בבוקר שלמחרת הארי נשלח למשרדו של לואי ישר לאחר שסיים להתקלח ולהתארגן, לואי ישב בשולחנו והתעסק בערימות דפים ובמחשב הנייד שלו כשסידר את משקפיו על אפו, החליפה השחורה שלבש החמיאה למבנה גופו והדגישה את מותניו. הארי פתח את הדלת לחריץ קטן כשהציץ ממנו והסתכל על לואי, "רצית לראות אותי, אדוני?" הארי שאל כשנשך את שפתו למראה הבחור שהיה שקוע בעבודתו. "תיכנס," לואי אמר כשנאנח וסגר את המחשב, מסיר את משקפיו כשהארי התיישב בכיסא מצדו השני של השולחן, מול לואי.
"לאחר השאלה ששאלתי אותך אמש, הרגשתי שאני צריך לשאול שוב ולתת לך אפשרות להתחרט, אתה צריך לדעת למה אתה הולך להיכנס ברגע שתסכים, אז, מה אתה אומר?" לואי אמר כשהארי קימץ את שפתיו והסתכל לכל מקום מלבד לכיוונו של לואי, אמנם הכל קרה מהר כל כך, ומאורעות אמש היה דיי מעורפלות, אבל הארי לא הצליח להפסיק לחשוב על הדבר שלואי שאל אותו.
לואי שאל את הארי אם הוא רוצה להיות רק שלו, והארי לא הצליח להבין מה זה אומר, אך בלהט הרגע הוא הסכים, גם אם זה לא היה במילים, הוא רצה להיות קרוב אליו, להיות שלו. ורק כשהרגע חלף, כשהארי חזר לחדרו ונכנס למיטתו הוא החל לחשוב על משמעות הדברים, להיות רק של לואי אומר שהאדם היחיד שהארי יצטרך לספק יהיה לואי, מעין הזונה הפרטית שלו.
או שמה זה אומר שלואי יוכל להשתמש בהארי בכל זמן שירצה, בנוסף לכך שישלח אותו ללקוחות, מה שאומר שהארי לא יספיק לנוח אפילו לרגע. אבל אותן מילים "יוכל להשתמש" גרמו להארי להרגיש באי נוחות רק מעצם זה שחשב עליהן. "להשתמש" כאילו שהארי היה חפץ. אבל זה בעצם היה אמת, כי במצב שהארי נתון בו, הוא באמת חפץ, כלי לסיפוקים המיניים של בחורים שונים.
"אז?" לואי הקיץ את הארי ממחשבותיו כשהוא קפץ במקומו והסתכל לפניו של לואי, הוא היה נראה חסר סבלנות. "ב-בסדר," הארי אמר בשקט כשלא ידע מה עליו לענות, למרות שסירוב לא היה נראה כמו אפשרות, חלק ממנו היה מסוקרן, הארי רצה לדעת מה ההזדמנות שניתנת לו, אולי הוא לא יאהב אותה במיוחד, אבל אולי זה גם יגרום ללואי להתקרב אליו.
לואי הזיז את ערימות הדפים שעמדו מולו והחליק להארי כמה דפים שהיו משודכים זה לזה ומסר לו עט. "תחתום על זה, זה חוזה שלפיו אתה מסכים להיות רק שלי ולרשותי," לואי אמר כשהארי הניח את הערימת דפים ונשך את שפתו, מסתכל על לואי במבט מבולבל. "אני לא מבין," הארי אמר כשלואי שילב את אצבעותיו ונשען אחורה בכיסאו.
"מה זה אומר?" הארי שאל ולואי חייך חצי חיוך, "עדיף שתקרא מה שרשום בדפים קודם," לואי אמר והארי הביט בו שניות בודדות לפני שהוריד את עיניו מפניו של לואי והסתכל על הדפים, מחזיק אותם כשהחל לקרוא.
'האם אתה, הארי סטיילס, הידוע בתור מספר 25, מסכים להיות בלעדי לרשותו של לואי טומלינסון?' הארי נאנח וגירד במצחו, הוא לא ידע אם זה רעיון טוב, והמבטים של לואי רק הלחיצו אותו וגרמו לו להרגיש לא בנוח, אך הוא המשיך לקרוא.
'רשימת החוקים להלן:
• הזונה מחויבת לרצות את האדון שלה בכל זמן לפי בקשתו, לא משנה באיזה מצב הזונה נמצאת, איזה יום זה, או מה השעה.
• כשהאדון מבקש משהו, הזונה תעשה אותו באותו רגע, ללא ויכוח והתנגדות, סירוב עלול לגרום להשלכות.
