הרעידות בידיים הקשו עלי להכניס את המפתח לחור המנעול בדלת הבית אבל לאחר כמה נסיונות הצלחתי.
נכנסתי לדירה החנוקה וריח של בירה ופיצה מלפני שלושה ימים בירכו אותי הביתה, סגרתי במהירות את הדלת מאחורי, נועל את הבריח ומניח לתיק ולמפתחות להישמט לרצפה, משאיר רק את המעטפה באחיזתי.
קרסתי על הספה, אפילו לא טורח להדליק אור וקרעתי את המעטפה לרווחה.
את הצ'ק הנחתי בצד, אפילו לא בדקתי את הסכום שרשום עליו, אתעניין בזה אחר כך. בנתיים החזקתי את מה שהיה חשוב, הפיתקית הורודה שעבדתי כל החודש בשבילה.
עצמתי עיניים, לקחתי נשימה עמוקה וקרעתי את הפתקית.
צליל של צחוק קליל נשמע לידי, כמו פעמוני כסף ברוח.
הרגשתי מגע של אצבעות עדינות מלטף את הזרוע שלי.
הרחתי שוקולד וקפה מהביל.
פקחתי עיניים.
לצידי ישבה על הספה אור, מלטפת את הזרוע שלי בהיסח דעת, הצחוק שלה שלה בדיוק מסיים להתגלגל מבין השפתיים האדומות שלה. היא הושיט יד למחות כתם שוקולד קטן מפניה של יובלי, הבת שלנו שישיבה מולנו ואכלה מקלות לחם, טובלת אותם בקערה מלאה בממרח שוקולד.
הרגשתי את החמימות מתפשטת בי והנחתי את כוס הקפה שלי על השולחן, לוקח מקל לחם, טובל אותו בשוקולד ומגיש אותו ליובלי שנתנה בו ביס גדול וצחקקה בעצמה. נתתי גם אני ביס במקל והצעתי את השאר לאור בחיוך, היא הושיטה יד להסיט את השער שלה אחורה והתקופפה קדימה אלי לקחת ביס קטן בעדיונות, מחייכת אלי בחזרה.
בילינו ככה כמה זמן, לא עקבתי אחרי השניות כאשר הם תקתקו והגרגירים בשעון החול נשרו מטה. אבל לבסוף מצמתי ואור ויובלי דהו, החדר חזר להיות ריק ונשארתי בודד על הספה בדירה המלוכלכת.
החלום נגמר.
הרגשתי את הדמעות עומדות בעיניים שלי, אצטרך לחכות חודש שלם עד המשכורת הבאה ועד הפיתקית הבאה.
- שלם לי חלום -
אני אריק ושון ישבנו מסביב לשולחן האוכל הגדול, הוא היה עשוי מעץ אלון מלא והיה כל כך כבד שאריק מעולם אפילו לא ניסה להזיז אותו. מול כל אחד מאיתנו הייתה צלחת עם ארוחת הערב שלנו ואכלנו הצלחות בשקט.
לאריק הייתה כוס יין אדום מאיזה יקב באיטליה מבציר שלא טרחתי לזכור ושון אכל ביד אחת ובשנייה החזיק את הטלפון שלו, מסתכל על איזה משהו של בני נוער.
סיימתי את הסלט הירוק המדכא שלי וחיכיתי בשקט.
שון היה הראשון לקום, עולה לחדר שלו בלי אפילו להרים את המבט מהטלפון, שמעתי את הרעש של הדלת שלו נסגרת מאחוריו, אריק קם קצת לאחר מכן, מתיישב בסלון ומדליק טלוויזיה על איזה סדרת מתח חסרת ערך ונשארתי לבד ליד השולחן.
לא טרחתי לפנות את הכלים, אני משלמת לסאלין שתעשה את זה, ואת הכביסה ותבשל ותנקה, שתצדיק את השכר שלה.
