הארי גנח בכאב כשמצמץ בעיניו ופקח אותן באיטיות, כל גופו כאב וכל שריריו היו תפוסים מהשינה על הרצפה הקרה ומידיו שהיו קשורות באזיקים זו לזו. ראשו של הארי הסתחרר והוא התיישב כשעצם את עיניו והטיל את ראשו קדימה, הוא היה חסר כוחות ונאחז בסורגים, מנסה לייצב את עצמו בתוך הכלוב הקטן והמרובע. הארי היה מותש, ולגמרי מיואש, הוא איבד כל רצון להמשיך להילחם.
הכלוב שהיה כלוא בתוכו הספיק אולי לשני צעדים, אך הארי לא יכל לעמוד בתוכו, רק לשבת כפוף, הוא סגר על הארי שעדיין ניסה להשתחרר מאזיקיו הצמודים והלוחצים, מחפש כל דבר באזור שיוכל לחלץ אותו מהם, אבל כלום. מפרקי ידיו של הארי היו אדומים ומשופשפים, ואם הארי ימשיך להיאבק הוא עלול להיפצע ולשרוט את עורו.
הארי היה כלוא בחדר שבו לואי העניש את כל מי שעבר על החוקים, והפעם, יותר מכל, זה היה הארי. הוא נאנח והסתכל על החדר, סורק אותו אך עצר במהירות ועצם את עיניו, כל דבר בחדר הזה היה יותר מדי מפחיד בשבילו, אלפי מכשירים ודברים משונים שהארי בכלל לא רצה לדמיין למה הם משמשים. חפצים שונים כמו שלשלאות שנתלו מהתקרה, מהקירות ואפילו מהרצפה, מספר ארונות עם כל מיני חפצים תלויים בהם, מגירות עמוסות, עוד חפצים שהיו תלויים על הקירות, והכלוב, שהארי ישב בתוכו.
לפתע הדלת נפתחה ולואי נכנס בג'ינס שחור וחולצה לבנה, נושא צלחת פלסטיק בידו עם אוכל עלייה והוא חייך לעבר הארי הכלוא כשהתכופף מולו וראה את מבטו הזועם, לפתע כל הכעס חזר אל הארי שרצה בכל כוחו לשבור את הכלוב ולצאת מהמקום הזה.
"תוציא אותי מכאן!" הארי הרים את קולו כשאחז בעמודי הכלוב וניסה לנענע אותו בחוזקה.
"אל תרים עליי את הקול שלך," לואי אמר באדישות כשהתיישב בכיסא שהיה ממוקם מול הכלוב, קרוב אך רחוק מספיק כדי שהארי לא יוכל להגיע אליו. הארי התאפק לא לצרוח כשהוא נשם בכבדות והסתכל לתוך עיניו של לואי, "אני שונא אותך," סינן מבין שפתיו בנימה מלאת גועל ושנאה, לואי בחר להתעלם ממילות האהבה של הארי והושיט לו את הצלחת עם האוכל כשהארי הביט בה לכמה שניות לפני שנתן בה מכה והפך אותה על החולצה הלבנה של לואי שמיד נעמד והתרחק. אף על פי שהיה מורעב, הוא לא היה מסוגל לאכול, הוא כעס מכדי לאכול, והוא לא רצה שום דבר מלואי.
"בן זונה..." הארי מלמל כשלואי גנח בכעס והסתובב, מתרחק מהארי עד ששמע את מילותיו ונעצר במקומו, הוא הסתובב שוב והלך לכיוונו של הארי כשהתכופף מולו ואחז בסנטרו בחוזקה, לסתו התקשתה מכעס, "אלה החיים שלך עכשיו ואין לך בחירה פה, אם אתה מחליט לעשות לי את המוות זה יתנקם בך כל כך חזק," לואי סינן מביו שפתיו בנוקשות והדף את ראשו של הארי לאחור כשעזב את פניו ויצא מהחדר, נועל את הדלת.
הארי החזיק את סנטרו ונשך את שפתו התחתונה בכאב, הוא יבב והתרחק מהסורגים כשהחליק לרצפה ונשכב על צידו, מצמיד את רגליו לחזהו ומתכנס לתוך עצמו כמו כדור. הוא רצה לבכות, אך לא נותרו לו עוד דמעות.
יומיים, זה כבר היה יומיים מאז שלואי תפס את הארי כשניסה לברוח וכלא אותו בכלוב הזה, האזיקים לחצו על ידיו כבר יומיים, אך לא נראה כאילו הארי מוכן לוותר, הכעס שלו לא נתן לו, והמנוחה היחידה שהצליח לקבל מעצמו ומלואי הייתה רק כשישן, זאת אומרת, כשהוא הצליח להירדם.
הוא לא אוכל הרבה, או בכלל. לואי לא טורח לבקר הרבה, אולי פעמיים ביום, אך גם כשהוא מביא להארי קצת אוכל, הארי דוחה אותו, שוב ושוב, אבל ככל שהזמן עבר, והארי נהיה רעב יותר ויותר, בטנו הרעישה ללא הרף, מתחננת לקצת אוכל ומים, והארי הרגיש שגופו ריק.
הארי עצם את עיניו, מתרכז בנשימתו כשניסה להירגע, הוא היה מותש, כל כך מותש.
