לוקאס

10

אני מקבל הודעה לטלפון "אחותך בידנו, אתה רוצה אותה תעזוב את המאפיה הצרפתית בשקט" הם אפילו לא ניסו להסתיר את זהותם איך הם מעזים.

"פדריקו תגביר את האבטחה על שאר בני המשפחה ולך ביחד עם מישל להגן על אוליביה" אני מצווה על פדריקו,

"פאביאן רוסו ולוסיאן אתם אחראים על להביא עוד חיילים להוציא את אחותי מהבסיס של המאפיה הצרפתית", אני נוסע עם פאביאן רוסו ולוסיאן להציל את אחותי,

שפדריקו מתקשר: "בוס יש לנו בעיה, אוליביה נעדרת", הוא אומר בחשש "אני אטפל בזה מיד אחרי שנחזיר את אחותי", אני אומר, זה לא הזמן ממש לא הזמן לברוח, ואם אוליביה ברחה ולא נחטפה או שקרה לה משהו,

אני כל כך עצבני, אבל קודם כל אחותי, משפחה זה לפני הכל, אנחנו פורצים לבסיס של המאפיה הצרפתית, אנחנו מתחילים לירות בחיילים,

ואני לוקח את הילד הקטן של ראש המאפיה הצרפתית, ומכוון אליו אקדח מטווח אפס, אין לי ספק שזה מעשה חמום מוח שהתנקם בי בעתיד, אבל כרגע אני עצבן,

וכרגע אני יעשה הכל בשביל להחזיר את אחותי ואת אוליביה, "גבריאל" אני פונה לראש המאפיה הצרפתית "או שתשחרר את אחותי, או שימות לך עוד ילד, לבחירתך" אני מודיע לו,

הוא משחרר את אחותי שרצה לכיוון פאביאן, שעוטף אותה בשתי ידיים ומעמיד אותה מאחוריו, ואני משחרר את הילד חזרה לאדריאן ואנחנו יוצאים משם "רוצו אחורה" לוסיאן אומר וזורק רימון לכיוון המאפיה הצרפתית,

למזלם זה רק רימון עשן לא מעבר, אם כמה שאשמח לראות אותם מתים, זה לא הזמן, עוד לא, הם לא למדו לקח, יום אחד הם ילמדו את הלקח על בשרם, ואני אהפוך כל אחד ואחד מהם לזונות שלי,

"עכשיו אנחנו צריכים למצוא את אוליביה" אני מודיע לפדריקו, "אין לנו איך למצוא אותה" מישל אומר "אין עליה טלפון, ואין לנו דרך לאתר אותה" הוא ממשיך "לא" אני שואג,

"תפזרו חיילים אם צריך, תעמידו אנשים ליד המועדון ובמשך חמישה רחובות ממנו לכל כיוון, אנחנו נמצא אותה עוד היום לפני ארוחת ערב, ברור?" - שאגתי, שקט, השקט ענה לי "אני שאלתי אם זה ברור חיילים" צעקתי "כן בוס" הם ענו בפחד והסתלקו לחפש אחריה ,

לקחתי את אחותי הקטנה, לא מוריד ממנה עיניים "אז מי זו" אחותי הקטנה אנדראה שואלת, בחיים לא שיתפתי את אנדראה בעניינים כאלה חוץ מאנה האקסית שלי לא הכרתי לאנדראה אף אחת מהבנות,

הרוב היו זונות, או כאלה שרק רציתי לשכב איתן, בהתחלה התוכנית שלי הייתה רק לשכב עם אוליביה,

שראיתי שהיא לא מזהה אותי ואין לה טיפה של פחד ממני ושהיא שמה עלי פס הבנתי שהיא מיוחדת, אנה ואני,

זה נגמר ברע, אבל בעצם מי מכיר אקסים שזה נגמר בטוב? - מי שאומר שהוא מכיר זה כנראה חרטא או שהם עדיין מאוהבים או דבוקים אחד לתחת של השני "חטפתי אותה" אמרתי לאנדראה,

אנדראה יודעת במה אני עוסק, זה לא סוד, ואני תמיד משתף אותה בפרט קטן או שתיים שקשורים למאפיה, "היא קשורה למאפיה איכשהו שחטפת אותה?" אנדראה שאלה,

גיחחתי "לא חטפתי אותה כי אני רוצה וכי אני יכול", אנדראה הביטה בי במבט חמור "כדי שתראה מה מצאנו על אוליביה" רוסו שולח לי בטלפון,

שאוליביה קיבלה התקף חרדה ביקשתי ממנו שישיג לי מידע על אוליביה, אני לוקח את אנדראה לאכול גלידה ומסיע אותה ביחד איתי לבית שלי,

"קח" רוסו החייל שלי אומר ומטיח בשולחן ערמה של דפים אני מביט בהם "רוסו אני לא מבין את השפה", רוסו מביט בי במבט אדיש ואומר: "כי הכל מסווג,

היא הייתה בצבא הישראלי ביחידה מסווגת, היא עבדה אחר כך בעבודה שקשורה לצבא הישראלי באופן מסווג, וכל המידע עליה חסוי, והפעם שום יהודי או מישהו שיודע עברית לא יסכים לתרגם לך לא משנה באיזה מחיר שמדובר בביטחון של המדינה שלהם,

הישראלים והיהודים מעדיפים למות ולא לגלות לך כלום" הוא אמר עצבן יותר ממני, רוסו אף פעם לא נכשל, גם מידע הכי מסווג שיכול להיות הוא הצליח להוציא,

אבל המערכת הישראלית עובדת אחרת מהאיטלקית, הספרדית, הצרפתית, האמריקאית, האנגלית ואפילו הרוסית, אפילו לרוסים אין אבטחת מידע כבדה כל כך אפילו לא על פוטין, דבר אחד בטוח,

וזה שאני צריך להוציא עליה עוד מידע ולמצוא אותה לפני שהיה מאוחר מידי,
.
.

מנקודת המבט של אוליביה:
.

סיימנו לארוז מזוודות, "הזמנתי לנו טיסה לעוד שעתיים" שחף הודיעה ונופפה בטלפון שלה, אני מביטה בחלון ומזהה את אחד משומרי הראש של לוקאס,

"שחף, נראלי שיש לנו בעיה" אמרתי, היא באה להביט בחלון "מאבטח?" היא שאלה "זה אחד החיילים של לוקאס, הוא בא להחזיר אותי אליו" אני אומרת "אוי נו אוליביה די להיות פרנואידית" היא אמרה,

"שחף תזרמי איתי פעם אחת, המונית צפרה לנו לזרז אותנו לרדת" טוב אז ככה..." שחף אמרה, היא הכניסה אותי למזוודה ענקית,

ועלתה להוריד את שתי המזוודות שלנו מלמעלה, מזל ששחף החליטה לקנות לאחותה נופר מזוודה ענקית כפיצוי על זה שהיא לא טסה איתנו, יצאתי מהמזוודה והגענו לשדה תעופה, ועלינו למטוס,