הארי התעורר בבוקר שלמחרת, שותפיו לא היו בחדר וראשו כאב, "פאק," מלמל כשאחז בראשו לאחר שניסה לקום והוא נפל לאחור, גופו היה מסורבל בין המצעים ונעליו היו זרוקות באמצע החדר, והוא לא זכר מה קרה אתמול. הוא פקח את עיניו, או לפחות פקח אותן למחציתן, סורק את החדר, הכל נראה כרגיל, אבל הוא לא ידע למה ראשו כאב כל כך, וכך גם הגוף שלו, הוא ניסה להתיישב כשגנח בכאב ונשך את שפתו, לעזאזל, מה קרה?
הארי התאמץ לשבת ככה כמה דקות עד שנעמד בכאב ואז חלקיק של פלאשבק חזר אליו, והוא יכל להשלים את החסר. הארי נאנח ולקח זוג בוקסר מהמגירה שלו לפני שלקח את המגבת שלו והלך למלתחות, זה היה מוקדם מהרגיל, השעה הייתה רק שבע וחצי אבל הארי לא יכל לישון יותר מזה, הגב שלו כאב מהשינה הלא נוחה וזה נוסף לכל מקום אחר בגופו שכאב לו, הוא צלע את דרכו למלתחות ונכנס כשהמים החמים הרגיעו את הכאב שלו בקצת והוא נאנח ועצם את עיניו, מתרכז בנשימתו. החדר היה שקט, כל השאר עוד ישנו ולכן יש לו קצת זמן להירגע עד שהטירוף יתחיל שוב.
---
לואי ישב במשרדו, הוא תמיד קם דיי מוקדם, למרות שהוא הלך לישון מאוחר, הוא לא היה זקוק להרבה שינה. ולכן כשהתעורר הלך להתאמן בחדר כושר הפרטי שלו, ולאחר מכן התקלח ואכל, הוא לבש את אחת החליפות השחורות שלו שהחמיאו לגופו והתאימו למותניו בצורה מושלמת וסידר את שיערו לפני שירד במדרגות למשרדו והתיישב בכיסא שלו, הוא התעורר בשש וחצי וכשהחל לעבוד השעה כבר הייתה שמונה.
לואי הסתכל על סכום הכסף שהארי הביא איתו אתמול, הוא היה גמור, אבל זה היה סכום נאה יחסית לפעם הראשונה, כלומר, הפעם הראשונה שהוא הצליח באמת לעשות משהו. לואי תהה לעצמו למה הוא שלח את הארי ללקוח, הערב שהעביר איתו היה דיי טוב, ועבר זמן מה מאז שלואי היה ביחסים אינטימיים עם מישהו. והמחשבה על מה שהארי עבר אתמול גרמה לו להיאנח, אך הוא סילק את כל המחשבות האלה מראשו, לואי הביא את הארי כדי שהוא יעבוד בשבילו וישיג לו כסף, ולא יותר מזה.
השעה הייתה שמונה ועשרה כשלואי יצא ממשרדו, כל הנערים היו אמורים לקום עוד מעט ולואי עשה סיבוב באחוזה כדי לוודא שכל דבר במקומו, אך כשירד לקומה השנייה נתקל בהארי שבדיוק יצא מהמקלחת לאחר שסיים להתארגן, מעביר את המגבת שלו על שיערו. "הו, בוקר טוב," הארי אמר כשלא שם לב שלואי היה באזור, מרים את ראשו אליו כשלואי הסתכל עליו, "בוקר טוב, איך אתה מרגיש?" לואי שאל ואז קילל את עצמו בראשו, הוא אף פעם לא שואל את הנערים איך הם מרגישים, זה לא עניין אותו, אך הוא הרגיש חייב מכיוון שהארי צלע ונראה בכאבים.
"קצת יותר טוב מאז שקמתי, למרות שאני לא מצליח להיזכר בדיוק במה קרה אתמול והכל כואב לי," הארי אמר בכנות ולואי הנהן כשהסתכל סביב, "בוא אחריי," לואי אמר והארי חשש, האם הוא עשה משהו לא בסדר? האם משהו ממה שאמר לא היה במקומו?
