את אנה פגשתי בפעם הראשונה במה שקוראים לו "מועדון נוער" כזה מקום שכל אלה שלא רוצים לחזור הביתה מגיעים אליו, נוער בסיכון, נוער קשה יום, אישית העדפתי נוער קצה, זה גרם לי לחשוב על נער שעומד על קצה צוק ומחכה לראות אם החברה שלנו תדחוף אותו למטה או תמשוך אותו חזרה אליה.
אז ישבתי שם, הייתי בערך בן שבע עשרה באותו הזמן. היה שם שולחן נמוך כזה ועליו הייתה צלחת עם עוגיות יבשות ואנחנו ישבנו מסיביבו, אני ועוד כמה פרצופים שיצא ל לראות שם כבר ואז הבחנתי באנה שישבה מולי.
שמתי לב אליה כי היא הייתה יפה ממש, גבוהה קצת, עם תוי פנים של אשכנזים כאלה, עצמות לחיים גבוהות ואף קטנטן.
זכרתי את השיחה שהייתה לי עם סבתא שלי כשהיא עוד הייתה בחיים שאמרה שהיא לא רוצה שאני אביא בחורה אשכנזיה הביתה, סבתא שלי הייתה במקור מהולנד בעצמה אז לא יודע מה הסיפור שם בדיוק.
בכל מקרה אנה הייתה יפה אז התחלתי איתה. היא הייתה נחמדה אבל לא הראתה בדיוק עניין, זה התפתח לסתם שיחה שדעכה לאחר כמה דקות.
פעם הבאה שראיתי אותה היה בסופ"ש כמה ימים מאוחר יותר, סקייטרינג שעבדתי בו, זה היה איזה אירוע חינה נראה לי, לא זוכר בדיוק. קיצר ראיתי את אנה כשקיפלנו, היא עבדה באולם אירועים כמלצרית אז נופפתי אמרתי לה שלום.
היא לא זכרה את השם שלי אז.
טוב אני סתם מאריך את הסיפור, דרכנו הצלבו מספר פעמים נוספות לאורך החודשים הבאים, בכול פעם פטפטנו קצת יותר. גיליתי שהיא עברה לגור כאן אצל דודה שלה לא מזמן וזה כנראה למה לא פגשתי אותה קודם. היא לא סיפרה לי אז למה היא עברה לגור אצל דודה שלה.
היה נחמד להיות בחברתה אבל עדיין הייתי נער שכל מה שהוא חושב עליו זה מין אז לא רציתי שנהיה סתם ידידים, הזמנתי אותה לדייט והיא הסכימה.
זה היה נחמד ובסוף התנשקנו.
יצאנו לעוד שלושה דייטים כאלה, אחרי הרביעי הלכנו לדירה של דודה שלה שלא הייתה בבית וראיתי את אנה מתפשטת.
כל הגוף שלה היה עשוי מזכוכית שקופה, הזה היה מרהיב אבל הכי יפה היה איך האור נשבר רשת הסדקים באזור הבטן שלה. הייתי מרותק למראה הזה. כולה זכוכית עדינה, ליטפתי אותה לבדוק שזה אמיתי - זה היה אמיתי וואו פשוט לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה.
המשכנו לצאת עוד קצת, ישבנו בבית קפה לאיזה דייט, מישהו נכנס בדלת, לא מישהו שהכרנו אבל אני שמעתי קול כמו של זכוכית נשבר.
הסדק על הבטן של אנה גדל.
נפרדנו אחרי חודשיים ביחד, אולי אפילו קצת פחות.
לא יכולתי להיות איתה יותר, הפחד הזה שאני אעשה איזה תנועה לא נכונה, אומר את המילים השגויות, אלבש חולצה שמזכירה לה משהו ואנה פשוט תתנפץ, זה הרג אותי, להיות כל הזמן בדאגה וחרדה מזה.
אז נפרדתי ממנה. ראיתי אותה עוד כמה פעמים אחר כך באזור עד שיום אחד פשוט הפסקתי לראות אותה לגמרי.
אני רוצה להאמין שהיא עברה לגור במקום אחר עם דודה שלה או שיצאה מהבית או משהו אבל בתוכי אני יודע שמשהו קרה ואנה פשוט נשברה לרסיסי זכוכית קטנים.
אני מניח שיש אנשים כאלה פשוט, אנשים מזכוכית שעשויים להתנפץ בכל רגע.
תכלס אחרי זה הקשבתי לסבתא שלי ולא יצאתי יותר עם אשכנזיות.
YOU ARE READING
אוגדן סיפורים (Octo3112)
Kısa Hikayeזהו אוסף סיפורים קצרים אני רוצה להודות לCrazy fangirl @user730220124704 שבגלל שהיא הקפיצה לי התראה היום החלטתי לפתוח את הספר הזה בווטפאד. בגדול אני בעיקר מעלה את הכתיבה שלי לאתר בשם עיר הספרים תחת השם Octo3112 אפשר למצוא את הפרופיל שלי בקישור הבא...
