אחרי המון זמן שלא העלתי פרקקקקק!! פשוט עלה לי רעיון לפרק והתחלתי לכתוב!
מאוד סליחה על הפרק הקצר,אחריו הסיפור ממשיך ויהיה יותר ויותר ארוך ומעניין!
******
ירדן-
אחרי הערב הסוער שהיה... יונתן לא מפסיק להתקשר ולשלוח לי הודעות.
׳את יכולה להסביר לי מה לעזאזל עשיתי?׳
׳ירדן תעני׳
׳אני שנייה מללכת ולפוצץ לאח הדוחה שלך את הפרצוף׳
אני נאנחת בכעס ונשכבת על המיטה.
מחר תומר חוזר לצבא. שוב. שוב לא הולכת לראות אותו כמה חודשים טובים, אפילו יותר.
אני מחליטה לרדת למטה וללכת למטבח. כשאני יורדת במדרגות אני קולטת את תומר יושב על שפת הבריכה דרך הויטרינה.
אני פותחת את הוטרינה ומתקדמת לעברו. הוא מסתובב אליי ומחייך חיוך קטן. שלא נראה משמחה בכלל. ״אפשר לשבת לידך?״ אני שואלת והוא מהנהן במהירות. ״בטח.״ הוא אומר ואני מתיישבת לידו, מכניסה את רגליי לתוך מי הבריכה.
״הכל בסדר?״ אני שואלת ומסתכלת עליו. הוא מסתכל על נקודה מסוימת, נראה שהוא נלחם עם עצמו בראש.
״כן, כן...״ הוא אומר ונאנח. אני מהנהנת בהבנה ומסתכלת גם אני לנקודה מסוימת מולי.
אנחנו פשוט יושבים בשקט, לא מדברים או עושים שום דבר. כל אחד במחשבות שלו. זה לא מביך או משהו, זה מרגיש הכי נורמלי והכי בטוח שאנחנו ככה. אני יכולה לשבת איתו ככה שעות.
״אני רק רציתי להגיד לך...״ הוא שובר את השתיקה ואני מפנה את צומת ליבי אליו. ״מחר, אני חוזר לצבא.״ הוא אומר ואני מהנהנת. ״כן, אני יודעת.״ אני אומרת והוא מהמהם לשלילה בראשו.
״לא... אני לא רק חוזר... לבסיס.״ הוא אומר ואני לא מבינה מה זה אומר. ״מה זאת אומרת?״ אני שואלת והוא מסתובב עם ראשו אלי. ״יש לנו מחר מבצע. אנחנו נכנסים לעזה. ״ הוא אומר ואני קופאת במקום. ״האנשים שם חפרו מנהרות כדי להפציץ אותנו, והמטרה שלנו זה להשמיד אותם. את המנהרות.״ הוא מסביר ואני עדיין קפואה. ״זה למה נתנו לנו לחזור הביתה לפני. להיפרד.״ הוא אומר ודמעות עולות בעיניי. ״אני לא יכול לספר לך עוד כי השאר זה מסווג. אבל חשוב לי לומר לך, שיכול להיות שאני לא אצא משם חי.״ הוא אומר ודמעות כבר יורדות מעייני.
אני ממהרת לנגב אותם והוא נאנח בעצב. ״אלוהים, אני לא מסוגל להשאיר אותך ככה.״ הוא אומר ואני מורידה את ראשי. ״אני בסדר. אל תדאג לגביי. תדאג אך ורק לעצמך. רק תשמור על עצמך בסדר?״ אני אומרת תוך כדי בכי. הוא מהנהן ועוטף אותי בזרועותיו. ״והנה לה עוד פרידה.״ אני אומרת בעצב. אנחנו מתנתקים מהחיבוק והוא מנגב את דמעותיי מפניי. ״תבטיחי לי, שלא משנה מה קורה. את לא נשברת.״ הוא אומר ואני מורידה את ראשי למטה. ״בבקשה.״ הוא אומר. ואני מהנהנת.
״אני יכול לקבל נשיקה אחרונה?״ הוא אומר בלחש ואני ישר מהנהנת ומתקדמת אליו ומנשקת את לחייו. הוא מגחך ומהנהן לשלילה בראשו. ״לא כזו...״ הוא אומר ואני מבינה למה הוא מתכוון.
״תומר...״ אני אומרת בחוסר ברירה. ״בבקשה.״ הוא אומר בקול חלש ואני מסתכלת על עיניו.
אני לבסוף מהנהנת ומתקרבת לפניו. מעבירה את שפתי בשפתיו בעדינות ומנשקת אותו. אלוהים כמה שהתגעגעתי לשפתיים שלו, לתחושה שלו...
אנחנו לאט לאט מעמיקים את הנשיקה . תוך כדי הנשיקה הוא משכיב אותי בעדינות על הרצפה ומנשק אותי כשאני מתחתיו.
הוא לאט לאט יורד עם שפתיו לצווארי, ואז לכתפי ואז לבטני. הוא מעלה לי את החולצה טיפה למעלה ושותל שם נשיקות קטנות וחמות שמביאות לי צמרמורות ועונג בכל הגוף. ״איך לך מושג כמה התגעגעתי אלייך.״ הוא אומר תוך כדי נשיקה.
הוא עולה אליי בחזרה ומנשק את שפתיי בעדינות.
מרגישה בגן עדן.