השניים נכנסו למשרדו של לואי שסגר את הדלת והוביל את הארי לשבת באחד הכיסאות, המגבת הלבנה שלו הייתה תלויה על כתפו. "קודם כל אני רוצה לברך אותך שהצלחת להביא את כל הסכום ויותר," לואי אמר והארי חייך, "כמה יותר?" שאל למרות שאפילו לא ידע כמה היה הסכום שהיה צריך להביא, "בערך מאה דולר יותר, אבל זה לא מה שחשוב," לואי אמר והארי הנהן. "אני רוצה לדבר איתך על זה שחזרת לפה שיכור," לואי אמר ונשען על השולחן שלו מול הארי.
"אחד מהחוקים בבית הזה זה שאסור לשתות, לעשן או כל דבר בסגנון, ואמנם אני לא יכול לפקח עליכם כשאתם לא נמצאים פה, כל אחד בבית הזה יודע שאסור לשתות, ואתה עברת על זה ואפילו הגזמת," לואי אמר והארי השפיל את ראשו, הוא לא זכר את זה ככה.
"אני מצטער," הארי אמר, מקווה שלא יזכה לעונש בהתחשב בעובדה שהוא הביא סכום יפה כמו שלואי אמר.
לאחר שלואי הזהיר את הארי שזה לא יקרה שוב, הוא שחרר אותו לחדרו, והארי יצא מהמשרד של לואי והלך לחדרו, נייל הגיע בזמן שהארי היה במשרד של לואי ואלכס הגיע לאחר מכן, השניים הביאו ללואי את הסכומים שהשיגו והלכו להתקלח, עד אז כבר כל הנערים התעוררו והתארגנו.
הארי הלך לסלון והצטרף לשאר הנערים שישבו ודיברו, הוא לא הרגיש חלק מהשיחה מכיוון שלא ידע על מה דיברו, אך הוא פשוט ישב והקשיב להם, ואז ג'סי ואמנדה הגיעו והתיישבו לידו, בנוסף לנייל ואלכס, וכל הרביעייה חקרה אותו כשהארי סיפר להם מה שזכר, אך הוא לא זכר הרבה ופשוט הסתפק בלומר להם שהוא חושב שהיה בסדר.
הבוקר הזה היה דיי רגיל בהשוואה לאחרים במקום המטורף הזה, דיי רגיל יחסית לחיים בבית זונות. הארי סתם ישב בסלון עם ארבעת הנערים שהכיר עד עכשיו, ועם השאר שפחות הכיר, כולם דיברו ביחד ובנפרד, על אותו נושא ועל נושאים אחרים, על הכל מהכל, לכל אחד היה מה לומר, הארי מדי פעם אמר משהו אבל הוא פשוט אהב לשבת עם כולם, זה היה דיי נחמד, פשוט לשבת ולדבר, לא משנה על מה.
לא נודע להארי שיש לו לקוח הערב, ולואי לא היה באזור, הוא היה במשרדו, והוא לא קרא להארי או לכל אחד אחר, ושום דבר דרמטי לא התרחש, פשוט יום רגיל ושקט.
דלת האחוזה נפתחה, אך הארי לא הסתכל, הוא היה שקוע בשיחות שהתרחשו בסלון עד שלפתע כמה מבטים הופנו, ולאט לאט כל הנערים שינו את נושא שיחתם לשיחה על הבחור החתיך שנכנס לאחוזה אך כבר הספיק להיעלם עם לואי שבא לברך אותו לשלום, השניים הלכו למשרד, והארי לא הספיק לראות מי הבחור.
אך הארי רק דיבר על הבוקר השקט שלו, הוא בדיוק החל להרגיש בנוח, ואז לואי הופיע בסלון וקרא להארי לבוא אחריו כשהארי הסתכל על כל שאר הנערים שפניהם הביעו בלבול, והוא משך בכתפיו כשם שלא ידע על מה לואי רוצה לדבר, אך הלך אחריו למשרדו, ושם אותו בחור ישב אליו עם גבו כשהוא נכנס לחדר, לואי אחריו.
הדלת נסגרה ואז הבחור נעמד כשעיניו של הארי התרחבו, ופלאשבק ענקי חזר אליו בפתאומיות, זה הבחור מאתמול.
