לוקאס

6

"תודה על אתמול לוק" היא אמרה, החיוך שהיה לה לפני שניה נעלם," אנחנו בקטע של שמות חיבה עכשיו?" - שאלתי,

היא התקרבה אלי, צעד, אחר צעד באיטיות "כנראה שכן לוק" היא אמרה והצמידה אותי לנשיקה ארוכה,

נישקתי אותה, "אנחנו בקטע של לנשק עכשיו את מי שחטף אותך?" שאלתי בגיחוח, "למה חטפת אותי?", היא שאלה,

"אמרתי לך כבר, כי בא לי, וכי אני יכול" אמרתי ונישקתי אותה שוב אבל היא הלכה ממני, "אוליביה בואי לפה" ציוויתי היא חייכה חיוך מלאכי ותמים שמסתתר בו מעשה שטני,

"ואם לא מה תעשה לי?", היא שאלה, זהו עכשיו התעצבנתי, נראה לה שאני משחק? משכתי אותה בכוח,

"אני פאקינג לוקאס דה ויטלי, והחלטתי משהו אז את עושה אותו" צעקתי,

אבל היא גיחחה, משכתי אותה, התיישבתי על הספה, והורדתי אותה על הברכיים, והתחלתי להפליק לה בישבן המלא שלה,

"לוקאס, לוקאס" היא אומרת בשבירות, אבל לי לא אכפת, היא תלמד כבר היום לא לזלזל בי, מי היא שהיא תזלזל בי?,

עשיתי הרבה בשביל ששום אדם לא יעז לזלזל בי שוב אף פעם, אני הפאקינג קאפו, ראש המאפיה האיטלקית והסיציליאנית,

ושום אדם לא מעז לזלזל בי, אבל רק לה יש מעיין אומץ כזה, וחוסר בושה לזלזל בי, אני מרים אותה בכוח, "לוקאס לוקאס בבקשה תעצור" היא אומרת,

אני מפליק לה שוב, "שקט" אני מצווה היא משתתקת מיד, לא מעזה להוציא צליל מהפה, אני זורק אותה על המיטה, בוחר צעצועים שיעזרו לי לאלף אותה,

היא מביטה בי בפחד, מנסה לפתוח את הדלת, את החלונות, אני צוחק מבפנים, "את לא תצליחי להתחמק, את נעלת את עצמך לבד בחדר עם מפלצת, תשאי בתוצאות" אמרתי,

אני לוקח את הקולר והרצועה, לוקח גם את המחסום פה, ואת השוט, זה אמור להספיק לבנתיים לחנך אותה, "תתפשטי" ציוויתי, הפעם היא לא העזה להתחצף,

"את עכשיו הולכת לשאת בתוצאות, ואני לא אפסיק עד שתהיי מחונכת" אמרתי, "ברור?" - היא לא עונה, "ברור?" אני מפליק לה ושואל שוב "כן" היא עונה בשקט,

אני מפליק לה שוב "כן מה?" אני שואל, "כן אדוני" היא אומרת בשקט, אני שם לה את הקולר ומחבר אליו את הרצועה, מתחיל להוליך אותה ברחבי החדר,

מידי פעם מלטף את ישבנה, היא לא מעזה לומר מילה, אני מצליף בה בשוט, היא לא מוציאה אפילו מילת כאב, או צליל, היא פשוט שקטה, אחרי שעתיים שאני מוביל אותה אני מחליט שדי,

מספיק, "בואי לכאן" אני אומר, היא באה ישר, לא מזלזלת, לא מעזה לומר מילה, זוחלת לכיווני, אני מוריד ממנה את הצעצועים,

היא לא נעמדת, היא לא זזה למעשה, "חופשיה" אני אומר, היא רצה, החוצה, גם אני לא אוהב את הדרך הזאת, אבל אם זו הדרך היחידה זה מה שאני אעשה בשביל לאלף אותה,

כל הימים האחרונים עוברים בשקט, בדממה, היא לא מוציאה מילה, אפילו בארוחות היא לא אומרת אפילו "תעביר לי את המלח" היא פשוט קמה לקחת,

אני חושב שהפחדתי אותה, "אמממ" אני אומר בארוחה "אוליביה, מחר נלך למטווח" היא רק מרימה את עיניה אלי, כאילו מבטה אומר לי "אתה תצטרך ללבוש שכפצ בשביל לצאת בחיים", היא לא אומרת מילה,

רק ממשיכה לאכול בשקט, זה ממשיך ככה גם בארוחת הצהריים וגם בארוחת הערב, עד שנמאס לי אני הולם בשולחן בחוזקה "אוליביה, את מתכוונת לדבר איתי?" אני שואל,

אבל גם אז היא מתעלמת ממני, "אוליביה אני שאלתי משהו" אני צועק עליה, אבל משהו במבט שלה אומר לי שטעיתי,