"-תאמר לי מה אתה מעדיף, שלקוח שמשלם עלייך יקח לך את הבתולין,
או אני."
---
הארי יכל להישבע שליבו החסיר פעימה באותו רגע, ושאם לא היה יושב על הכיסא, היה מתמוטט על הרצפה.
"תענה לי," לואי דחק בהארי לאחר כמה שניות של שקט והארי יבב לפני שקם במהירות וברח מהחדר בריצה, רץ לחדרו וטורק את הדלת כשנשען כנגדה, מתייפח בזמן שהניח את ידיו על פניו ונשם בכבדות. המציאות אף פעם לא תפסיק לרדוף אחריו, אפילו כשהוא מנסה להתמודד עם המצב- כשזה הופך לאמיתי מדי הוא נלחץ ונסגר, והמחשבה הראשונה שלו היא לברוח באותו רגע. ברגע שאותן מילים יצאו מפיו של לואי, הארי הרגיש כאילו קירות החדר סוגרים עליו, הוא הרגיש את מבטו ונוכחותו של לואי עליו, כאילו הוא כלוא בתוך הכיסא שלו. לואי רצה לקחת להארי את הבתולין, רק כדי שיוכל להתחיל לשלוח אותו ללקוחות שיהרסו אותו יותר, כאילו שברגע זה יקרה הארי יהפוך לאדם אחר וישמח מכל רגע, זה לא עובד ככה, זה לא עובד בכלל.
לאחר כמה דקות שהארי ישב עם גבו לדלת החדר, נשמעה דפיקה על הדלת וגרמה להארי לרעוד מחשש, הוא כחכח בגרונו, ניסה לדבר מבעד לדמעותיו ולקולו השברירי, אך לפני שהספיק לומר מילה נשמע "זאת בסך הכל אני," קולה של ג'סי נשמע מבעד לדלת והארי זז ממנה כשהדלת נפתחה.
ג'סי הביטה בו מלמעלה כשנכנסה לחדר וסגרה את הדלת, היא התיישבה מולו ושילבה את ידיה, "אמרו לי שראו אותך בוכה, מה קרה?" שאלה והארי הסביר לה על מילותיו של לואי שגרמו לו אי נוחות- אך ג'סי רק הביטה בו במבט מבולבל. "זה מוזר, מר. טומלינסון מעולם לא הציע דבר כזה לאף אחד מאיתנו, למרות שכל הנערים והנערות פה מנסים נואשות להשיג את תשומת ליבו ואולי אפילו להעביר איתו לילה, הוא שומר על מרחק מיחסים אינטימיים עם העובדים שלו,"
"אני לא מבין," הארי אמר וניגב את דמעותיו
"אנשים פה קורעים את עצמם כדי לרצות את מר. טומלינסון, והוא פשוט הציע לך דבר כזה." ג'סי אמרה ועצרה את עצמה לפני שהארי יכל לשים לב לקנאה שלה, היא התעשתה ועיקמה את שפתיה. "אולי אני לא כל כך מתלהב מהרעיון של לשכב עם מישהו רק כדי שאני אוכל להתחיל להשיג לו כסף," הארי אמר ואז הדלת נפתחה, צמרמורת עברה במורד עמוד השדרה שלו כשהרים את ראשו והסתכל על לואי שעמד בפתח החדר, הארי רצה לקבור את עצמו באותו רגע אבל אפילו לא יכל להסיט את מבטו מעיניו של לואי, שנראה כאילו יש בתוכן להבות. זאת הדרך היחידה שהארי יכל לראות בה את לואי, הוא לא מצא בו רגש וזה לא הרגיש כאילו לואי אהב מישהו או אפילו חיבב איי פעם.
לואי הפנה את מבטו הזועם לג'סי שנבהלה וקמה על רגליה לפני שברחה מהחדר, לואי נכנס וסגר את הדלת כשהארי קיפל את רגליו לחזהו, מנסה להתרחק. לואי נעל את הדלת והתכופף אל מול פניו של הארי, אוחז בסנטרו כשהסתכל עליו מלמעלה, "אף אחד לא עוזב שיחה אם היא לא הסתיימה," אמר בטון השקט והמאיים שלו כשהוריד את ידו והתרומם, מתהלך בחדר.
