מיד לאחר שבלייק חזר לאחוזה הוא מסר ללואי את הכסף ש"הרוויח" למרות שלא עשה דבר בשביל זה ולא סיפק שום סוג של עבודה, לא שהוא היה צריך, כל הנסיעה שלו ל"לקוח" הייתה מתוכננת, בסך הכל כדי שלא יצטרך ללכת ללקוח אמיתי. הוא היה צריך לנסוע בסך הכל לשעתיים ולחזור, ובמשך כל השעתיים האלה בלייק עבר על המשך התכנית יחד עם הבחור שהעסיק אותו כשהם חשבו מה לעשות, מתי ואיך.
לאחר שבלייק מסר ללואי את הכסף כשלואי שיבח אותו על עבודתו הטובה, בלייק הלך לחדרו, השעה הייתה מאוחרת, כבר כמעט חצות. ובלייק היה חייב למצוא משהו שישמש כנגד הארי על מנת שיוכל לגרום לסכסוך בינו לבין לואי, מה שירחיק ביניהם בתקווה שיעבוד. הוא היה צריך למצוא משהו טוב, משהו שיפתיע את לואי ואת הארי, למרות שלא הכיר אותם ואת ההיסטוריה ביניהם, גם אם לא הייתה ארוכה, הוא האמין שתמיד יש משהו שיכול להפליל מישהו במקרה הצורך.
בלייק נכנס לחדר השינה הריק, שותפיו לא היו באזור והוא שמח שרוב הזמן הם לא היו באחוזה, כך הוא בעצם הרגיש שהחדר הזה לרשותו ושהוא יכול לעשות שם כרצונו, כמו לחשוב על המשך התכנית. הוא הסתובב בחדר כשהוא מחטט בכל המגירות ובכל הארונות, מחפש דבר לא נודע שיוכל לעזור. אבל מה כבר יכול לגרום להארי להיראות רע בפני לואי? האם זה באמת אפשרי? לפי דבריה של אמנדה לואי מגונן על הארי יתר על המידה כשהוא כמעט שפוט שלו. אולי לא השתמשה במילים הללו במדויק, אבל כך בלייק יכל להסיק.
האם בלייק באמת יוכל לגרום להם לריב ולהתרחק? גם אם כן, איך יצליח להתקרב ללואי? הוא לא מכיר אותו בכלל והוא לא יודע איזה סוג בן אדם הוא. וכך גם שאר הנערים, הם מעולם לא הצליחו לזכות לתשומת לב מלואי, מה הארי היה צריך לעשות בשביל זה?
לאחר זמן רב שבלייק העביר כשהוא מחטט בכל פינה בחדר, הופך את כולו, הוא התייאש והחזיר כל דבר למקומו. הוא לא מצא דבר ששייך להארי או שיכול לשמש כנגדו, מי שסידר את החדר לקראת בואו של בלייק ניקה את כל חפציו של הארי ולא השאיר כל זכר לקיומו, מה יעשה עכשיו?
בלייק נאנח כשהחליט לוותר, השעה כבר הייתה מאוחרת והוא היה מותש, אולי כשיקום בבוקר יצליח לחשוב על משהו, אולי להמציא משהו שיכול להפליל את הארי.
---
השעון המעורר צלצל בדיוק בשעה 8:15 בבוקר כשהוא רקד על שולחן העץ בפראות, הצלצול הרם הדהד בחדר כשבלייק התעורר בבהלה כשהוא עטוף ומסובך בשמיכתו, מנסה להשתחרר כמה שיותר מהר כדי שיוכל להשתיק את השעון כשהוא התגלגל ונפל על הרצפה, נייל קם במהירות וכיבה את השעון כשהלך ונחת על המיטה שוב, נאנח מעייפות כשטמן את ראשו בכרית.
