"חוק ראשון: את לעולם לא מתנגדת לי, את מצייתת לי ואם לא יהיו לזה השלכות, מובן?" הוא אמר ושתקתי.
"מובן"? הוא צעק, הנהנתי.
"חוק שני: אני זה שמחליט עליך, ואת תתייחסי אלי בכבוד, גם אם את שונאת אותי, ואם בא לי לשכב איתך אני אעשה את זה, גם אם לא בא לך. "
"חוק שלישי: את תזרקי את כל הבגדים החשופים שלך, שאף גבר לא יעז להסתכל על מה ששייך לי".
- "אני שייכת לך?" שאלתי "כן" הוא אמר לא משאיר מקום לספק "לא" עניתי, הוא משך בשיערי "את שייכת לי מובן?" הוא הפליק לי "מובן?","כן" אמרתי בשקט, הוא חיזק את משיכתו "כן מה?" הוא שאל "כן אדוני" אמרתי, הוא שיחרר את אחיזתו "ילדה טובה" הוא אמר.
"חוק רביעי: את לא בורחת, אני אמצא אותך, ואת סתם תקבלי עונש גדול יותר"
"חוק חמישי: אם אני אראה אותך אפילו רק מדברת עם גבר אחר אני יהרוג אותו".
חייכתי "משהו מצחיק אותך אוליביה?" חייכתי יותר "אתה מצחיק אותי שאתה חושב שאני אקשיב לך" אמרתי וצעדתי, אני אומנם רק עם חוטיני חזיה ועקבים אבל אני עושה לו אצבע משולשת, ופותחת את החלון בשביל לצאת, מגלה שהחלון מעל צוק,
הוא סוגר את החלון, מצמיד אותי לקיר בעוצמה "שיהיה לך ברור שלא תוכלי לברוח ממני" אני מתחילה להתעצבן "מה אתה רוצה ממני?" אני צועקת עליו,
"אותך" הוא עונה מלא ביטחון, "למה?" אני ממשיכה לצעוק "כי בא לי וכי אני יכול" הוא מצמיד אותי לקיר ומנשק אותי,
אני שונאת את האיש הזה, אני נשבעת לשנוא אותו תמיד,
הוא מרים אותי לחדר אחר, ואני מבינה שאין לי מה להתנגד, זה לא יעזור, הוא נחוש בדעתו , "אתה מתכוון לאנוס אותי עכשיו?" שאלתי מצפה לרע מכל, אני מתכוונת הוא כבר חטף אותי,
הוא יהיה מסוגל להכל "לא, אני יכול לגרום לך לרצות את זה תוך שניה" הוא אמר בקרירות, "בבקשה שחרר אותי, אני לא אגיד כלום לאף אחד נשבעת" הוא צחק צחוק קריר וחסר כל רגש.
"אוליביה תעשי אי פעם חיפוש על השם שלי תרשמי לוקאס דה ויטלי, אני בטוח שתהיי מופתעת לגלות ששוטרים זה הדבר האחרון שמלחיץ אותי",
עכשיו אני נלחצתי "אז מה התוכניות שלך לגבי" הוא חייך,
החיוך שלו הפעם נראה מלא חום "רק כוונות רעות" הוא אמר וקרץ לי, וצחקתי, אבל ברגע שהוא קלט שצחקתי מבטו התקשח הוא הושיב אותי על כיסא במטבח השחור ועץ שלו,
וקשר את הידיים והרגליים שלי לידיים והרגלים של הכיסא, "זה הכרחי" שאלתי "ראינו כבר שניסית לברוח ממני לא?", הוא נישק אותי, רציתי לסטור לו,
הוא ראה שאני עצבנית "מלאכית קטנה שלי" הוא אמר ונישק אותי שוב, כוסעמק, אני מרגישה חמימות בין רגלי,
"אם תהיי ילדה טובה תקבלי פרס, אם תהיי ילדה חוצפנית תקבלי עונש" הוא אמר תוך כדי שהוא משחק בפטמה שלי עם שתי אצבעותיו.
הוא הכין אוכל, והחליט באמצע שהוא רוצה לקרוע את החולצה שלו, הקוביות שלו בלטו, ונעצתי בהן מבט,
"את יודעת את יכולה לבקש ואני אתן לך לגעת בהם, את לא צריכה לנעוץ מבט" הוא אמר בהתנשאות שכנראה אופינית לו,
אכלנו, או יותר נכון, הוא אכל והשאיר אותי קשורה והאכיל אותי, ירקתי עליו את האוכל "תאכל אתה שאתה קשור" אמרתי בכעס,
"חבל אוליביה, חבל שאני נאלץ ללמד אותך בדרך הקשה" הוא אמר,"זה היה יכול להיות הרבה יותר קל אם היית עוזרת לי",
הוא חייך התיר את הקשרים שחרר אותי ואמר: "אני אתן לך לאכול שאת לא קשורה, אבל לאט לאט אני אחנך אותך" הוא אמר, הוא קרע את התחתונים שלי כאילו הן היו נייר,
והתחיל לרדת לי, זה כל כך טוב, נאנחתי, "הטעם שלך, הוא כל כך מיוחד", אני יכולתי להתנגד לו, אני כבר לא קשורה לכיסא,
אבל ברגע שקמתי ורצתי הוא דפק ספרינט רציני ותפס אותי במהירות כמו אריה שתופס בקלות את הטרף שלו,
YOU ARE READING
לוקאס
Romance*גמור* בכלל לא תכננתי לצאת לטיול הזה, לא תכננתי לטוס לאיטליה, ובטח ובטח שלא תכננתי להיחטף על ידי גבר המאפיה הגדול ביותר באיטליה והסביבה, לא תכננתי להילקח בת ערובה, וממש ממש לא תכננתי להתאהב בו, אם יש משהו שהבטחתי לעצמי זה שלא אתאהב בגבר הזה לעולם, א...