"ברחת מלקוח, ברחת משיחה, התחמקת מעונש, עברת על חוקים, ובעיקרון נעלמת ליום שלם וחשבת שלא אשים לב, ואני אשמח אם תגיד לי למה אני ממשיך לוותר לך שוב ושוב," לואי אמר כשנעצר מאחורי הארי והתכופף, שפתיו ליד אוזנו של הארי, הוא הניח את ידיו על כתפיו של הארי שקפץ ממקומו והעביר את ידיו על זרועותיו של הארי, "עשית כל כך הרבה בלגן ביום וקצת הזה, וניסיתי לוותר לך אבל לא נראה שאתה מתחיל לקלוט. באחוזה הזאת, עושים כל דבר שאני אומר, מתי שאני אומר, ואיך שאני אומר, אחרים הבינו את זה, אבל אולי כדאי שאתחיל לגרום לך להבין גם," אמר ותפס את זרועותיו כשנעמד ומשך את הארי לעמידה, גבו של הארי היה מכופף והוא הרגיש את האוויר נתקע בגרונו, הוא לא הצליח לנשום, הפחד שוב גבר עליו.
לואי הלך לעבר מיטתו של הארי וזרק אותו עלייה כשהוציא אזיקון מכיסו ותפס את שתי ידיו מאחורי גבו. הוא פתח את חגורתו והסיר אותה כשזרק אותה על המיטה ומשך את תחתוניו השחורים של הארי ממנו. הארי טמן את ראשו במיטתו והתייפח, מחשבותיו עזבו את ראשו והוא ניסה לחשוב על כל דבר אחר מלבד על הרגע הזה או על לואי בכלל, אבל כל מה שיכל לראות בראשו זה את פניו של לואי לא משנה כמה הוא ניסה לסלק אותו משם, הוא רעד והוא היה מבועת, לואי הניח את ידיו על גבו התחתון של הארי הרועד, מנסה להפסיק לגרום לו לזוז כשהכעס השתלט על כולו,
לואי הרים את החגורה ותפס אותה בשתי ידיו לפני שקיפל אותה לשתיים. פניו של הארי היו מחוצות כנגד מיטתו אך ברכיו תמכו בו כנגד הרצפה, למרות שהרגיש כאילו הוא הולך ליפול, הוא היה מכופף על מיטתו. "אני רוצה שתספור כל אחד מהם," לואי אמר ולפני שהארי יכל לבלוע את רוקו, לואי הנחית עליו את המכה הראשונה, חגורת העור התנגשה בישבנו וגרמה להארי לצעוק בכאב כשעיניו היו עצומות בחוזקה וראשו הוטל לאחור. בהתחשב בעונש הראשון שלו- לואי לא הקל עליו, הוא כעס, אך הארי לא ידע שללואי היו עניינים אחרים שהכעיסו אותו, והארי היה רק חלק קטן מהם, הוא השתמש בו כדי לפרוק את כל כעסו. הארי פשוט היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, והוא ברח ממשרדו של לואי לפני ששיחתם נגמרה, וזה גרם ללואי לכעוס יותר.
"א-אחד," הארי גמגם לאחר שהשתדל להירגע, הוא ניסה לקום אך לואי הצמיד אותו למיטה כשהפעיל את כוחו כנגד גופו הכנוע והקשור של הארי.
ואז לואי הנחית את המכה השניה, והשלישית, כך עד שהגיע לשש הצלפות, ואז זרק את החגורה והיא נחתה על הרצפה. פניו של הארי היו אדומות, דמעותיו הרטיבו את פניו ואת מיטתו והוא הרגיש שגופו קורס, לואי הפעיל כוח רב, אולי לא את כולו, מאחר ולואי מעולם לא הפעיל את כל כוחו, מעולם לא קרה מקרה ששבר אותו סופית, ואף אחד לא רצה לגרום לו להגיע לשם. אך זה בהחלט היה כוח רב, וגופו של הארי היה אדום כשלואי שחרר את האזיקון וידיו של הארי נפלו מהאחיזה הצמודה כשהוא נפל על הרצפה ולואי התכופף מעליו, הוא תפס את סנטרו וגרם להארי להרים את מבטו אליו,
"אז, מה החלטת?" לואי שאל והארי הסתכל עליו עם מבט שבור, "א-אתה," הוא אמר בשקט, הוא הרגיש שכל כוחו נלקח ממנו, וכך גם קולו.
