ירדן-
יונתן חזר מהשירותים, מאוד מוזר.
כאילו הוא נחנק.
״אתה בסדר?״ שאלתי אותו בדאגה ״כן, כן. אל תדאגי.״ בולשיט. משהו קרה
אני מסתכלת עליו במבט לא מאמין.
״עכשיו את האמת.״ אני אומרת, לא זזה מהדעה שלי.
הוא נאנח ״האח הפחיד שלך פה והרביץ לי.״ הוא אומר. מה!?
״מה לעזאזל?, איפה הוא!״ אני נעמדת ומחפשת אותו במסעדה. עד שאני רואה את סיוון יושבת מולו. אני רק את הגב שלו, המטריף שלו.
מה לעזאזל הוא עושה כאן!
אני מתקדמת לעברו ונעמדת מולו, אני נוקשת בכתפו והוא מסתובב אליי.
״מה לעזאזל אתה עושה כאן!״ אני שואלת בעצבנות.
הוא מיד נעמד ולוקח אותי למקום שקט.
הוא מצמיד אותי לקיר ונעמד מולי שיד אחת שלו לוכדת אותי.
״וואטדאפק תומר! מה אתה עושה פה! עקבת אחריי?אני נשבעת שלך שאני-״ אני אומרת בכעס והוא קוטע אותי. ״שתקי שנייה ותתני לי להסביר,״ הוא אומר ונאנח. ״מה אתה עושה פה?״ אני שואלת שנית ברוגע.
הוא רק מביט בי, בעיניים. ומחפש את המילים להגיד. אני מתסכלת עליו בשאלה.
״אני מצטער אוקי, אני לא יכולתי לתת לך ללכת איתו לבד, רק באתי להשגיח.״ הוא אומר והכעס שבי ביעבע.
״להשגיח? מה אני ילדה קטנה שצריכה השגחה של מבוגר? אני לא מבינה אותך תומר באמת! אתה פשוט לא יכול לראות אותי מאושרת! לראות שטוב לי!״ אני אומרת בכעס.
״פאק ירדן! אני רוצה שתהיי מאושרת! רק לא איתו!״ הוא אומר בכעס, ״איזה מזל שאני לא שואלת אותך אם מי אני אצא או לא!״ אני אומרת בכעס. והוא רק מסתכל עליי. שותק. אנחנו מסתכלים אחד לשנייה בעיניים ולא מגיבים.
הבטן שלי מגיבה מאוד מוזר, אני מרגישה כאילו יש לי פרפרים? אומיגד לא.
אני שומעת צעדים באים אלינו, ״ירדן?״ הקול של יונתן מתקדם אלינו ותומר ישר מתרחק ממני, וחום גופו הולך ממני. רק בא לי להחזיר אותו אליי, שלא יזוז ממני.
״הנה את.״ הוא אומר ולוקח את ידי. ״אני אקח אותה הביתה.״ הוא אומר ״לא תודה, אני כבר אקח אותה.״ הוא אומר ומביט ביונתן במבט רצחני. ״אבל אני רוצה. בוא.״ אני אומרת ליונתן ומושכת אותו משם.
מותירה את תומר מאחור.
תומר-
היא לא מפסיקה לשגע אותי!
למה בכלל אכפת לי אם היא יוצאת איתו? שתעשה מה שבא לה, זה החיים שלה.
היא מותירה אותי לבד, הלכה איתו. רצתה ללכת איתו. עם הבן זונה הזה.
פאק. בחיים לא.
אני הולך הליכה מהירה כדי להגיע אליהם.
דמי בוער רק מלראות אותם מחזיקים ידיים.
אני קרוב מספיק אליהם כדי שאוכל לקחת את ירדן לזרועותיי.
״מה לעזאזל תומר! תוריד אותי עכשיו!״ ירדן אומרת בכעס.
״אני לוקח אותך הביתה, לא אכפת לי מה את רוצה.״ אני אומר בהחלטיות.
״גבר, תוריד אותה, היא אמרה לך שהיא לא רוצה.״ הוא אומר, ״ואני אמרתי שלא אכפת לי, אז תלך מפה לפני שאני מוריד לך יד.״ אני אומר ולוקח אותה ממנו, מתקדם לרכב.
״מה עם סיוון? תשאיר אותה ככה לבד?״ היא שואלת בהתעניינות. ״סיוון ילדה גדולה. היא כבר הבינה את המסר והלכה.״ אמרתי, פותח את דלת האוטו ומכניס אותה למושב מקדימה.
״אני יכולתי לעשות את זה גם לבד אתה יודע.״ היא אומרת ואני לא מגיב, אני סוגר את הדלת ועושה סיבוב כדי להגיע לדלת הנהג. אני נכנס לאוטו ומניע אותו.
אחרי כמה דקות של נסיעה שקטה אני קולט שהתבלבלתי בפנייה.
״פאק!״ אני אומר בעצבנות ״מה קורה?״ היא שואלת ״התבלבלתי בפנייה, עכשיו זה האריך לנו את הדלת בעוד עשר דקות. שיט.״ אני אומר והיא נאנחת.
״אני באמת לא מבינה אותך..״ היא אומרת אחרי כמה שניות. אני מסתכל אליה בשאלה.
״אני באמת לא מבינה. מה אכפת לך שאני אהיה איתו? למה היית צריך לעשות את כל זה?״ היא שואלת בתמימות רגועה.
״אכפת לי.״ אני אומר ״למה?״ היא שואלת.
איזה ילדה עקשנית אלוהים.
״כי הוא בן זונה מזדיין שכל מה שהוא רוצה זה לזיין בנות ולזרוק אותם אחר כך.״ אני אומר בכעס
״ממש מזכיר לי מישהו.״ היא אומרת ברמיזות
״אל פאקינג תשווי אותי אליו.״ אני אומר בכעס.
״אתה באמת חושב שהוא רק רוצה לזיין אותי? כל מי שירצה לצאת איתי זה רק כי אתה חושב שהם רוצים בסך הכל לזיין אותי? אתה לא תחשוב בחיים על זה שמישהו אולי באמת יתעניין בי? זה פשוט לא הגיוני לך נכון?״ היא שואלת בכעס.
פאק.
לא.
בחיים לא חשבתי ככה ובחיים לא אחשוב גם.
פאק.
״ירדן, פאק. זה לא מה שאני מתכוון...״ אני אומר בלחץ. ״לא, אני הבנתי למה אתה מתכוון...״ היא אומרת בעצב. בקול שבור.
כמה עוד אני אפגע בה? אני פשוט הורס אותה.
ב105 הצבעות מעלה פרק 18😻
