לוקאס

31

הוא קונה לנו גלידה ועולה לאוטו, נוסע לים, נזכרתי במאי, חברה טובה שלי,

היא סיפרה לי פעם על דייט שלה עם בחורה בשם לילה בחוף הים באשדוד ואחר כך גם בחוף ים באשקלון,

לוקאס הרים אותי ונכנס למים "לוקאס חהחה חה חה, לוקאס אני אתרטב" אני צועקת לו,

אבל לו לא אכפת, ובמשך שעות אנחנו יושבים בים משפריצים מים אחד על השניה, הוא קורא למישל ופדריקו להצטרף אלינו,

אנחנו חוזרים הביתה רטובים ועייפים, "דיברתי היום עם אנדראה" אמרתי, ולוקאס הזדקף פתאום, והפסיק ללטף אותי "מה היא אמרה?" הוא שאל, התחלתי לספר לו.
.
.

מנקודת המבט של לוקאס:
.

היא לא אהבה את הרעיון של הפסיכולוגית, אבל אני יודע שפעם אבא שלה היה לוקח אותה אחר כך לגלידה או שווארמה,

חשבתי ליצור לה זיכרון מתוק כזה גם איתי, שהינו בחוף היא חייכה, יכולתי לראות שהיא מאושרת שוב, כמו שלא הייתה מלא זמן,

לעיינים שלה יש מבט כזה, כאילו עצבות תמידית, חזרנו לבית היא נשכבה עלי וליטפתי את כל גופה הייפיפה "דיברתי היום עם אנדראה" היא אמרה,

איזה טיפש אני, איך לא חשבתי על זה קודם, אוליביה תוכל לעזור לי בזה יותר מאשר כל אדם אחר,

הזדקפתי, "מה היא אמרה?" שאלתי, אוליביה הנידה את כתפיה ואמרה: "היא שאלה מה הייתי עושה אם אח שלי היה קנאי לגביי ולא היה נותן לי לצאת עם סוג של חבר שלו", הבטתי באוליביה

ושאלתי: "ומה ענית לה?" - אוליביה הביטה בי ואמרה: "שאח שלי מת" אני שמח, שמח שאוליביה נפתחת בפני, ומספרת לי דברים על עצמה בעצמה,
.
.

מנקודת המבט של אוליביה:
.

בלילה שלוקאס ישן התעוררתי מקולות, שמעתי צעדים, זחלתי בשקט לחדר העבודה של לוקאס,

גבר צרפתי הייתי מנחשת שהוא בין שנות ה20 ל30 בחיו, מנסה לפתוח את דלת חדר השינה, לקחתי את האקדח שהחבאתי מתחת לשולחן העבודה של לוקאס ויריתי בו,
.
.

מנקודת המבט של לוקאס:
.

התעוררתי, התעוררתי לקול יריה, דלת החדר עם חור של יריה, ואוליביה לא לידי, אני פותח את הדלת, וגופתו של גבריאל נוחתת לרגלי, ומולי אוליביה,

עומדת בחדר העבודה, מחזיקה אקדח שאינו שלי, עדיין מבוהלת בעצמה שירתה באקדח, והיא ירתה בצורה מדויקת בליבו של גבריאל,

אין ספק שזו הכרזת מלחמה בין המאפיה הצרפתית למאפיה האיטלקית, וזה שעוד לא השתלטתי מחדש על המאפיה הסיציליאנית לא עזר לסיטואציה, אבל שוב,

החוק החשוב ביותר בין מאפיות זה לכבד גבולות, ואם גבריאל היה מכבד את הגבולות שלי הוא לא היה מגיע לבית שלי,

ולא היה נורה, מה גבריאל בכלל עשה אצלי באמצע הלילה? מיהרתי לאוליביה שנראתה מפוחדת מעצמה "סליחה, לא ידעתי מי זה אבל יריתו בו" הנפתי את ידי בביטול,

הדבר האחרון שאני רוצה זה להלחיץ אותה, "הכל טוב אוליביה, תחזרי לישון, אני אשגיח עליך בזמן שאת ישנה" היא לא התנגדה, לא הפעם, אבל יכולתי לדעת לפי נשימותיה שהיא עדיין ערה,

היא נשארה ערה במשך כל הלילה, נישקתי את כל גופה, בעדינות, שפתאום היא צרחה מכאבים, קמתי בבהלה: "אוליביה מה קרה?" שאלתי,

"יש...יש...יש...יש לי צירים אני חושבת" פדריקו הניע את הרכב במהירות, והסיע אותנו לבית חולים, שהיא מתפתלת מכאבים שוכבת על ברכי בספסל האחורי "פדריקו תגביר את הגז" אני מצווה עליו,

כואב לראות את אוליביה מתפתלת מכאבים, "הלוואי ויכולתי בוס אבל יש פקק רציני, הייתה תאונת שרשרת בהמשך הכביש", זהו זה, אני לא יכול לראות אותה סובלת,

אני נושא אותה על ידי למרות שהבית חולים נמצא במרחק של חצי שעה הליכה , ורץ איתה לבית חולים, זה מטומטם מצידי להיות חשוף ככה בלי מאבטחים,

אבל בשביל אוליביה הקריב את חיי את צריך, 2 דקות לפני שהגענו היא עוצרת אותי, ויורד לה דם, זו.... זו..... זו הפלה טבעית,