לואי עזב את פניו של הארי כשמשך את תחתוניו למעלה על ישבנו האדום והניח יד אחת מתחת לברכיו ואת היד השניה מתחת לגבו, מרים אותו על ידיו ונושא אותו למיטתו. לואי הניח את הארי על המיטה וכיסה את גופו בזמן שהארי שהתייפח והסתיר את פניו עם שתי ידיו, לואי התרחק ולקח את חגורתו לפני שפתח את הדלת ויצא מהחדר, סוגר אותה אחריו, מותיר את הארי לסבול לבדו.
הארי שכב במיטתו ובהה בקיר הלבן, ללא הבעה על פניו, היה לו קשה לעכל מה שקרה אבל הכאב תקף אותו מכל עבר, ועכשיו הוא לא מסוגל לזוז, גם בגלל הכאב הפיזי וגם בגלל הכאב הנפשי. לואי חולה נפש, עכשיו הארי כבר הבין את זה. סחר בזנות, חוקים, עונשים, מספרים, כל זה היה כבר יותר מדי ממה שהארי היה מסוגל לקחת, ועכשיו הוא יודע שהוא חייב לברוח כמה שיותר מהר, אבל ידע שזה יסכן את חייו.
למרות שזה כבר לא משנה, הוא מעדיף לסכן הכל בשביל הסיכוי הקלוש שיוכל לברוח, הוא לא מסוגל להעביר פה עוד רגע יותר, והיום רק התחיל, ולכן להארי יש זמן לתכנן הכל עד הרגע שבו כולם ילכו לישון, וזה הזמן שהוא יצטרך לעשות את זה. וזה יקרה עוד הלילה.
לאחר כמה זמן שהארי שכב במיטתו וחשב, נשמעו קריאות מהמסדרונות, נערים עברו בחדרים וקראו לכולם, ודלת חדרו של הארי נפתחה, חושפת את הנער המסכן ששכב במיטתו לבדו, "אנחנו מתאספים בסלון, אתה בא?" נערה אחת שאלה אותו כשהארי הנהן והיא סגרה את הדלת אחריה, מה עכשיו?
הארי קם ממיטתו ועצם את עיניו בחוזקה מהכאב שעדיין לא חלף לגמרי, אך ניסה להסתיר את זה. הוא נכנס לחדר השירותים ושטף את פניו לפני שיצא למסדרון והצטרף לשאר הנערים שהלכו לסלון, כל הנערים עמדו בשתי שורות, אחת של 12 ואחת של 13, והארי נעמד במקומו בשורה מאחור בצד ולמרות שהיום עוד לא התחיל, הארי הרגיש שהוא לא הולך להיגמר.
לואי נכנס לאזור, חגורתו שוב הייתה במקומה ופניו גרמו להארי לבחילה, ולכן הוא הסיט את מבטו. "אז כפי שאתם כבר יודעים, כל סוף שבוע אנחנו מכנסים את כל ההכנסות השבועיות של כל אחד מכם ורואים כמה כל אחד מכם השיג, אם הכמות היא אותה כמות שהייתם צריכים להשיג, יש לכם סוף שבוע חופשי ממטלות הבית, אם הבאתם סכום יותר גבוה, צפו לתגמול, ואם הסכום נמוך מהמצופה, עליכם לעשות את כל מטלות הבית בנוסף לעונש שתקבלו," לואי אמר ואצבעותיו היו משולבות מאחורי גבו הישר, ראשו היה מורם למעלה בזמן שראשם של כל הנערים היה מושפל לרצפה, אך רק הארי הסתכל עליו בגובה העיניים, זה שטויות, כל העסק הזה זה סתם שטות.
