לוקאס

20

*פרק זה מכיל סצנת אונס*

הם הביטו בחייל, ואמרו לו שהוא היחיד שלא אנס אותי, הוא אמר להם שאין לו חשק, החייל שכנראה אחראי אחרי ולנטינו כיוון אליו אקדח,

"אתה תאנוס אותה עכשיו, אל תיהיה לי צדיק פתאום", הוא הגיע אלי "סליחה" הוא לחש לי, וחדר לתוכי,

בערב כל החיילים הביאו בירות, ושתיה של אלכוהול, ושמו מוזיקה בקולי קולות, אחד החיילים שם לי שתיה בפה,

ולנטינו הסתכל, ואמר שזה רעיון מעולה, הוא הכניס כדור למשקה ואמר: "סם אונס, ככה תהיי בשקט" והכניס לי לפה, ירקתי את השתיה הזאת עליו, הוא התעצבן,

ושם לי עוד שתיה כזאת והכריח אותי לבלוע, הטשטשתי (טשטוש), הדבר האחרון שאני זוכרת זה שאחד מהם אנס אותי, והשני הכניס את הזין שלו לפה שלי והם צילמו את זה,
.
.

מנקודת המבט של לוקאס:
.

עבר זמן רב מידי, עד שמישהו התקשר אלי עניתי בעצבים והוא אמר: "אני חייל של ולנטינו אם הוא ידע שהתקשרתי הוא יהרוג אותי ואת המשפחה שלי,

תגיע ליער בטוסקנה, ותבוא לקחת את אוליביה מהר, יש פה מעיין מחסן ענק עם קירות מגגון אלומיניום", ניתקתי ויצאתי מהר עם כל החיילים שלי לקחת את אוליביה משם,

אני מגיע, שומע שירים, פורץ לבפנים ורואה את ולנטינו ושאר החיילים שלו שיכורים, חלק מהם אונסים את אוליביה, אנחנו יורים מיד בכל החיילים שלו,

ואת ולנטינו השיכור מכניסים לרכב, אני רואה שהיא ערומה וקשורה למיטה, אני לא רוצה שהחיילים שלי יראו אותה ככה, "צאו כולם לבחוץ" אני אומר,

הם מביטים באוליביה בהלם, אני משחרר את האזיקים, ומרים אותה משלולית של שתן, שפיך ודם, אני כועס כמו שלא כעסתי בחיים, אני מוריד את הבלייזר שלי ומכסה אותה,

אנחנו נוסעים במהירות לבית, רוסו ופביאן קושרים את ולנטינו לכיסא במרתף היינות, אוליביה לא מדברת, לא זזה, הגוף שלה בטראומה, איך אפשר להאשים אותה? -

בנתיים אני יורד למרתף, שולף סכין יפנית, וולנטינו החמור צוחק: "איך זה לדעת שזיינתי אותה? - איך זה לדעת שיהיה לה ילד ממני,

ולא ממך, כן יהיה לך בן ממזר" החטפתי לו אגרוף לבטן, מה שגרם לו להקיא, והאלכוהול שהוא שתה קודם לא עזר לסיטואציה,

אני לוקח את הסכין ועושה לו חתך ממעל הגבה, עד ללחי, זה לא ילמד אותו לקח, אבל זה ישאיר לו צלקת מכוערת,

אני מטפל באוליביה, מקלח אותה משכיב אותה, אבל היא לא מסוגלת לעשות כלום, לא לישון, לא לשתות, לא לאכול, היא לא מתפקדת וזה שובר אותי,

שחף באה לראות אותה והייתה בהלם, "זה בדיוק מה שעשו לה במלחמה שחטפו אותה" היא אמרה ואז התחילה לצעוק: "איך לא הגנת עליה? איך נתת שיקחו אותה? איך לא שמרת עליה?" - אבל היא צודקת,

זו אשמתי, הפעם אוליביה לא ברחה, זה אני שהשארתי אותה בלי מספיק הגנה, אני הטיפש, באיזשהו שלב אוליביה גם הפסיקה לדבר, זה גמר אותי לגמרי,

היא לא דיברה ימים שלמים לא אכלה לא ישנה לא שתתה לא זזה מהמיטה, כאילו הדיכאון ניהיה לה לחבר טוב, ידעתי שאם אני אהרוג את ולנטינו זה יגמור לו את החיים בקלות,

הבטחתי לעצמי שבשניה שהוא התחתן או שתיהיה לו ילדה, אשתו או הבת שלו הולכת לשלם על זה, אחת מהם, לא אכפת לי, אני חוזר הביתה אחרי העבודה של המאפיה,

מביט באוליביה שישנה בחדר, אבל שחף נלחצת, "היא לא בהכרה" היא אומרת, אני מתקשר לאמבולנס, הרופאים בחלוק הלבן לוקחים אותה, מכניסים לה עירוי,

מים ואוכל לגוף דרך מזרקים ומכונות, הדוקטור הראשי קורא לי "ולנטינו דה ויטלי אני מצטער להודיע לך היא סובלת מדיכאון כבד עקב טראומה,

אנחנו נוכל להשאיר אותה כאן אבל אני ממליץ לך להעביר אותה לאשפוז, או מקום שיקומי",