בכל יום בדרך לעבודה אני רואה אותו, המגדל. הוא בגובה של שתי קומות, עם גג מחודד עקום, הוא ממוקם מרחק קטן מחוץ לעיר באזור שומם, יש לו רק דלת אחת וחלון אחד משובצים בלבנים הכהות מהן הוא עשוי.
אני מגיעה לעבודה ושם צועקים עלי, אני מודדת את השמלות אני תופרת את התחרה ובדרך חזרה הביתה אני רואה אותו שוב, רק שהפעם באור המעומעם של הערב האור בחלון דולק, מהבהב ומרצד.
וכל יום בזמן שאני בעבודה הוא אורב במחשבות שלי, מגדל בעל גג עקום וחלון אחד.
ובלילה אני מתעוררת בזיעה קרה כי הוא מופיע בסיוטים שלי. אני חולמת שאני יוצאת מחוץ לחומות והלכת בדרך העפר אל המגדל וככל שאני מתקרבת ככה השמיים נהיים חשוכים יותר, אבל לעולם איני רואה את הכוכבים. רק עננים קודרים. וכאשר אני פותחת את דלת המגדל היא אינה נעולה וכאשר אני נכנסת פנימה הכל חשוך.
ואז אני נופלת.
ואני מתעוררת רק כשאני פוגעת בקרקע בחבטה רטובה וקול של עצמות נשברות.
...
הבת של רוקסנה התחילה לעבוד איתה, היא רודה בנו, היא משסה את הבנות אחת בשניה להתחרות על העבודות הטובות.
הן נלחמות בעזרת מילים מחודדות ומשפטים שנלחשים מאחורי הגב. פוגעים במוניטין שלך כי הם יודעות שככה היא תתן להן לעבוד על השמלות הטובות שמשלמות יותר.
הן גם עושות את זה לי, מדברות עלי, על האחיות שלי, על אמא שלי. הן רוצות שאני אאבד את התפקיד על השמלה של אשת השגריר.
...
המגדל עדיין נמצא במחשבות שלי, היום כאשר מדדנו לקוחה חשבתי שראיתי אותו במראה והידיים רעדו לי כל כך שרוקסנה אמרה לאחת מהחדשות להחליף אותי.
אחר כך ישבתי בצד וראיתי אותו בחלון, מציץ מעבר לחומה.
יצאתי מהחנות והלכתי אל החומה, עדיין בסינר העבודה שלי.
אחד מהזקיפים הסתכל עלי מוזר והרגשתי פתאום מודעת לעצמי. אבל לא עצרתי, עברתי דרך השער ועליתי על דרך העפר.
המגדל הבהב במעמקי הראש שלי ואז עקפתי עיקול בשביל וראיתי אותו מולי.
הרגשתי שהשמש שוקעת, למרות שהיה רק צהריים. הסתכלתי על המגדל והאטתי את הצעדים שלי לעצירה.
האור בחלון היה כבוי ולא יכולתי לראות פנימה.
לא המשכתי להתקדם עד שמשב רוח הקפיץ אותי. הרגשתי את הלב שלי דופק במהירות בחזי.
לקחתי צעד קדימה, ואחריו צעד נוסף עד שהגעתי לדלת.
היא הייתה עשוייה עץ עם צירים מברזל חלוד וידית עגולה בלי מקוש.
הושטתי את היד שלי ורק נגעתי בה, בלי לדחוף אותה, אני מבטיחה שלא דחפתי אותה, רק נגעתי בה, בקושי ליטפתי אותה.
והדלת נפתחה לרווחה.
הבפנים היה ישן ורקוב, שולחן עץ שבור ולידו כיסאות שוכבים, מסגרת ריקה של תמונה.
המדרגות לקומה למעלה היו שבורות לחלוטין, בלתי שמישות.
אבל באמצע הקומה היה צוהר מרובע פתוח לרווחה, בלי שום כיסוי או דלת, ירידה למרתף.
ניגשתי אל הצוהר והבטתי למטה בזהירות, בודקת מה יש שם.
ומישהו דחף אותי מאחורה.
נפלתי על התחת נאבקת לקום הכי מהר שאני יכולה, מסתכלת מסביב על המרתף.
האור היה מעומעם, אבל הריח היה נוראי.
ריח של דם.
הבטתי אל עבר כפות הרגליים שלי, היה מוטל שם כלב, יתד של עץ נעוצה בחזה שלו והדם שלו נאגר סביבנו במעגל מושלם.
הבטתי בבהלה מסביב, ואז ראיתי את זה.
אותיות על קיר המרתף.
אותיות שהרכיבו מילים.
"חשקה נפשך בכוח?"
הרגשתי רעד עובר בגוף שלי. צמרמורת. דם שנספג בנעליים שלי. אור עמום מלמעלה.
"כן" המילה רעדה על השפתיים שלי, אני אפילו לא בטוחה שהתכוונתי לומר אותה.
ואז משהו דקר אותי בחזה, ובעיניים, ובידיים.
הצללים סביבי התרוממו, והבשר נמס מעל השלד של הכלב. הגולגולת שלו התרוממה, והצמיחה קרניי צבי ארוכות, דם נטף מארובות העינים הריקות והלסת התחתונה נסדקה והתפצלה, שיניים מסוריות מכבידות עליה.
הרגשתי את הנשמה שלי נקרעת לחצי וידעתי שגם החצי שנשאר לי יעזוב אותי ביום בו אמות.
והעור שלי בער, העצמות שלי נשברו והעיניים שלי ראו הכל.
...
כשחזרתי להכרה שכבתי על העפר מחוץ לחומות העיר, המגדל נעלם כלא היה.
הלכתי חזרה אל החומה, סינר העבודה שלי מלוכלך וקרוע.
אותו הזקיף חיכה לי, המבט שלו חודר.
הלכתי חזרה בדרך בה באתי. עוברי האורח נמנעים ממני, עוברים לצד השני של הרחוב כדאי לא להיות יותר מדי קרובים אלי.
הגעתי אל החנות ופתחתי את הדלת הדחיפה, האישה שמעבר לה הסתכלה עלי לרגע במבט ריק ואז זיהתה אותי, גועל מתפשט על פניה.
הבת של רוקסנה, מושלם.
הרגשתי עקצוץ בקצות האצבעות שלי, לקחתי צעד נוסף שכמעט והצמיד אותי אליה והיא ניסתה ללכת אחורה אבל מעדה. תפסתי את הזרוע שלה ביד אחת ואת האחרת הצמדתי לבטן שלה, נותנת לעקצוץ בקצות האצבעות לקחת שליטה.
היא צרחה היא צרחה כשהחור נקדח דרך הבטן שלה.
הושטתי את ידי פנימה ומשכתי, והיא המשיכה לצרוח, עד שהיא כבר לא.
היא נפלה רפויה, כל המשקל שלה עלי.
הנחתי לגופה להחליק לרצפה בקול חבטה.
אה, אז ככה זה מרגיש. כוח.
YOU ARE READING
אוגדן סיפורים (Octo3112)
Cerita Pendekזהו אוסף סיפורים קצרים אני רוצה להודות לCrazy fangirl @user730220124704 שבגלל שהיא הקפיצה לי התראה היום החלטתי לפתוח את הספר הזה בווטפאד. בגדול אני בעיקר מעלה את הכתיבה שלי לאתר בשם עיר הספרים תחת השם Octo3112 אפשר למצוא את הפרופיל שלי בקישור הבא...
