זה היה בשעת לילה כאשר להב החרמש הכה חצות אך לא היה אף אחד שישמע, אף אחד חוץ מקיד.
קיד שכב בסמטה, מתכסה בסחבות שלו כנגד צינת הלילה ומקשיב לצלצול החרמש, ארוך ומתנגן ומתוק, זה היה קולו של המוות, מתכתי ונעים, ועכשיו המוות בא, הוא בא אל קיד.
חרמשו מכה ברצפה בעודו הולך, מוט העץ נוקש בדרך הכרכרות המרוצפת, להב המתכת נוצץ תחת אור הירח.
גופו מכוסה ברדס שחור, ורק כפות רגליו היחפות מציצות מתחת לו בעודו צועד ברחוב, ומתחת לברדס למרות שאי אפשר לראות אותן נמצאות פניו, גולגולת לבנה וחיוורת, מחייכת בגיכוח ניצחי.
המוות פנה אל הסמטה בה נמצא קיד והביט בו בשוכבו בפינה, רועד מהרעב והקור שמנעו ממנו את השינה לה הוא יחל.
זה היה אחד החורפים הקרים ביותר בעשור האחרון והמוות ראה שכוויות הקור כבר השחירו שתיים מאצבעות רגליו של קיד ואת הזרת שבידו השמאלית.
המוות כבר ראה ילדים כמו זה, הוא גם ראה ילדים במצבים גרועים יותר והוא גם ראה מצבים טובים יותר, אבל מולו כולם היו שווים, כך המוות עבד.
בין אם הייתה זונה או מלך, כולם ידעו רק דבר אחר קבוע, גנב ורוצח, נגר ומשורר. לכולם המוות בא כשווים, כולם מקבלים את הזמן שלהם בין החיים עד הרגע בו הוא בא לאסוף אותם, ילד וזקן אישה וגבר, מול פניו של המוות, תחת הנף חרמשו לא היו יוצאי דופן.
בדרך כלל.
עד עכשיו היו שלושה להם המוות התייחס אחרת, נסיך ממלכת עבר שבמקום למות צעיר המשיך בחייו והקים אימפריה, בת של חוואי שבמקום למות מזקנה בסיבה טובה מתה בעודה יולדת את בנה, ריארה הצעירה, שבמקום לקטוע את חייה כפעוטה נתן לה להמשיך ולחיות ולהקים משפחה קטנה עד היום בו מתה מתאונה.
לאף אחד מהשלושה לא היו נסיבות מיוחדות מנקודת המבט של המוות, הוא לא עשה מה שעשה כי הם היו מרושעים או טובים, או בגלל עסקה, הוא עשה את שעשה כי כך רצה.
המוות הביט בקיד וכרע ברך אחת, מקרב את פניו אל אלה של קיד. הוא הביט בנשמה שלו, ובשביל המוות הנשמה הזאת הייתה כמו כל נשמה אחרת, פשוט נשמה אחת.
הוא הושיט את חרמשו ועמד לסיים את תקופתה של הנשמה בעולם החיים.
הוא הניף את חרמשו וכך נגמר סיפורו של קיד, הוא לא היה, יוצא דופן.
מוות הושיט את ידו השלדית החיוורת ואחז בידו של קיד, היד עם הזרת שהשחירה מהקור. הוא הוביל את קיד אחריו והם הלכו, בשקט.
הנוף של הרחוב אט אט השתנה, הרצפה הפכה ענבר, המבנים בצדדים הפכו פרחים, ובקצה הדרך עמד עכשיו שער, סורגיו עשויים עץ כהה ובהיר כאחד.
הם הלכו שניהם על דרך הענבר המנצנצת, קיד והמוות האוחז בידו.
וקיד הרים את ראשו מעלה וראה את הירח הלבן אותו הוא מכיר, אך עכשיו גם ראה ירח נוסף, ירח שחור כמו שמי הלילה, ירח שלא ניתן לראות.
YOU ARE READING
אוגדן סיפורים (Octo3112)
Short Storyזהו אוסף סיפורים קצרים אני רוצה להודות לCrazy fangirl @user730220124704 שבגלל שהיא הקפיצה לי התראה היום החלטתי לפתוח את הספר הזה בווטפאד. בגדול אני בעיקר מעלה את הכתיבה שלי לאתר בשם עיר הספרים תחת השם Octo3112 אפשר למצוא את הפרופיל שלי בקישור הבא...