לואי סרק את כל הנערים במבטו כשאמנדה- הידועה בתור מספר אחד, ניגשה ראשונה והושיטה ללואי את ערימת השטרות, לואי בחן את הערימה והנהן לאישור כשאמנדה לקחה צעד לאחור ואז נער מספר שניים ניגש אליו, וכך כל אחד בתורו, לואי הניח כל ערימה במקומה על העגלה הכסופה שהייתה לצידו, משווה בין כל הערימות. לבסוף הגיע תורו של הארי שנשאר במקומו ולואי הניח את הערימה האחרונה על העגלה, מרים את ראשו ומסתכל לכיוונו של הארי. "מה איתך? מספר 25," לואי שאל וחייך כשהארי נשאר שקט וכל המבטים הופנו אליו.
"יש לך מה לתת לי?" שאל שוב, "לא, אין לי מה לתת לך," הארי אמר כשהסתכל לעיניו, נמאס לו לפחד מלואי, ובאמת, שלא היה לו כוח לכל זה יותר.
לואי חייך למראה ההבעה הרצינית שעל פניו של הארי. "ולמה זה?" שאל והארי נשך את שפתו התחתונה, "מכיוון שעדיין לא הלכתי ללקוח," הארי אמר ושאר הנערים התלחששו ביניהם. "מה זה? עדיין לא הלכת ללקוח נכון?" לואי אמר והתקרב להארי, "שמעתם? קחו דוגמא ממספר 25, שלא הרוויח כלום כי הוא עדיין לא הצליח ללכת ללקוח ולהישאר שם עד שמשהו יקרה אז הוא לא הרוויח כלום. אבל אל תדאגו, הוא עדיין ישן ואוכל פה למרות זאת," לואי אמר וחזר לאותו מקום שעמד בו, מול כל הנערים.
"אל תדאג," הארי אמר והתקרב ללואי, "בגלל שהצעת לשכב איתי, שהבנתי שזה משהו שלא הצעת לאף אחד אחר, אז אתה תהיה הראשון שאי פעם שכבתי איתו, ואז אני כבר אהיה מוכן ללכת ולשכב עם כל אחד שתשלח אותי אליו, ואני אהפוך להיות מכונת כסף כמו שאר הנערים פה, כמו מה שהפכת אותם להיות," הארי אמר והרים את ראשו, מסתכל למבטו החודרני של לואי.
כל הנערים פערו את פיהם בהפתעה, הם לא ציפו לזה, אף אחד מעולם לא דיבר ככה ללואי, אף אחד לא העז להמרות את פיו או להתחצף, ואף אחד אף פעם לא העז להסתכל לעיניו. וגם מהקטע שכל הנערים והנערות באחוזה ניסו נואשות להשיג את תשומת הלב של לואי ונקודות זכות אצלו ולכן הופתעו כשלואי בא והציע להארי לשכב איתו.
"כולם לחדרים," לואי נהם בקשיחות כשהסתכל לעיניו של הארי שהחל להבין מה הוא עשה, אך הוא לא יכל להראות פחד עכשיו, הוא לא יכל להראות חרטה, הוא חייב להמשיך לשחק את המשחק. כל הנערים רצו לחדריהם ונעלמו מהאזור תוך שניות בודדות כשלואי תפס את גרונו של הארי והוליך אותו לאחור עד שהארי נתקע בקיר ולואי הצמיד אותו אליו, "יש לך מושג אפילו מה אתה עושה? אתה פשוט לא לומד," לואי סינן מבין שפתיו והורידים בצווארו ובמצחו נראו כאילו מאיימים לפרוץ החוצה.
הארי לא הוציא עוד מילה מפיו, פשוט הסתכל לתוך עיניו של לואי כשהטלפון שלו צלצל ולואי קילל בשקט כשעזב את הארי והתרחק, לואי הוציא את הטלפון שלו מכיסו וענה לשיחה כשהסתכל על הארי במבטו הזועם פעם אחרונה לפני שהלך למשרדו עם כל הכסף ונעלם מהאזור.