הארי לא ידע מה הוא עשה במשרדו של לואי, האם הוא עשה משהו לא בסדר? אבל לואי שיבח אותו, אז למה הארי היה לחוץ? הוא לא ידע, הוא פשוט היה. הוא עמד מול שני הבחורים הגבוהים בחליפות כשהוא כמעט ערום לגמרי, מרגיש לא בנוח.
"מספר 25, תכיר, זה ליאם, אתה בטח מזהה אותו מאתמול," לואי אמר והארי הנהן כשליאם ניגש ללחוץ את ידו של הארי שלחץ את ידו כשהוא מנסה לשמור על קור רוח, אך הוא רעד.
"ליאם חבר קרוב שלי, שלחתי אותך אליו כדי שהוא יוכל לבחון את היכולות שלך ושיגיד לי אם אני באמת יכול לשלוח אותך ללקוחות בלי לקבל תלונות, והאמת, הופתעתי," לואי אמר והארי נשך את שפתו כשהרגיש את לחיו בוערות, זה היה מביך, הוא לא ידע לאיזה כיוון השיחה הולכת,
"מבין? אתה זונה קטנה וביישנית אבל ברגע שאתה לבד אתה מתפרץ ומפגין את היכולות המדהימות שלך, אף על פי שאין לך הרבה ניסיון," לואי אמר וליאם ניסה להסתיר את חיוכו, משועשע מכל העניין.
הארי הסמיק מבושה, הוא נשך את שפתו והשפיל את ראשו, הוא לא ידע איפה לקבור את עצמו, למרות שזה מה שהוא רצה לעשות באותו רגע, הוא רצה להיעלם, זה היה יותר מדי משפיל בשבילו.
"אז הפעם אתה באמת תלך ללקוח, ואני מצפה ממך לתת את אותה עבודה כמו שנתת לליאם, ואולי התוצאות יהיו בהתאם, אני אודיע לך בהמשך היום מתי זה יהיה." לואי אמר וסימן להארי לצאת מהמשרד כשהוא ברח משם וסגר את הדלת אחריו.
גופו של הארי עדיין כאב משלשום, ומאמש, ואם לואי יקבע לו לקוח היום הוא לא יוכל לעמוד בזה, הוא לא יוכל לעמוד בכלל. הארי חזר לסלון ורק רצה לשכוח מהשיחה ההיא, זה רק היה חד פעמי, הוא לא רוצה להיהפך לזונה.
הוא לא יהיה זונה. טוב, זה מה שהוא אמר לעצמו, אולי כי הוא סירב להאמין שהוא כבר נהפך לזה, אם הוא נאבק בהתחלה, עכשיו הוא כבר נאבק פחות, מה שאומר שהוא מתחיל להתרגל לעניין, אבל הוא עדיין מכחיש שהוא נהנה מזה, אפילו קצת.
הארי התיישב ליד ג'סי שחייכה אליו כשכל שאר הנערים היו עסוקים בדיון סוער על מי יהיה זה שישכב עם הבחור החתיך, אך הם לא ידעו שהארי כבר עשה זאת, וגם עם לואי. אבל הוא לא התכוון לומר כלום, אף אחד לא התייחס לעובדה שהוא הלך למשרד שבו נמצאו השניים והוא לא רצה לכוון את הזרקור על עצמו, ולכן שתק ונתן להם להתווכח.
"מה היה בשיחה?" ג'סי שאלה בשקט כשהארי משך בכתפיו, "שום דבר מיוחד,"
הארי היה צריך להתנתק מהמציאות שוב, רק לקצת, כמו אתמול, להיות תחת השפעה של אלכוהול ולהפסיק לחשוב, למרות שאתמול הוא השתכר דיי קשה והבוקר הוא הרגיש דיי רע, אבל משהו בזה גרם לו לאהוב את החוסר מודעות לסביבה, ההתנתקות הזאת שהוא לא חווה לפני, כי אתמול בעצם הייתה הפעם הראשונה שהוא שתה. מאז שהוא בא לבית הזה, הוא כל הזמן היה מודאג מהכיוון שחייו הולכים אליהם, והוא באמת זקוק למנוחה.
השיחה של הנערים על ליאם עדיין נמשכה כשעוד שיחות התנהלו במקביל ברקע, וזה כבר גרם להארי לכאב ראש, לפתע לואי נכנס לסלון עם ליאם שקרץ להארי וכל הנערים התמוגגו מהמראה המרהיב שלו, ולואי ליווה את ליאם לדרכו החוצה.
