ירדן-
הייתי אמורה ללכת היום לבקר את רוי, ואת תומר. אבל המנהל שלי תקע לי משמרת היום.
אני עובדת בבר, חמש דקות ליד הבית שלי.
אני במשמרת היום מ4 בצהריים עד 8 בערב.
אני עומדת בבר, ומנקה את הכוסות.
הבר הוא גם מסעדה, עד 8 אנחנו מגישים אוכל. ״ירדן, שולחן חמש מחכים להזמנה.״ האחראית משמרת אמרה לי. אני מהנהנת אלייה ומתקדמת לשולחן מספר 5.
״כן מה תירצו להזמין?״ אני שואלת בחיוך לפני שאני רואה את האנשים שבשולחן.
כשאני מרימה את ראשי אל השולחן, אני רואה את תומר יושב ליד שני אנשים שאני לא מכירה.
אני קופאת לרגע ואז מחייכת.
מעדיפה שלא להראות לאנשים שהוא יושב לידם שהוא מכיר אותי. אולי עדיף לו.
תומר מזהה אותי ולא מוריד את עיניו ממני.
״אני אשמח להמבורגר אחד בבקשה עם צ׳יפס בצד.״ אחד מהם אמר. ״בטח.״ אני אומרת בנימוס ורושמת בפנקס שלי.
״גם אני אקח את אותו הדבר.״ הבחור השני אמר. אני מהנהנת ומחכה לתומר שיגיד מה הוא גם רוצה להזמין.
תומר עדיין לא מוריד את עיניו ממני. סורק את כל גופי.
״תומר?״ אחד הבחורים שאל את תומר ותומר מתעורר מהבהיה שלו. ״כן, סליחה. אני אקח את מה שהם לקחו.״ הוא אומר ואני מהנהנת.
״עוד משהו?״ אני שואלת. ״את הטלפון שלך אם אפשר.״ אחד הבחורים אמר. חייבת לציין שהוא גם נראה מאוד טוב.
הוא בלונדיני עם עיניים ירוקות חומות וקו לסת משגע.
אני מחייכת במבוכה ובטוחה שסומק כבר עולה בלחיי. ״אנ-״ אני באה להגיד ותומר עוצר אותי.
״דניאל לא עכשיו. זה לא מקובל, היא באמצע העבודה שלה. אם אתה כל כך מעוניין בה תוכל להשאר עד סוף המשמרת שלה ולבקש ממנה.״ תומר אומר בקול עצבני, אך עדיין נראה אדיש.
קצת נעלבתי לשמע דבריו. ׳אם אתה כל כך מעוניין בה?׳ מה זה אמור להביע?
חוץ מזה, אני לא שלו. מותר לי להיות עם בנים אחרים ולהביא את הטלפון שלי לבנים אחרים.
״זה בסדר.״ אני אומרת, ונשמעת קצת עצבנית. אני רושמת בפנקס שלי את המספר טלפון שלי, תולשת את הדף ומביאה לבחור החתיך בחיוך.
אני מחייכת אליהם ״האוכל שלכם יצא עוד כמה דקות.״ אני אומרת והולכת משם.
אחרי כמה דקות שהלכתי משולחנם, אני ממשיכה לנגב כוסות בבר. תומר עומד מול הבר ונשען עליו.
״מה?״ אני שואלת אחרי כמה זמן שהוא בוהה בי, ולא נראה מרוצה.
״מה? את הרגע נתת את הטלפון שלך לבחור שאת אפילו לא מכירה. בקושי שתי מילים החלפת איתו.״ הוא אומר בטון עצבני.
הוא לגמרי מקנא.
״אז?״ אני שואלת והוא נאנח. הוא בא להגיד משהו ואני ממהרת לקטוע אותו. ״זה החלטה שלי תומר. החיים שלי. אני אעשה בהם מה שאני רוצה.״ אני אומרת בעצבנות.
אני עומדת מולו ומבטו יורד לחזה שלי. הוא מסתכל לי על החזה? בשנייה שבאתי להגיד לו משהו על זה הוא התחיל לדבר.
״לא הורדת אותה.״ הוא אומר ואני מסתכלת בשאלה. ״מה?״ אני שואלת והוא מצביע על השרשרת שאני עונדת. השרשרת שהוא הביא לי.
״כן.״ אני אומרת ומחזיקה את התליון. ״סליחה. אתה בטח רוצה את זה בחזרה.״ אני אומרת ושולחת את ידיי למאחוריי צווארי כדי להוריד אותה אבל הוא עוצר אותי עם ידו.
״לא.״ הוא אומר ואני מורידה את ידיי. ״את לא צריכה להחזיר לי אותה. היא שלך.״ הוא אומר וליבי לא מפסיק לפעום כמו משוגע. הוא הולך לשולחנו ומשאיר אותי קופאת.
