פרק קצר שתשאיר אתכם פעורי פה🤗
תומר-
״מה!?״ רוני אמרה בקול עם עיניים פקוחות לרווחה.
אני נאנח ושם את ידי על פניי. ״למה?״ היא שואלת. ״זה משהו שאני עשיתי?״ היא ממשיכה לשאול.
״לא-״ אני רוצה להסביר אבל היא קוטעת אותי. ״זה בגלל שלא ביקרתי אותך בבית חולים? אני מצטערת תקעו אותי בבסיס לא יכולת-״ אני קוטע אותה באמצע.
״רוני תפסיקי. זה לא בגללך, זה אני.״ אני מסביר לה ונאנח. ״אני אוהב מישהי אחרת. אני מצטער...״ אני אומר והיא נאנחת בעצבנות ומחייכת חיוך עצבני. ״זה בגללה נכון?״ היא שואלת ואני מביט בה בשאלה. ״זה בגלל האחות החורגת שלך הנחשה הזו-״
היא אומרת בכעס ודמי רותח מעצבים.
״אל תדברי עליה ככה.״ אני אומר בעצבנות וקם מהספה. ״שלא תעזי לדבר עליה ככה אפילו. זה לא אשמתה.״ אני אומר בכעס.
״זה לגמרי אשמתה. כל הזמן מסתכלת עלייך ושמה עלייך עיניים. אתם מגעילים אותי.״ היא אומרת בכעס ופתאום מתרוממת מהספה ורצה מאחוריי.
קול של מכה נשמעה מאחוריי ואני ישר מסתובב.
ירדן עמדה מולה עם יד אחת על לחייה. דאגה עולה בגופי. אני ממהר להתקדם אל ירדן, עוקף את רוני ועומד מול ירדן שבדיוק ירדה לה דמעה מהעין.
אני מסתכל על ירדן בדאגה וסורק את פניה.
״את בסדר?״ אני שואל והיא מהנהנת.
״מה לעזאזל הבעיה שלך?״ אני מסתובב לרוני בכעס. ״אני מצטערת תומר. אבל אני ואתה לא נפרדים.״ היא אומרת והכעס רק עולה ועולה בתוכי.
״למקרה שלא שמת לב נפרדתי ממך כרגע חתיכת כלבה משוגעת.״ אני אומר בכעס.
בדיוק שבאתי להסתובב שוב לירדן היא עוצרת אותי. ״אני בהריון.״ היא אומרת ואני נעצר.
״מה לעזאזל אמרת עכשיו?״ אני שואל בכעס ומרגיש את ירדן נדרכת מאחוריי.
״אני בהריון תומר. ממך. אני סוחבת את הבן שלנו.״
טוויסט בעלילה