לאחר מכן לואי חזר למשרדו והארי כבר לא יכל לשמוע את כמות השיחות והריכולים, ולכן נעמד ויצא מהסלון בלי לעורר יותר מדי רעש, כך שלא הרבה שמו לב שהוא הלך, אם בכלל שמו לב.
הארי החליט להתנתק ממחשבותיו ולטייל באחוזה כשרגליו לקחו אותו למשרדו של לואי, הוא הביט בדלת לפני שנשם עמוק, "אל תחשוב, פשוט אל תחשוב," אמר לעצמו בשקט לפני שהעז ודפק על הדלת. "פתוח," לואי אמר והארי נכנס כשסגר את הדלת אחריו ולואי ישב במקומו, מסתכל על הנער שהתקדם אליו ולואי התרחק עם כיסאו מהשולחן כשהתכוון לעמוד אך הארי התיישב עליו, רגל אחת מכל צידו של לואי, כשהוא פרק את כל הייאוש שלו ונישק את לואי, הוא הניח את ידיו על כתפיו של לואי שלא דחה אותו, והארי סירב להפסיק, אם כי ידע שהוא עושה טעות, אך הוא הוציא את המחשבות האלה מראשו.
"לעזאזל," לואי מלמל כשהארי התנתק ממנו ואחז במותניו, מצמיד את שפתיו לאלה של הארי בשנית והארי עצם את עיניו כשכל מחשבותיו ורגשותיו הציפו את ליבו, ודמעות החלו להצטבר בעיניו כשהוא התנתק מלואי שהסתכל על הנער עם העיניים האדומות, והארי הסיט את מבטו ונשק לצווארו שוב ושוב, זה היה דבר שאף אחד מהנערים בבית לא העז לעשות, אך אף אחד לא עשה דבר ממה שהארי עשה, אף אחד לא העז להסתכל בעיניו, לצעוק עליו, להתנגד לו, להפוך עליו צלחת, בטח שלא לשכב איתו. ואף אחד לא העז לבוא למשרדו סתם ככה ולעשות מה שהארי עשה. איך הנער הביישן הפך לכל כך אמיץ.
לואי גנח ותפס בירכיו של הארי לפני שהתרומם והחזיק את הארי בידיו, הוא נשא אותו במעלה המדרגות כשהארי השעין את ראשו על כתפו, הארי לא ידע מאיפה זה בא פתאום, ולמה הוא החל לבכות, אך הוא הניח שזה בגלל שנזכר בעברו, באביו ובחייו הקודמים שהיו קשים, וחשב על כל מה שהוא עבר כשרק הגיע לפה, הוא סירב להאמין שזה בגלל הסיבה הפשוטה שהוא היה זקוק לאהבה בחייו, הוא היה זקוק לאדם קרוב שהוא יוכל לפרוק בפניו את רגשותיו ולבכות מולו, הוא מעולם לא היה בקשר רומנטי, ומעולם לא היה אדם שיקשיב לו.
הוא לגמרי לא הבין מה קורה בינו לבין לואי, אם בכלל קרה משהו. כי לואי מעולם לא התייחס לאף אחד אחר כפי שהוא התייחס אליו, ועם כמה שהוא התייחס אליו שונה מהשאר, ועם כמה שעיניהם נפגשו שוב ושוב ומבטיהם אמרו יותר ממה שפיהם יכל לומר, לואי היה כל כך מרוחק וסגור, והארי לא רצה להאמין לזה, אבל יכול להיות שהבחור הקשוח דיי מצא חן בעיניו, וזה שיגע אותו. ולכן הוא לא היה מסוגל להתמודד עם זה יותר והוא פעל מתוך דחף, כמו טיפש. הוא לגמרי התעלם מהכאב שנשא בגופו ובליבו.
השניים הגיעו לקומה של לואי כשלואי נשא את הארי לחדר השינה שלו, פותח את הדלת בבעיטה וטורק אותה אחריו, לואי נגע בישבנו של הארי שרעד למגעו, נושא אותו למיטתו כשהפיל את הארי עלייה ועלה מעליו, אך הארי רצה להוביל הפעם, הוא היה צריך להעסיק את עצמו במשהו, הוא לא רצה סתם לשכב שם, ולכן הדף את לואי מעליו כשגרם לו לשכב על גבו והארי התיישב עליו.
