אנדי, החבר הכי טוב שלי, שחלק את יום הולדתו עמי, עמד לצידי.
שנינו הגענו לגיל 18 היום.
האגרופים שלנו נפגשו במחווה של חברות לפני שאני לקח צעד קדימה, הביט אל האופק הורים את ידו אליו, מושיט את אותה היד מעבר ליבשות, ימים, אוקיינוסים והרקיע.
עקבתי אחרי התנועה עם העיניים שלי ואז ביצעתי אותה גם אני, מושיט את ידי ומנסה לתפוס את העתיד.
אנדי היה הראשון מבינינו. טבעת, עשויה כסף, עם אבן ספיר כחולה כמו עיניו משובצת בה.
הוא הראה אותה לאנשי הכפר שחיכו בקוצר רוח מאחורינו, כולם ידעו מה זה אומר - טבעת כסופה עם אבן חן כחולה מסמנת קוסם.
שמעתי את תרועות השמחה אבל התעלמתי מהם, התרכזתי במקום אחר, מחפש אחר מה ששלי.
הרגשתי את זה יותר משראיתי אתה זה, אבל הייתה לי תחושה שזה אדום. אדום...
אולי מגפיים בצבע עלי השלכת לרץ של האצילים.
חרב בנדן אדום של לוחם אמיץ.
מחרוזת אדומה של המשמר האצילי הייתה אפשרית אבל בלתי סבירה.
אמנם בזמן שיכולתי להרגיש את זה, עדיין לא הגעתי לזה. הייתי צריך להמשיך להיאבק להמשיך קדימה.
בזמן שעשיתי את מיטב יכולתי הזמן עבר, השמש שקעה והאנשים מאחורי החלו לעזוב.
בסופו של דבר נשארנו רק אני ואנדי, אנדי הקוסם.
זה היה מאוחר בלילה כשזה הסתיים והדבר האדום היה לנקודה אדומה באופק האפל.
זה עף ישר אלי, כמו שהטבעת של אנדי עפה אליו.
וכשזה נחת בכף ידי הפתוחה הבטתי בפליאה.
זה אכן היה אדום.
זו הייתה אש, פראית, טהורה, יפיפיה, מלאת חיים.
אבל היא שרפה אותי, כאב חם וחד.
הסתובבתי אל אנדי וגם עיניו הכחולות היו פעורות בפליאה.
משום ששנינו ידענו מה האש הייתה.
שלושת האלמנטים הקדומים.
ברק, לבן טהור, השופט של כל הנשמות, האחד שנושא אותו הוא האחד שקובע את הגורל.
אש, אדום טהור, המטהרת את כל הנשמות, האחד שנושא אותה הוא האחד שמעניש, את אלו ברק קבע שנדרשים בעונש.
אוויר, כחול טהור, המוביל של כל הנשמות, האחד שנושא אותו הוא האחד שמוביל את המתים בדרכם על דרך הענבר ואת העתידיים להיוולד דרך שערי הכסף.
אני אש, הצייד, האחד שמוצא את החוטאים, האחד שמעניש ומטהר אותם מחטאיהם על מנת שיהיו טהורים כאשר אוויר מוליך אותם הלאה.
קוסמים ולוחמים, מלכים ואיכרים, בריאים וחולים, זקנים וצעירים, כולם מפחדים מהאש.
הרגע בו האש נגעה בידי היה הרגע בו נגזרו עלי חיי בדידות, רק ברק יתן לי הוראות, רק אוויר יקח את המטרות שלי כאשר סיימתי איתן.
אני אעזוב את הכפר, אני אעזוב את אנדי, את העצים שסביבם גדלתי, את הקירות בתוכם גדלתי, את הסלעים עליהם טיפסתי ואת הנהר בו שחיתי.
אנדי הביט בי והציע לי את ידו, קצוצה לאגרוף עם טבעת כסופה על אחת האצבעות, האגרופים שלנו נפגשו בפעם האחרונה, במחווה של חברות ולהתראות.
YOU ARE READING
אוגדן סיפורים (Octo3112)
Historia Cortaזהו אוסף סיפורים קצרים אני רוצה להודות לCrazy fangirl @user730220124704 שבגלל שהיא הקפיצה לי התראה היום החלטתי לפתוח את הספר הזה בווטפאד. בגדול אני בעיקר מעלה את הכתיבה שלי לאתר בשם עיר הספרים תחת השם Octo3112 אפשר למצוא את הפרופיל שלי בקישור הבא...