יצאתי החוצה אל החצר, סוגרת את דלת הזכוכית הגדולה מאחורי, מולי נפרשה החצר, בית העץ שאריק לקח קבלן בשביל שיבנה לשון כשהוא היה קטן יותר, הבריכה שמאז שהחברים של שון ביקור בכיתה ז' אף אחד לא נכנס אליה, העצים, השיחים ופרחי הנוי שאני משלמת לעלי שיטפח.
התיישבתי על אחד הכיסאות מסביב לשולחן הזכוכית והוצאתי את הפיתקית הקטנה מהכיס שלי.
הסבלנות שלי הגיעה עד לקצה גבול היכולת שלה, קרעתי את הפיתקית האלימות ושקעתי בחלום.
פקחתי את העיניים שלי לנוף הררי מרהיב, הגוף שלי הרגיש קליל והאוויר היה קריר סביבי. טיפסתי על הר עד הקצה שלו שם הייתי בקתת עץ חמימה וכאשר נכנסתי אליה ריח של מרק הציף אותי. התיישבתי בכורסא בתוך הבקתה, משקיפה על הנוף מבעד לחלון. ידעתי שטיפסתי את ההר, הרגשתי את השרירים ברגליים שלי אבל גם הרגשתי טוב.
צעדים רקים מאחורי וגבר הגיח אל שדה הראיה שלי, הוא לא היה אריק, הוא היה צעיר ויפה וחם וחזק, הוא הגיש לי כוס של משהו חם והתרכבלנו ביחד, משקיפים על הנוף.
אחרי כמה זמן התארגנו ויצאנו מהבקתה, ממשיכים בטיול שלנו, מטפסים על הר פסטורלי נוסף.
החלום דעך באיטיות, הוצאתי חפיסת סיגריות והדלקתי אחת, מעשנת בחצר הבית שלי, בקומה למעלה שון הסתגר בחדר שלו, מאחורי אריק צפה בטלוויזיה. בזיכרון שלי עדיין הרגשתי על פסגת אותו הר לא ידוע.
- שלם לי חלום -
"מה המצב אחי?"
"הכל טוב, הכול טוב." השבתי לנטע ביחד עם כיף חזק.
"אדבר איתך אחר כך, חייב ללכת עכשיו." נפרדתי ממנו ומהירתי לעקוף אותו, עולה לחדר שלי במעונות ונועל את הדלת מאחורי.
היד שלי רעדה סביב הפיתקית הורודה שהייתה נתונה בה. איפלו לא טרחתי להתיישב, פשוט נשענתי אחורה על הדלת וקרעתי את הפיתקית בלי להסתכל.
מיד הייתי בצניחה חופשית, הנוף של באר שבע פרוס תחתי, הרגשתי את האוויר בשער שלי ואת האדרנלין פועם בדם.
נחתתי בקלות ומיד קפצתי עוד פעם למעלה, הזינוק שלי מביא אותי לקו העננים, עוד פעם ראיתי את הנוף פרוס תחתי ועוד פעם הרגשתי את התחושה המדהימה של נפילה חופשית עד שהגעתי לרצפה. המשכתי לזנק כך, מתקדם לאט לאט ברחוב עד שהגעתי לדלת הבית של דנה.
קפצתי מחוץ לבניין, מגיע אל אדן החלון שלה וטיפסתי פנימה, היא חיכתה לי ערומה על המיטה וישר ניגשתי אליה.
החלום נגמר אחרי שעשינו אהבה והרמתי את עצמי באיטיות מרצפה שליד הדלת.
וואו, אני חייב לחוות את זה עוד פעם.
YOU ARE READING
אוגדן סיפורים (Octo3112)
Short Storyזהו אוסף סיפורים קצרים אני רוצה להודות לCrazy fangirl @user730220124704 שבגלל שהיא הקפיצה לי התראה היום החלטתי לפתוח את הספר הזה בווטפאד. בגדול אני בעיקר מעלה את הכתיבה שלי לאתר בשם עיר הספרים תחת השם Octo3112 אפשר למצוא את הפרופיל שלי בקישור הבא...
