לוקאס

9

דפיקה בדלת שוברת את תשומת ליבנו, לוקאס מכסה אותי בסמיכה ויוצא החוצה, אני נצמדת לדלת מנסה לצוטט "כן פדריקו, מה לא סובל דיחוי כל כך שאתה מעז לדפוק בדלת הזאת ספציפית",

קולו של לוקאס נשמע "סליחה לוקס אבל יש היום ירח מיפל" הקול השני ענה לו, מה זה ירח מיפל שאלתי את עצמי? אבל הדלת נפתחה עלי,

ולוקאס הביט בי במבט חמור הוא הודה לפדריקו, "אוליביה יקירתי לא לימדו אותך שזה לא מנומס לצוטט לאנשים?" הוא שאל, ונישק אותי,

"אני הולך מחר לעניין של המאפיה אני צריך שתישארי פה ותקשיבי ללאסי, אני אחזור אחרי כמה שעות,

אבל אני רוצה שתישארי פה בבית,
אני רוצה לדעת שאת בטוחה" הוא אמר הצמיד לי נשיקה והלך לחדר העבודה, נועל אחריו את הדלת,

שהוא ילך אני ינצל את הזמן לברוח, אני אמצא דרך לתקשר עם שחף, ולברוח מאיטליה, לחזור לישראל, אני הולכת לישון שפתאום אני מרגישה ידיים שנוגעות בגופי,

מלטפות אותו בעדינות, ומרגישה מלא נשיקות מחרמנות, אני מעמידה פנים שאני עדיין ישנה, זה לא שקר אני בעצם חצי ישנה, ואין לי כוח לקום, "לוקאס" אני גונחת בהנאה שהוא מתחיל לרדת לי,

"לילה טוב אוליב" הוא לחש לי והדביק לי נשיקה "לילה טוב לוק" לחשתי לו מביאה לו חיבוק, הצלחתי לעבוד עליו, הצלחתי לגרום לו לסמוך עלי, ומחר אני אברח חזרה הביתה,

אני נופלת לשינה ארוכה, עיפה, רק עכשיו קלטתי כמה אני עיפה, שאני מתעוררת בבוקר המיטה לידי ריקה, לוקאס לא לידי, זה הזמן לברוח חשבתי לעצמי,

התלבשתי בזריזות, ויצאתי מהאחוזה שבה לוקאס נעל אותי, אבל בעצם אין לי שמץ לאן הולכים, הטלפון שלי לא עלי, ואני באיטליה, בכלל לא רציתי לטוס לכאן,

אני כל כך הולכת להרוג את שחף שאני אמצא אותה, אבל חוש הכיוון שלי אף פעם לא טועה, ואף פעם לא איכזב,

אני פונה לאן שחוש הכיוון שלי מוביל אותי, ומוצאת את המועדון שהלכנו אליו, איפה שלוקאס חטף אותי,

שלושה רחובות משם הדירה שאני ושחף השכרנו, איך אני יודעת? שחף רצתה להזמין מונית ובדקתי את המפה אמרתי לה שזה רק שלושה רחובות ואפשר ללכת ברגל אבל היא התעקשה להזמין מונית,

אני מגיעה לדירה, מוצאת את שחף יושבת על כיסא ובוכה, אני מספרת לה הכל, "חייבים ללכת למשטרה, שיעצרו אותו על חטיפה" היא אומרת בהחלטיות, אני מנידה בראשי "בא לי רק לחזור הביתה לישראל" אני אומרת,

הטיול שלנו מתקצר בהרבה, טיול אחרי צבא זה בדרך כלל חודשיים, חצי שנה, שנה, אנחנו היינו פה רק שבועיים, אבל אנחנו לא מוכנות להישאר כאן, בטח לא אחרי מה שקרה,
.
.

מנקודת המבט של לוקאס:
.

אני מביט לאחור רואה את אוליביה המלאכית הקטנה שלי ישנה להנאתה, שקרן שמש מאירה על ישבנה העסיסי,

אני מדביק  לה נשיקות, ויוצא מהדלת וסוגר אותה אחרי, "שימי עליה עין" אני מצווה על לאסי, אני הולך לעבוד,

העבודה של המאפיה אף פעם לא נגמרת, והיא גם לא תמיד נעימה במיוחד, אבל לי לא אכפת, אני בחרתי בזה, להיות ראש המאפיה, "בוס המאפיה הצרפתית מנסה להעביר את איזור הגביה אליהם" פדריקו אמר לי,

איזור הגביה תמיד היה בעייתי במיוחד, הוא על גבול איטליה וצרפת, אנשי העסקים משלמים לנו שנספק להם הגנה,

מהמאפיה הצרפתית שבוזזת להם את העסקים, רוצחים, אונסים, גונבים, ומחללים כל דבר או אדם שהם יכולים בתוך העסק,

"אם הם ישלמו למאפיה הצרפתית הבעיה שלהם לא תקטן, היא רק תגדל, תודיע לאנשי העסקים שיש גל חדש של פשיטות, הם ירצו לשלם לנו הגנה ולא לצרפתים" הודעתי לאחד החיילים שלי,