העמק של המלך עמד שומם ודומם, אפר שחור מילא אותו מקצה לקצה, מתפרס עד האופק.
ניצוץ אדום יחיד הופיע, מפר את דממת הצבע השחור. הניצוץ פרץ פתאום ללהבה חזקה, מתפרש לגובה של שלושה מטרים, מבעד ללהבה היה אפשר להבחין בקווי מתאר של דמות, קרניים, זנב, עור אדום, גפיים חסונות. ואז האש גווע ובמקומה עמד הראשון בשרי השד. מארון עונה הקריאה.
השמיים שעד לפני רגע היו שמי ערב נעימים השחירו לחלוטין, כוכבים לבנים נצצו בהם אך שום ירח לא הופיע בשמיים למרות שהיו היה ליל ירח מלא. ואז במערבולת של תהום נשפכו כל שמי הלילה אל צורה לא ברורה. השניים בשרי השד עמדו שם. עייזלאת אבק כוכבים.
השלישית והרביעית הגיעו ברגל, אחת עם צעדים קלים יותר מהרוח, כל פסיעה שלה אפילו לא מזיזה את האפר עליו היא דורכת, קרניים מסולסלות וזנב דקיק היו הדבר היחיד שהבדיל אותה מבני האדם, היא הלכה עירומה כביום היולדה. שרת השד השלישית. ביאלץ האחרונה.
אחותה התאומה של ביאלץ וההפך המוחלט שלה, מתנשאת לגובה של ארבעה וחצי מטרים היא צעדה, הפרוות שלגופה רועדות עם כל צעד. האדמה שמתחת לרגליה נסדקת. כאשר היא הלכה היא השאירה אחריה מכתשים במקום טביעות רגליים. שערה הכתום והחרב הענקית שהייתה חגורה לירכה בלטו על רקע החול השחור. שרת השד הרביעית, אקטי הזועמת.
צללים החלו לנוע, מרצדים לכאן ולכאן. ניצוצות של אור כסוף וזהוב התגלו בתוכם, ואז כמו גיצים שעולים ממדורה הוא עלה מהצללים, מבנה גופו כשל ילד בן עשר, שערו זהוב לחלוטין, זהב אמיתי אשר יכולת למכור לכל צורף. עיניו מתרוצצות לכל כיוון. שר השד שחמישי. דיריו נסיך הנשכחים.
האפר השחור החל להתערבל, עולה לאט לאט עד שהמערבולת ההפוכה הגיעה לגובה אדם, מן האפר התגבשו עצמות, ועליהן בשר, ואז עור. עיניים משולשות אישונים, גלימות בצבע צהוב צחיח ומבט גאה על פניו. שר השד השישי. תירין אדון החול.
פתאום שקט שרר בכול, למרות שכבר היה שקט קודם לכן הדמה של עכשיו הייתה שונה, הביטוי דממת מוות קיבל הגדרה מוחשית. זאת הייתה הדממה אשר מקדימה למוות, כל אשר שומע אותה יודע לאן מועדות פניו. ואז בבת אחת הדממה נגמרה והיא עמדה שם, האחורנה בשרי השד. שרת השד השביעית. מיראזיש מות ליל.
כאשר כל שרי השד כבר היו שם, חור נפער במציאות, מקום בו המסה של דברים מתבטלת ומתחסרת. שחור יותר משחור, מקום בו אין אור, מקום בו אין מציאות. משם יצאתי אני. המלך שד. מואדין האוחז בכתר.
עמדתי אל מול שרי השד שלי. הקשתי באצבעותי וסימן החרב החוצה את הכוכב הופיע באוויר מולנו, כסוף על רקע שמי הערב הכתומים.
תשומת הלב של כל שרי השד הייתה נתונה לי, יותר משבע זוגות עיניים הביטו בי ברגע זה.
"רירודן, שד לוחם מהצבא שלי נפצע בהתקלות בגבול עם רודף צדק." היה כל מה שאמרתי. הם לא הגיבו עדיין.
YOU ARE READING
אוגדן סיפורים (Octo3112)
Short Storyזהו אוסף סיפורים קצרים אני רוצה להודות לCrazy fangirl @user730220124704 שבגלל שהיא הקפיצה לי התראה היום החלטתי לפתוח את הספר הזה בווטפאד. בגדול אני בעיקר מעלה את הכתיבה שלי לאתר בשם עיר הספרים תחת השם Octo3112 אפשר למצוא את הפרופיל שלי בקישור הבא...
