הוד בת ארי לא גדלה בחברת האורקים, היא בעצמה הייתה רק חצי אורקית וגדלה בחברה אנושית. היא התחברה מחדש עם אביה רק לאחרונה ולכן לא הכירה את תרבות השבטים ירוקי העור על בוריה, מה שהוביל לכך שהיא הייתה היחידה שלא המהמה את המנגינה שטול-לוק החל כאשר שאר הלוחמים משני השבטים הצטרפו אליו.
הוא התחיל את המנגינה במעין המהום עמוק שבקע מהחזה שלו תוך כדי שהוא מתקדם אל עבר האוייב שלו, לגיונר שעטה את דרגות הקפטן והחזיק כוכב שחר מפלדה שחורה ומגן עץ ממוסמר עם סמל הלגיון עליו, המנגינה עצמה הייתה מעין מקצב קבוע שבא ביחד עם הנשימות שלו, אבל כששאר ירוקי העור סביבם הצטרפו, כולם מלבד הוד, המקצב הפך למהפנט בעוצמתו.
ואז טול-לוק משבט מנצתי העצמות פתח את פיו ונהם את המילים הראשונות של השיר.
"למרגלות ההר
שם סופה לעד שואגת" הקהל סביבם, כבערך 50 לוחמים משבט מנצתי העצמות ושבט אדומי השיניים, המשיך את המקצב הקבוע והחלו לחזק אותו עם טפיחות על החזה ורקיעות רגליים.
האורק בעל ידי המתכת הגיע ללגיונר, מתחמק מתחת להנפה של כוכב השחר ומחזיר מכה משלו בעזרת אגרוף מברזל שהעיף שבבי עץ מהמגן ועדיין הוא המשיך לשיר.
"העשב צומח גבוהה
שם אני נמצא"
הלגיונר לא נשאר חייב ומצליח לפגוע בזרוע מפלדה בעזרת הנשק שלו אבל טול-לוק מנצל ההזדמנות כדי לשלוח את היד האחרת ולתפוס בשולי המגן בכוח.
"קול הרעם קורא לי
הברק בוער בליבי
הרוח נושאת רגליי" הוא המשיך את השיר.
המגן נתלש בחוזקה ואין ברירה ללגיונר אלה לעזוב אותו, האורק זורק את המגן הצידה כמו ילד שמשליך צעצוע שלא מעניין אותו יותר וממשיך לשיר תוך כדי שהוא תוקף פעם נוספת, דוחף את האוייב שלו לאחור.
"ניביי ארוכים
גרזני מושחז"
רצף של מכות משני ידיים עשויות פלדה מעיפות את כוכב השחר של הלגיונר לקרקע היבשה.
"למרגלות ההר
המלחמה קוראת לי
המלחמה קוראת לי
למרגלות ההר"
ראש המלחמה של האורקים שולח את הטפרים שלו קדימה ותולש את הגרון של היריב שלו מתוך צווארו.
והלגיונר נופל, והמהום. שיר דואך לאט לאט.
הוד בת ארי למדה דבר נוסף על התרבות של האורקים
YOU ARE READING
אוגדן סיפורים (Octo3112)
Short Storyזהו אוסף סיפורים קצרים אני רוצה להודות לCrazy fangirl @user730220124704 שבגלל שהיא הקפיצה לי התראה היום החלטתי לפתוח את הספר הזה בווטפאד. בגדול אני בעיקר מעלה את הכתיבה שלי לאתר בשם עיר הספרים תחת השם Octo3112 אפשר למצוא את הפרופיל שלי בקישור הבא...
