תומר-
אני כזה מטומטם!
לא הייתי צריך להגיד לה את זה.
אני לא יודע מה עובר עליי, אבל אני כן יודע שלא יכולתי להישאר אדיש ולתת לבן זונה הזה לגעת בה.
למה כזה אכפת לי ממנה? למה כזה אכפת לי שהיא עם אנשים, יותר נכון בנים, אחרים?
אני פשוט משתגע.
ירדן-
למה הוא חייב להיות כזה בן זונה וחמוד בו זמנית!
עד שחשבתי שבאמת אכפת לו ממני, ושהוא ככה מגן עלי, בסוף זה היה רק בגלל האגו המגעיל שלו.
אין לי כוחות יותר.
****
השעה 22:30 בלילה.
אני יושבת מול הספה ורואה טלוויזיה.
תומר נכנס לסלון, כולו מזיע בלי חולצה ומכנס ששם אותו נמוך עד כדי שאפשר לראות משולשים.
הוא מישר אליי מבט ומחייך כי אני בוהה בו.
אני מורידה במהרה את המבט ומנתקת את הקשר עין שהיה לכמה שניות.
״ירדן..״ הוא מתקרב לספה.
״מה?״ אני לא מרימה את מבטי אליו.
הוא שותק לכמה שניות ולא מגיב.
אני מרימה את מבטו אליו ומסתכלת אליו
למה הוא כזה מזיע? מה הוא כבר עשה?
לא משנה מה הוא עשה, אבל הוא נראה כזה מושך.
עם הקוביות שלו, והשרירים שלו שהם לא כאלה גדולים ולא קטנים אלה בגודל מושלם.
אני חייבת להפסיק לחשוב על האח כמעט חורג שלי ומהר.
״אמא שלך קוראת לך.״
״היא בסדר?״ אני שואלץ בלחץ.
״כן כן, היא פשוט אמרה לי לקרוא לך.״
אני קמה מהספה ועולה לחדר של אימי ושל גיא
אני פותחת את הדלת של החדר
״אמא?״ אני קוראת.
ואני רואה את אימי ישנה במיטה.
הוא לא אמר שהיא קוראת לי?
טוב אולי היא פשוט נרדמה.
אני באה לחזור לסלון ואני רואה מזוית עיניי את החדר שלי, ריק. כאילו מעולם לא היה שם שום דבר.
כל הדברים של אמא של תומר כבר לא פה.
חוץ מהדברים שלי, והמיטה שלי?
מה לעזאזל?
אין מצב שתומר עשה את זה.....
אולי בגלל זה הוא כזה הזיע?
אני יורדת במהירות למטה וממשיכה למטבח.
רואה את תומר אוכל ארוחת ערב.
אני עומדת מולו ומסתכלת עליו.
הוא מרים את מבטו אליי ומסתכל אליי בשאלה.
״אתה עשית את זה?״ אני שואלת
״את מה?״
״הוצאת מהחדר את כל הדברים של אמא שלך.״
״כן.״ הוא אומר בפשטות
״למה?״ אני שואלת
״ כי רציתי.״
אני לא מבינה כלום.
״לא היית צריך לעשות את זה....״
״אני יודע, אבל רציתי. לא רציתי שתמשיכי לישון על הריצפה, ושלא יהיה לך חדר נורמאלי רק בגלל שיש שם את הדברים של אימי המתה.״
הוא אמר את זה בקור אפל. כאילו אין לו בכלל רגשות שדיבר על אמא שלו שמתה.
איך הוא יכול?
״אוקי.... תודה.״
״בבקשה.״ הוא אומר וממשיך להתעסק באוכל שלו.
