קמתי ממש מוקדם הבוקר, ארבע - ארבע וחצי כזה. רציתי לצאת לרוץ לפני הלימודים.
לבשתי את בגדי הספורט, שרכתי את הנעליים ויצאתי החוצה אל הבוקר הקריר ואז ראיתי אותו, את הבחור ששם את הירח בשמיים כל ערב ומוריד אותו כל בוקר.
השמיים מסביב היו כבר בצבעים של זריחה והוא הלך ברחוב כמו שאבא שלי היה הולך פעם חזרה הביתה עם האבטיח שהוא קנה בסופר, חיוך זחוח על הפנים שלו, מרוצה שהוא בחר את האבטיח הרי טוב מכולם. רק שעל הכתף של החבורה הזה היה ירח, לבן ובוהק שהייתי רגיל לראות רק בשמיים.
ולמרות שהירח לא היה נראה כבש במיוחד עם איך שהוא סחב אותו לא יכולתי להתאפק "שמע, אתה צריך עזרה עם זה?" שאלתי אותו.
"כן אני אשמח." הוא חייך אלי ואני ניגשתי אליו, מושיט שני ידיים ולוקח חלק מהמשקל של הירח אלי, הוא באמת לא היה כזה כבד - לא קל, זה כן היה גוף שמיימי שלם, אבל לא כבד כמו שהיית מצפה.
אז הלכנו ככה ברחוב, משני הצדדים של הירח שבהק בנינו, עד שהגענו לטנדר כחול ישן, עשינו שלוש ארבע ו... והנפנו את הירח אל תא המטען הפתוח של הטנדר.
"תודה רבה," הוא חייך אלי שוב לפני שהוא נכנס לתא המטען של הטנדר ונסע.
המשכתי לריצה שלי, מרוצה שעזרתי לבחור ששם ומוריד את הירח כל בוקר וכל ערב.
היום שלי עבר הנעימים בלימודים ואחר כך בבית, עשיתי עוד סיבוב בשקיעה ברחוב בתקווה לראות אותו עוד פעם אבל כנראה לא היינו מסונכרנים בזמנים כי לא יצא לי לראות אותו, אז במקום חיכיתי קצת, הכנתי לעצמי כוס תה והבטתי בשמיים, מחכה שהירח יעלה.
חיכיתי וחיכיתי אבל הירח לא עלה.
וההבנה נפלה עלי.
"שיט"
YOU ARE READING
אוגדן סיפורים (Octo3112)
Short Storyזהו אוסף סיפורים קצרים אני רוצה להודות לCrazy fangirl @user730220124704 שבגלל שהיא הקפיצה לי התראה היום החלטתי לפתוח את הספר הזה בווטפאד. בגדול אני בעיקר מעלה את הכתיבה שלי לאתר בשם עיר הספרים תחת השם Octo3112 אפשר למצוא את הפרופיל שלי בקישור הבא...
