לוקאס

27

אבי מסתכל עלי ושואל את פביאן "אתה היית עם הבת שלי?", פביאן מהנהן, "נו אם ככה אין שום בעיה לפחות אנחנו יודעים שאנדראה בטוחה ונמצאת עם מישהו מהמאפיה שלנו שיגן עליה" הוא אומר,

איך הוא יכול להיות כל כך רגוע? אני מתעצבן "זה לא בסדר, זה לא בסדר, פביאן אין לך אישור לצאת עם אחותי,

עוד פעם אחת כזאת ואעשה לך מה שעשיתי לולנטינו, אגב אתה מוזמן לראות אותו חתכתי לו את הזין" אמרתי בעצבים,

אבי מביט בי במבט שואל בפניו אבל אמא שלי מנסה להרגיע אותי "זה בסדר לוקאס תן לה", הסתכלתי על אמי ופתאום הבנתי "את ידעת מזה? - את ידעת מזה!" אני אומר,

היא מהנהנת "ידעתי אבל לא סיפרתי לך כי ידעתי שתגיב בצורה מוגזמת, הם אוהבים אחד את השניה, וישבתי איתם בבית קפה בשביל להכיר אותו" היא אמרה, התחלתי להתעצבן,

אמא שלי, אמא שלי מגנה על חייל שלי שהיא הכירה לפני 2 דקות, חייל שלי שאני מכיר מאז שהוא בן 13 ואני הייתי בן 15, חייל שלי שאני גייסתי, חייל שלי שאני דאגתי לו, הוצאתי אותו מהשכונה ודאגתי לו למקום במאפיה,

אבל אבא שלי הבין את העצבים שלי הוא הביט בי, ואמר : "אני מבין על מה העצבים, גם אני הייתי מתעצבן אם חייל שלי היה יוצא עם אחותי, אבל נשב איתו בצורה מסודרת, נכיר אותו, נבדוק אותו, נראה אם הוא כשיר להצטרף למשפחת המאפיה"  

התעצבנתי ואמרתי : "לא, אני אהיה הקאפו בסוף השנה, ואני מחליט, ואחותי לא תתחתן עם חייל, נחתן אותה עם ראש מאפיה אחרת" אבא שלי הביט בי בגאווה, והניח את ידו על כתפי,

ואנדראה שלא פתחה את הפה רוב הערב העזה להתערב ולהגיד: "לא, אני לא אתחתן עם ראש מאפיה ואני לא בתולה, אף ראש מאפיה ירצה אישה לא בתולה" היא אמרה,

אבא שלי הביט בה בזעזוע, ואמא שלי הביטה בה בשלווה, פביאן לא זז ממקומו, והעצבים התחילו לעלות לראשו: "מה זאת אומרת לא בתולה?" הוא שאל,

אבי הסתכל בי וצעק עלי: "למה לא שמרת עליה" הוא אחז בחוזקה ביד של אנדראה ודחף אותה עד שהתנגשה בקיר ונפלה,

פביאן נעמד, בפוזה מאיימת, אבל דחפתי אותו בקלות עם יד אחת והושבתי אותו בחזרה בכיסא שהוא ישב,

"היא לא בתולה באשמתי אבא, לא שמתי מספיק שמירה, וולנטינו אנס אותה, אבל אוליביה הציעה להם עסקה ונלקחה בשבי ונאנסה במקום אנדראה" אמרתי,

אבי היה נראה כאילו הוא עומד לחטוף התקף לב, "ופביאן לא היה באזור לשמור עליה" אמרתי,

אבא שלי הזדקף: "מהיום פביאן אתה שומר על אנדראה, אתה צמוד אליה, אבל אם תגע בתינוקת שלי אני נשבע לך שאחתוך את שתי ידיך" הוא אמר

"ואת" הוא פנה לאנדראה: "סליחה שהאשמתי אותך, וולנטינו ישלם על כך שן תחת שן, עין תחת עדין, וכל השאר מיי ווידה לוקה (שלוש נקודות שמסמנות - לא ראיתי, לא שמעתי, לא דיברתי) ואנחנו נמצא לך מישהו טוב יותר להתחתן איתו מהמאפיה, אבל לא חייל, את בחיים לא תתחתני עם חייל" הוא אמר והורה לפביאן ללכת,

חזרתי הביתה, רואה את אוליביה יושבת ערה במיטה, ופשוט מביטה בתקרה, היא יכולה להביט בתקרה שעות ולא להגיד מילה, זה יכול לשגע אותי "איפה היית?" - היא שואלת,

"אצל ההורים שלי, בעיות עם אנדראה" אמרתי היא נישקה אותי חיבקה אותי נצמדה עלי והביאה בי "רוצה לדבר על זה?" היא שאלה,

הנדתי בראשי "אני צריך לישון על זה ואני אסביר לך מחר" אמרתי היא כנראה הרגישה קרירות כי היא הסתגרה בעצמה,

יכולתי לראות, והיא אמרה: "רק שיהיה ברור אני עדיין כועסת שירית במיכאל אוחנה, ואני עדיין כועסת שפאקינג חטפת אותי"