הפעם הראשונה בה ירקתי בפנים של אלוהים הייתה עוד כשהייתי בגולני. למג"ד של הגדוד הייתה רל"שית שזה כמו מזכירה. קראו לה שרון, היה לה ראש מלא בתלתלים, אף מנומש וחזה שטוח. בכל ערב היא הייתה לובשת את הטייץ שלה ורצה שלוש הקפות מסביב לבסיס וכולם היו מביטים בה כאילו הם רוצים לצרוב את הצורה של התחת שלה במכנסיים צמודים על הרשתית של העין שלהם.
אני כמובן נהייתי מומחה בנושא, הכרתי את כל הטייצים שלה, כל ערב בשעה שש וחצי הייתי נשען על הקיר ליד המשרד של המשקית חינוך שהייתה חברה טובה של שרון ומנסה לנחש עם איזה טייץ היא תופעה הפעם, הורוד עם החלק הבהיר יותר באזור הקרסול? הירוק שתפס את הירכיים שלה בצורה כל כך מספקת? או האהוב עלי, הכחול, שחיבק את התחת שלה והציג את שני הלחיים לכל מי שהביט בה מאחור.
ערב אחד היא עברה לידי, אמרתי לה ערב טוב והיא ענתה לי ערב טוב, ואז היא עברה לידי גם בסיבוב השני שלה, מוחה זיעה מהמצח ומחייכת אלי וכשהיא עברה לידי בפעם השלישית היא האטה להליכה ועצרה להישען על הקיר לידי.
"וואו לא שמרתי על קצב טוב הפעם, מה זה התעייפתי, אין לי כח ללכת כבר." היא חייכה אלי כשהיא אמרה את זה, התחת שלה מונח על הקיר והידיים על הברכיים.
"לא נורא, אני רואה איך את מתמידה. זה מה שחשוב" עניתי לה.
"צודק." היא חייכה אלי חיוך אפילו יותר רחב "אני תמיד רואה אותך פה כשאני רצה, אתה מחכה לליהי?" ליהי הייתה המשקית חינוך שלנו, שממש לא עניינה אותי, היה לה חבר כבר שלוש שנים ולא נראה שזה עומד להשתנות בקרוב.
"לא, אני בא לעודד אותך!" צחקתי.
"תודה, זה ממש עוזר." היא הביטה בי בעיניים החומות הגדולות שלה ופתאום קלטתי שזאת ההזדמנות שלי.
קמתי מהקיר והתקרבתי אליה, מניח יד אחת על הקיר מאחוריה. ראיתי אותה עוצמת את העיניים ולקחתי את זה כהסכמה.
התמזמזנו שם כמה זמן, הידיים שלי כל הזמן המשיכו לנדוד לתחת שלה ואחרי כמה פעמיים היא הפסיק. להתנגד וזרמה עם זה, נותנת לי למשש אותה דרך הטייץ.
אחר כך עברנו לחדר שלה, שהיה ריק באותו זמן.
בלי שידעתי באותו לילה הקפיצו את כולם לעזה, לא הצליחו למצוא אותי כי לא הייתה במיטה שלי כמובן והחליטו לצאת בלעדי. הנגמ"ש שהחוליה שלי הייתה עליו חטף טיל וכולם חוץ מאבי המ"מ נהרגו, גם אבי נשאר נכה מהכוויות עד שהוא הרג את עצמו חמש שנים אחר כך.
בזמן שאני זיינתי את שרון בתחת.
הפעם השניה בה ירקתי בפנים של אלוהים הייתה הרבה יותר ישירה.
פגשתי אותו ברחוב, עשיתי את הצליל כחכוך הזה עם הגרון שמודיע לכולם שאתה אוסף ליחה בפה.
אזרתי אוויר.
וירקתי.
ישר לפנים של אלוהים.
YOU ARE READING
אוגדן סיפורים (Octo3112)
Nouvellesזהו אוסף סיפורים קצרים אני רוצה להודות לCrazy fangirl @user730220124704 שבגלל שהיא הקפיצה לי התראה היום החלטתי לפתוח את הספר הזה בווטפאד. בגדול אני בעיקר מעלה את הכתיבה שלי לאתר בשם עיר הספרים תחת השם Octo3112 אפשר למצוא את הפרופיל שלי בקישור הבא...