הארי תפס את חולצתו של לואי וניסה להוריד אותה ממנו כשלואי הסיר אותה בעצמו והארי פתח את כפתור המכנס של לואי כשהתרומם ממנו ושחרר אותו ממנו, לאחר מכן פשט ממנו את תחתוניו והוריד את של עצמו בנוסף, הארי התרומם מעל לואי כשתפס את איברו לפני שהתיישב עליו ולואי חדר אליו, ללא שום הכנה, גורם להארי לגנוח בכאב כשהוא התפתל ונשען קדימה כשהוא טומן את ראשו בחזהו של לואי,
לואי הניח את ידו על גבו של הארי לפני שהפך אותם והארי חזר לשכב על גבו, לואי לקח את השליטה לידיו והארי עצם את עיניו והטיל את ראשו לאחור כשהוא אחז בסדינים בחוזקה וקימט אותם בידיו. לואי תפס את ירכיו של הארי והרים אותן כשהארי שילב אותן ולואי התנמך מעליו, הארי שחרר את ידיו מהמצעים ותפס בגבו של לואי, אחיזתו התהדקה ולואי שחרר את אחת מידיו מהאחיזה במיטה, ואחז במותניו של הארי בחוזקה כשהארי התפתל וגנח בכאב, פותח את עיניו כששחרר את ידיו מלואי והסתכל במהירות למותניו הכואבים, וזאת הייתה הפעם הראשונה שלואי שם לב לסימנים האדומים על מותניו של הארי שנשארו לו מערב אמש, מהאחיזה החזקה של ליאם. וכך גם לסימן האדום על צווארו.
לכל הנערים בבית היו סימנים אדומים על גופם, מנשיקות, אחיזות, או לא משנה מה, אך הסימן הזה על גופו של הארי גרם ללואי לעקם את מבטו כשגופו התקשח, הוא הבין שליאם נהנה יותר מדי אמש, יותר ממה שחשב, וחלק בו לא אהב את זה, למרות שהוא יזם את המפגש, ולכן עצר כשהוא בתוך הארי, והעביר את אצבעו על צווארו של הארי שהניח את ידו על זאת של לואי. הארי היה מודע לסימנים האלה, הוא ראה אותם כשהסתכל במראה הבוקר, אך לואי לא שם לב עד עכשיו, וזה הפתיע אותו.
"ת-תמשיך," הארי התחנן בשקט כשלואי נשם עמוק ותפס קבוצת שיער משיערותיו של הארי, מסיט אותן ומניח על צווארו, מסתיר את הסימן.
לואי הניד בראשו כשהתנתק מהארי שניסה לתפוס את לואי ונכשל, הוא לבש את בגדיו במהירות ויצא מהחדר, מותיר את הארי לבדו, במיטתו.
הארי התיישב, מתנשף בכאב ובעייפות, הכל קרה כל כך מהר, ולואי פשוט יצא מהחדר והלך, והארי לא הבין למה, אך הדמעות שהופיעו קודם חזרו ועכשיו הארי פרץ בבכי, דמעות התגלגלו על לחיו כשהוא חיבק את עצמו וטמן את פניו בידיו. למה הכל צריך להיות כל כך מסובך? מה לואי רוצה? מה הוא רוצה? מה קורה ביניהם? האם בכלל קורה משהו או שהארי סתם ממלא את ראשו ברעיונות? כל השאלות האלה רצו במחשבותיו של הארי שהחליט לקום מהמיטה, אסור לו להישאר פה, לואי יכעס.
הארי ניגב את דמעותיו ולבש בחזרה את הבוקסר השחור שלו כשיצא מחדר השינה וראה את לואי עומד במרפסת שלו בגבו להארי כשהסתכל על הנוף של השכונה העשירה. הארי רץ במורד המדרגות ויצא מהמשרד כשטרק את הדלת מאחוריו ולואי הסתובב כששמע את הדלת נטרקת והבין שהארי הלך, הוא העביר את ידיו על פניו והתנשף בכעס.
לואי לא הבין מה קרה לו, אבל הוא שנא את זה, מה שזה לא יהיה שהוא הרגיש, הוא רצה שזה יעלם.