בלייק שכב על גבו כשסירב לפקוח את עיניו, קרני השמש החודרות שטפו את החדר באור ושרפו את עיניו של בלייק שנשם עמוק ונאנח, מטה את ראשו לצד כשהסתכל מתחת למיטות, ואז זה נגלה לפניו, המזוודה של הארי. המזוודה הקטנה שהסתיר בראש המיטה כשסירב לזרוק את חפציו ובגדיו הישנים. בלייק פקח את עיניו במהירות והתעורר בין רגע כששם לב לאותה מזוודה, זורק את השמיכה מעליו על המיטה כשהתיישב והציץ מבעד למיטה על שותפיו שהתקשו לקום, הם בוודאי חזרו מאוד מאוחר בלילה, או מאוד מוקדם בבוקר.
בלייק רצה לבדוק מה יש במזוודה, אך לא יכל. הוא צריך לעשות זאת כשאין אף אחד באזור, הוא לא ידע מה הוא יכול למצוא, ואם ימצא משהו, מה יעשה איתו? מחשבות עברו בראשו על כל הדברים האפשריים שהארי יכל לשים במזוודה, אלבומי תמונות, מכתבים, יומן, כל דבר שיוכל לחשוף את חייו הקודמים של הארי, אולי קצת מסודותיו. בלייק באמת קיווה למצוא משהו.
נייל ואלכס התעוררו לאחר כמה דקות כשבלייק נעמד על רגליו ושפשף את עיניו בעייפות, הוא לא הבין למה השעון היה מכוון לשעה הזאת, ממילא אף אחד לא עושה כלום בבוקר ובצהריים, הזמנים של הלקוחות הם ממילא בערב. האם חייב לקום כשכולם קמים? למה אי אפשר להמשיך לישון?
"בוקר טוב," אלכס אמר כשמתח את זרועותיו לצדדים וזקף את גבו, נאנח כשנייל גנח לכרית ואלכס זרק את הכרית שלו על ראשו של נייל. "קדימה, צריך להעביר עוד יום," אלכס אמר בניסיון לעודד את נייל, אבל גם אם יעבירו עוד יום, למחרת יבוא עוד יום, ועוד יום. כמו מעגל אינסופי שבו בכל סוף חוזרים להתחלה. אך מי יודע מה הוא הסוף ומה הוא ההתחלה? אין התקדמות, אין התפתחות, אין שינוי.
"מה זה משנה ממילא," נייל התלונן בעייפות כשאלכס התיישב לידו על מיטתו, "זה משנה כי אתה צריך לקום," אלכס אמר ובלייק קימץ את גבותיו, כמעט יכול להישבע שהם נראו כמו זוג לפעמים, אבל זה בטח רק בראש שלו. בכל מקרה הוא יצא שהם יצאו מהחדר, למה הם פה דווקא כשהוא מצא את הדבר שלא ידע שחיפש?
בלייק נעמד ולקח זוג מתחתוניו יחד עם המגבת שלו כשתלה אותה על כתפו ויצא מהחדר, עדיף לו לא למהר, הוא עוד יחזור כשהחדר יהיה ריק, אף אחד לא יודע שהמזוודה שם כרגע ובלייק אפילו לא ידע אם הארי זכר שהיא שם. האם היא בכלל של הארי? הוא לא ידע, ולכן לא רצה להיות בטוח. אולי היא של מישהו אחר שהיה פה לפני, אבל איך ידע כמה אנשים היו באותו מקום שהוא נמצא בו לפניו. בשביל זה הוא היה צריך לבדוק מה יש באותה מזוודה.
בדרכו של בלייק למלתחות הוא פגש בלואי. "בוקר טוב מר. טומלינסון," בלייק אמר כשהמשיך ללכת אבל לואי עצר אותו, "בוקר טוב, רק רציתי להודיע שיש לך עוד לקוח הערב," "הערב?" בלייק שאל כשהוא נתקף בהלה. "כן, יש בעיה כלשהי?" "זה פשוט שהייתי אתמול ו..." "תתחיל להתרגל, עצה שלי," לואי אמר כשהתחיל ללכת וקטע את השיחה, מותיר את בלייק ללא ברירה, והפעם אין לו דרך להינצל, הפעם הוא באמת יהיה חייב ללכת לאותו לקוח. אלא אם ימצא משהו מועיל באותה מזוודה עד אז, הוא חייב למהר.
