לוקאס

28

התעלמתי ממנה, הלכתי לחדר השינה והנחתי את הראש במיטה, נשארו לי רק שעתיים לישון, שעתיים ואז אצטרך לקום,

אני שוכב במיטה מביט בתקרה ומסתובב מצד לצד לא מצליח להירדם, שאוליביה נכנסה למיטה סוף סוף הצלחתי לעצום עיניים,

לא ישנתי כמו שצריך עצמתי עיניים, שהתעוררתי אוליביה ישנה, נראת כמו מלאך, אני מנשק אותה ולאט לאט מנשק את כל הגוף שלה, אני מוריד את החוטיני הלבן שלה בעדינות,

משתדל לא להעיר אותה, ואני יורד לה, מנשק מלקק, כל חלק שאני רק יכול, היא מתעוררת, "לו...לו...לוקאס" היא אומרת בשקט,

"אני בטוח שאלוהים יצר את הכוס היפה הזה בשביל לשגע גברים כמוני" אמרתי לה, והמשכתי לרדת לה, היא הדפה אותי בכוח,

והתחילה לבכות: "סליחה... סליחה" היא מיד התנצלה, והמשיכה: "אני לא חושבת שאני מסוגלת" חיבקתי אותה מיד,

ואמרתי לה: "היי סתכלי לי בעיניים, זה אני, לא הוא, זה אני, לוקאס שלך שאת כל כך אוהבת", היא צחקה מיד  ודמעות בודדות זלגו במורד הלחי שלה.
.
.

מנקודת המבט של אוליביה:
.

זה קרה לי פעם, קרא לי פעם עם האקס שלי, שאחרי שחטפו אותי ואנסו אותי (חיילי חמאס) לא יכולתי לשכב עם אף אחד למשך תקופות ארוכות,

לא הייתי מסוגלת שיגעו בי, ולא הייתי מסוגלת לגעת באף אחד, אבל האקס שלי תמיד תמך בי, ותמיד היה לצידי,

מיכאל אוחנה תמיד עזר לי שזה קרה, ותמיד הרגיע אותי, אז שזה קרה שלא הייתי מסוגלת שיגעו בי הצעתי לו שישכב עם נשים אחרות,

"אני יחכה לך, אני יחכה לך עד שתוכלי" הוא הבטיח וקיים, אבל עכשיו, עכשיו מה, אני במדינה זרה, עם גבר שחטף אותי ואז התאהבתי בו,

ואז בן דוד שלו חטף אותי ואנס אותי, הוא ועוד 6 חיילים שלו, עוד חייך אחד נאלץ לאנוס אותי כי איימו עליו עם אקדח,

ועכשיו אני לבד, נכון יש לי את לוקאס ואת שחף, אבל אני לא רוצה להיות כלואה, נכון הוא חטף אותי,

אבל אני רוצה לצאת, לא לברוח, לצאת, בערב שהלכתי לישון לוקאס נישק אותי והביא לי מעטפה, זוג כרטיסים לדובאי,

כרטיסים לטיול ג'יפים, ולעוד מלא חוויות כאלה, הודתי לו "שחף אמרה לי שאת מרגישה כלואה, אז אני רוצה שנצא קצת,

כמובן שחף מישל רוסו, פביאן, אנדראה, לוסיאן, ניקולה ולאסי יצטרפו אלינו" קפצתי עליו וחיבקתי אותו, אבל משהו עדיין לא מרגיש לי נכון, בבוקר שקמתי קמתי לגלות שלוקאס כבר יצא למאפיה,

וראיתי שלולית של דם, וגופה מוטלת על ריצפת הסלון ואנדראה יושבת על אחד מכיסאות הבר ושותה לה קפה בנחת,

כאילו זה לגיטימי שיש שלולית דם וגופה בסלון, "אנדראה מה זה של מי הגופה בסלון?" שאלתי, היא לוקחת עוד לגימה מהקפה

ואומרת: "של אחד מהחיילים של גבריאל" הרמתי גבה ושאלתי: "מי זה גבריאל?" היא הניפה את ידה בביטול

"ראש המאפיה הצרפתית" והמשיכה לשתות את הקפה בנחת, מקסים לדעת כמה מהר אנשים במדינה הזאת הורגים אחד את השני ונשארים כל כך רגועים ולא חוטפים שום עונש,

אלא רק אנשים הם חוטפים, אנדראה סימנה לי לבוא לידה, "מה יש?" שאלתי, "יש לך אח גדול ?“ - היא שאלה "היה לי פעם, הוא מת" אמרתי בחוסר חשק לדבר על זה,

היא נעצה בי מבט מבט שהיה נראה לי מזלזל ואמרה: "סליחה לא ידעתי, אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה", זה הזכיר לי שתמיד רציתי אחות קטנה שאייעץ לה,

בנוגע לבנים, בנוגע לאיפור, בנוגע לשטויות, "שאלי" עניתי, היא שיחקה מעט עם כוס הקפה ושאלה: "מה היית עושה אם אח שלך היה קנאי לגביך ולא היה נותן לך לצאת עם סוג של חבר שלו" והביטה בי בתמימות, ידעתי על מה היא מדברת.