לוקאס

25

אם היא לא תבוא אלי, אני אקח אותה בכוח חשבתי, עקבתי אחריה לאן שהלכה לישון, בניין פשוט,

החיילים של מיכאל אוחנה לא שמרו על הבניין, אף אחד לא למען אלוהים, איך אדע איפה היא בבניין?

אין לי מספיק חיילים פה, ואין לי גם מידע פנימי, אני אתקשר לטלפון שלה, ויעבור קומה קומה, איפה שאשמע צליל לשם אני אפרוץ, אני מגיע לקומה הרביעית, מצלצל, ושומע צליל,

אנחנו פורצים בשקט, להפתעתי היא ערה, שוכבת במיטה ערומה, ולידה אישה ערומה גם היא, לקחתי אותה בכוח, הלבשתי אותה והורדתי אותה למטה,

"את אוהבת בנות אוליביה?" שאלתי לא מאמין, היא חייכה חיוך מפליל "ואם כן מה תעשה לי?" היא שאלה, הצמדתי אותה לקיר ונישקתי אותה "אוליביה אני מתחנן תגידי לי את האמת" ,

היא הדפה אותי לאחור, "אני אוהבת נשים וגברים כאחד" , הצמדתי אותה לקיר לנשיקה, ושאלתי: "למה לא אמרת לי?", היא השפילה את מבטה ולא אמרה מילה,

הטיסה עברה בשתיקה, היא הודיעה למיכאל אוחנה שהיא הולכת מרצונה, נישקה את האישה והלכה, "אוליביה" פניתי אליה,

ניסיתי לדבר איתה, אבל היא שמה לי את ידה כמחסום, ואמרה מילים בעברית, היא לא דיברה איתי גם שנחתנו, ושחף חברתה קפצה עליה וחיבקה אותה,

אבל ראיתי בעיניה של אוליביה שהיא מאוכזבת, בלילה ששכבנו במיטה היא לא אמרה מילה, ניסיתי לנשק אותה,

ניסיתי לחבק אותה, היא לא נתנה לי להתקרב, פתאום התחלתי להבין איך היא הרגישה, איך היא הרגישה שהתעלמתי ממנה, שנכנסתי לחדר העבודה ישר אחרי המאפיה,

ולא ישנתי במיטה, "אוליביה" לחשתי, היא לא ענתה קראתי לה שוב "אוליביה", היא הסתובבה לכיווני "מה" היא שאלה, חיבקתי אותה, ופתאום היא התחילה לבכות,

בכי שקט בלי קול, רק דמעות נוזלות מעינייה הירוקות היפות היא לא מעזה להוציא צליל מהפה, אני מחבק אותה עד שהיא נרדמת,

ושהיא נרדמת אני מצמיד לה נשיקה ומכסה אותה בשמיכה, אני יורד למרתף, מביט בוולנטינו הקשור מנסה לצעוק, ומתחיל לפוצץ אותו מכות, אגרופים, אני מביט בוולנטינו, מדמם טיפה מהאף, זה לא מספיק לי, לא מספק אותי,

מה שהוא עשה לה ישאר לה לנצח כצלקת, מה שאני יעשה לו עוד עלול לעבור, אני מביט בלבנה שמונחת בפינת המרתף, מרים אותה ומתחיל להרביץ לוולנטינו עם הלבנה,

ראשו נפתח ומתמלא בדם, אני שומע פסיעות קלות הולכות במטבח, "אם תצרח אני אדאג לחתוך לך את הזין" אמרתי לוולנטינו באיום,

אני עולה מהמרתף למטבח מופתע לראות את אוליביה, עומדת ליד השיש, שותה אלכוהול, "אוליביה מה את עושה פה?" שאלתי, היא מביטה בי בתדהמה "את... את... את.... אתה מלא ב... ב... בדם" היא אומרת,

"אל תדאגי הדם לא שלי" אני מנסה להרגיע אותה, היא מביטה בדלת של המרתף, "מה יש שם?" היא שואלת בשקט, כאילו היא מפחדת מהתשובה, "ולנטינו שם" אני מחליט לא לשקר לה, "קשור חבול ומדמם" הוספתי,

היא פתחה את דלת המרתף וירדה במדרגות, ואני אחריה, אני לא אעצור אותה, היא רוצה נקמה, ובצדק, אבל היא בוערת בעצבים,

אם היו לה אקדחים במקום עיניים הוא היה מת ממזמן, היא לא מרביצה לו, יש לה יותר סטייל מזה, היא מורידה את המכנס שלו,

ועושה לו משהו, שאלתי אותה מה היא עושה היא אמרה לי "ברית מילה" אין לי שמץ מה זה אבל זה נראה כואב.
.
.

מנקודת המבט של אוליביה:
.

החלטתי שהעונש הטוב ביותר בשבילו, בשביל האנס שלי, זה לעשות לו ברית מילה והתחלתי להגיד את מה שזכרתי: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי".

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ אֲדֹנָ-י אֶחָד".

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה.

בירכתי ממה שזכרתי מהברית של אחי הקטן, וחתכתי לו את קצה הזין, הוא צעק מכאב, ולוקאס חטף ממני את הסכין, וחתך לו חצי מהזין,

"כמו שאת לא תוכלי לשכוח מה שהוא עשה לך, ככה הוא לא ישכח מה עשיתי לו על מה שעשה לך" לוקאס אמר