הכל התחיל בצליל ירי, שזה משהו שהיה לגיא ניסיון איתו.
הוא הסתובב אחורה, לכיוון ממנו בקע הצליל והופתע לראות אדם עומד מאחוריו. היה לו עור חיוור ושיער שחור כעורב שהגיע עד לצווארון החולצה הלבנה שלבש, הצוואר שלו היה חנוק בעניבה אדומה שנחה על חזה החולצה המכופתרת, ידיו היו תחובים בכיסי המכנס השחור שמתחתיו נצצו נעליי עור שחורות ומבריקות. עיניים בעלות מבט חודר היו מקובעות בפנים בעלות תווים חדים שהתעוותו לחיוך לבבי במובן שהוא נראה מוכן לנגוס בלב חי של מישהו.
"שלום גיא." אמר הזר והקול שלו היה נעים בצורה מפתיעה.
ועם הקול הנעים נפלה על גיא ההבנה, הוא שלח את ידו הפנויה לאחורי ראשו, ממש שם עד שמצא את מה שחיפש - פצע חדירה של קליע. הוא נאנח ושמט את הרובה שלו, מניח לו להתנדנד על הרצועה שהייתה תלויה על כתפו. הידיים שלו באינסטינקט פישפשו בכיסי האפוד מוציאים את הטבק והניירות, הפילטרים הצטרפו אליהם מכיס מכנסי המדים. "אני מגלגל, אתה רוצה גם?" הוא שאל את הזר.
"כן"
גיא גילגל לשניהם סיגריות, סוגר את הנייר עם קצת רוק מתוך הנחה שזה לא יפריע לזר שמולו.
הוא הדליק את הסיגירה שלו עם המצית הכחולה שהוא גנב למיכה מוקדם יותר ולקח שאיפה אחת לפני שהגיש לזר את הסיגריה שלו ביחד עם המצית.
הוא נשף את עשן הסיגריה אל אוויר הלילה הקריר, צופה בו מתערבל מתחת לאור הירח ומתפוגג.
"אז אני מת." הוא שאל לבסוף, לא מסתכל על הזר שמעשן לידו בזמן שהוא מדבר.
"כן"
"זה לא מרגיש שונה מאוד מלהיות חי" הוא ציין.
"איני יודע." הזר השיב לו באותו קול נעים, עמוק ועשיר.
גיא העיף מבט מזווית עינו בדמות שלצידו. "איני מניח שלא." הם עישנו עוד קצת בדממה אחרי זה עד שהאש כילתה את הסיגריות.
גיא זרק את בדל הסיגריה ורמס אותו תחת המגף הצבאית. "אז מה עכשיו?" הוא שואל.
"יש לנו עוד קצת זמן לדבר אם אתה רוצה ואז אני מלווה אותך לצד השני, יש דלת גדולה מגולפת משנהב שאתה עובר דרכה ואז דרכנו נפרדות."
"ומה אז?" גיא שאל.
"איני יודע." הזר השיב.
הם ישבו עוד קצת בדממה עד שגיא שבר אותה.
"אני רוצה להזמין את אוריה לצאת איתי, רק עכשיו אני מבין את זה." הוא אמר, המבט שלו מכוון לשמי הלילה.
"ספר לי עליה" אמר הזר.
"היא יפה, שזה קצת שטוח מצדי אבל היא ממש יפה. יש לה שער חום ארוך, כולם תמיד מחמיאים לה על השער ויש לה עיניים בהירות כאלה, כמו דבש." הוא השפיל את מבטו לקרקע.
הזר לא השיב, רק הישיר את מבטו לאופק החשוך.
"שבוע הבא יש משחק של מכבי, יש לי, לעומר ולטל כרטיסים." גיא נזכר.
"אמרתי לאבא שנלך הסופ"ש לטייל בגליל." עדיין הזר שתק.
"עוד בקושי חייתי, זה לא הוגן שאני כבר מת!" הוא התעצבן.
"זה הוגן, כולם מקבלים אותו הדבר. חיים יחידים. לא יותר, לא פחות. זה תלוי בך מה אתה עושה איתם." הזר השיב לבסוף.
"אני מרגיש שלא עשיתי איתך שום דבר."
"עשית מספיק." הזר השיב לו וכיבה את בדל הסיגריה שלו על אבן סמוכה. "בוא, נמשיך הלאה." הוא הושיט יד לגיא שלקח אותה ונעזר בו לקום באנחה כבדה.
הם הלכו יחד במורד השביל.
YOU ARE READING
אוגדן סיפורים (Octo3112)
Short Storyזהו אוסף סיפורים קצרים אני רוצה להודות לCrazy fangirl @user730220124704 שבגלל שהיא הקפיצה לי התראה היום החלטתי לפתוח את הספר הזה בווטפאד. בגדול אני בעיקר מעלה את הכתיבה שלי לאתר בשם עיר הספרים תחת השם Octo3112 אפשר למצוא את הפרופיל שלי בקישור הבא...
