
הזמנים של הטיפולים היו זוועה. אבל אחרי שהיא סיימה היא הייתה נראית כמו חדשה.
השיער שלה היה קצוץ שצמח עם הזמן והשמחה שלה כל יום גברה וגברה.
הייתי כל כך מאושרת לראות אותה ככה.
אני ותומר לא היינו מדברים בכלל.
הוא ניסה לדבר איתי ככ הרבה פעמים אבל רציתי להתמקד אך ורק עם אמא שלי.
חודש אחרי סיום הטיפולים היא חוותה כאבים. לקחנו אותה לבית חולים... ושם זה קרה.
היא מתה אחרי כמה שעות. הטיפולים שלה לא הצליחו לגבור על המחלה.
לא יכולתי להישאר בבית עם תומר וגיא יותר, ועברתי לדירת שותפים.
ילדה בת 17 שמגדלת את עצמה לבד. טוב לא לגמרי לבד.
גיא היה מבקר אותי כל כמה שבועות, משאיר לי כסף ומעביר איתי את הזמן.
הוא היה מספר לי על תומר ועל הילד שלו שבדיוק נולד.
כל יום אחרי שהוא היה הולך הייתי נכנסת לחדר ובוכה.
״ירדן? את בסדר?״ השותפה שלי לחדר, יעל, שואלת אותי בדאגה. כנראה חלמתי.
״כן... כן.״ אני אומרת ומנסה להתעשט על עצמי. ״טוב אני הולכת לסופר, ושאני אחזור נלך ביחד לאזכרה.״ היא אומרת ואני מחייכת לאישור.
היום זה יום השנה לאמא שלי.
נשמתי נשימה עמוקה והלכתי להתקלח.
******
התפילות כבר הסתיימו. הייתי בטוחה שאני אראה את תומר, אבל גיא אמר שהוא החליט שלא לבוא.
הבנתי כבר לבד למה.
****
השעה 1:27 בלילה ואני לא מצליחה להירדם ממחשבות. דפיקות על דלת הבית נשמעו.
קמתי מהמיטה והתקדמתי לעבר הדלת.
״מי יבוא לפה באמצע הלילה?״ חשבתי בקול.
אני מתקדמת לעבר הדלת ופותחת אותה. רואה את לא אחר מאשר, תומר.
מה לעזאזל?
״תומר?״ אני שואלת אותו. ריח חזק של אלכוהול
עלה לאפי. ״תומר מה אתה עושה פה?״ אני שואלת.
הוא מרוח על קורת הדלת ועיניו חצי עצומות. לגמרי שיכור.
״אני מצטער...״ הוא אומר תוך כדי שיהוקים.
אני נאנחת לוקחת את ידו ומושכת אותו לבפנים.
״בוא.״ אני אומרת תוך כדי שאני מושכת אותו.
אני מניחה אותו על הספה בישיבה, והולכת למטבח להביא לו כוס מים.
״קח.״ אני מביאה לו את המים והוא שותה את כל תכולתו. שהוא סיים לקחתי ממנו את הכוס ושמתי על שולחן הסלון.
״מה אתה עושה פה תומר?״ אני שואלת ״ולמה לעזאזל אתה שיכור?״ אני שואלת והוא נאנח.
״אני מצטער...״ הוא אומר בעייפות. ״אני כל כך מצטער ירדן...״ הוא אומר ודמעות עולות בעיניי.
אני שמה לב לפצעים ודם שזולג ממצחו. ״אתה פצוע. חכה כאן.״ אני אומרת ומתקדמת לשירותים לוקחת מהארונית של הכיור את ערכת עזרה ראשונה.
אני חוזרת ומתיישבת מולו. אני שופכת אלכוהול על צמר גפן ומתחילה לנקות לו את הפצעים.
הוא נאנח בכאב.
״סליחה...״ אני אומרת וממשיכה לנקות לו. ״מה קרה לך תומר? בבקשה תגיד לי.״ אני אומרת תוך כדי שאני מנקה לו את המצח.
״אני מצטער...״ הוא ממשיך להגיד. ״כן כבר אמרת את זה..״ אני אומרת ונאנחת.
כשאני מסיימת לנקות אני באה להוריד את ידיי ממנו אבל הוא תופס את ידי ומלטף אותה. מביט לי היישר בעיניים.
אני כל כך התגעגעתי אליו.
הוא לא כל כך השתנה, צמח לו קצת זיפים עיניו הירוקת נצצו כמו תמיד ושערו צמח קצת ופרוע מתמיד.
״התגעגעתי אלייך.״ הוא אומר בעייפות. ״כן...״ אני אומרת בשקט ומורידה את ראשי.
אני משתחררת מאחיזתו וקמה מהספה.
״תשכב.״ אני אומרת לו והוא נענה לבקשתי. הוא נשכב על הספה ואני שמתי עליו שמיכה.
״לילה טוב.״ אני אומרת והוא כבר נרדם.