• עונשים יוגדרו בהתאם לחומרת הדבר.
• לאחר כל עונש, הזונה תודה לאדון שלה.
• הזונה תימנע משתייה ועישון אלא אם האדון שלה אומר אחרת.
• הזונה תהיה לרשות האדון שלה בלבד ולא תורשה לספק אדם אחר, מכל סיבה שהיא.'
הארי נשך את שפתו כשהדברים החלו להתבהר והוא המשיך לקרוא את שאר החוקים שכללו איך הדברים יתבצעו, מרים את מבטו ללואי שהתעסק בניירת שלו. "א-אדוני?" הארי שאל ולואי מיד הרים את מבטו, מניח את העט שהיה בידו. "כן?"
"א-אם אני אחתום על זה..א-אתה תקל עליי בעונשים?" הארי שאל, כמעט מתחנן. "אני אחשוב על זה, אבל אם תחתום אתה תהיה היחיד שיוכל להשתחרר ממטלות הבית," לואי אמר וחזר להתעסק בעבודתו כשהארי חשב על זה וחתם, הוא לא אהב את מטלות הבית, למרות שעשה אותם רק בשבוע הראשון שלו בבית הזה, אבל אם יכל להתחמק מהם הוא הסכים, למרות שזה לא מה שקנה אותו, זה היה רק חלק. החלק הנוסף ששכנע אותו זה העובדה שהוא לא יצטרך ללכת ללקוחות זרים יותר, אם הוא כבר צריך להיות פה אז לפחות שיצטרך להיות רק עם לואי, ככה הוא בעצם מפחית את הסבל הנפשי שלו, זה עוד כשהוא מכחיש שהוא דיי אהב את הרעיון של להיות רק של לואי.
כשהארי סיים לחתום בכל המקומות, הוא סגר את העט והושיט ללואי את החוזה, לואי בדק שהארי חתם בכל המקומות לפני שהנהן וניגש לכספת שבה שמר את כל החוזים, מוציא את התיקייה שבה היה החוזה הראשון של הארי, ומוסיף לו את החוזה השני. "משוחרר," לואי אמר כשחזר להתיישב במקומו והארי נעמד, "חכה," לואי אמר כשהארי התקדם ליציאה, והארי הסתובב והסתכל עליו, "אף מילה לנערים האחרים," לואי אמר והארי הנהן, למרות שרצה לספר לג'סי, אולי כי היה דיי שמח, ואולי סתם כי ידע שזה יגרום לה לקנא, הוא לא רצה לכוון את כל האש אליו מאחר וידע כמה הנערים האחרים היו נלחמים אם ידעו שזאת אופציה.
אבל זאת הייתה אופציה רק להארי, והוא היה חייב להיות מטומטם כדי לא לחתום, אבל עכשיו אסור לו לומר כלום, זה חייב להישאר סוד, וללואי אסור להתחיל להתנהג שונה כלפי הארי, אחרת השאר יחשדו. למרות שללואי לא הפריע מה שאר הנערים חשבו, הם פחדו ממנו והיו עושים כל דבר שלואי היה אומר להם, אבל הארי חשש, הוא לא רצה לראות את המבטים השופטים שלהם והוא לא רצה לשמוע אותם מדברים עליו, הוא רצה להיות בסדר עם כולם, אבל אף אחד מהנערים בבית לא היה סתם נחמד, לכל אחד היה מניע אישי, כל אחד רצה משהו תמורת משהו אחר.
לאחר שלואי שחרר את הארי, הוא אמר לו להתייצב בסלון יחד עם כל שאר הנערים שכבר ידעו מראש שהם היו צריכים להתאסף שם, כמו כל סוף שבוע, זה היה הזמן לאסוף את כל הרווחים. הארי הלך לסלון, מצטרף לכל שאר הנערים והנערות שעמדו כבר בשתי שורות, והארי נעמד במקומו, אך הפעם, לא היה לו מה לתת ללואי, לאחר שלואי העמיס עליו עבודה במשך שבועיים והתיש אותו לגמרי, הוא נתן לו שבוע חופשי להחלים, או שבעצם הוא רצה אותו לעצמו.
לואי נכנס לסלון לאחר זמן קצר, נעמד מול כל הנערים שהחזיקו כמויות כסף שונות, בוחן את כולם. "אוקיי בואו נעשה את זה מהיר, אתם מכירים את הנהלים, אני עובר אחד אחד וכולכם מביאים לי את הסכום שהייתם אמורים להביא, אני לא רוצה לגלות שמישהו שמר קצת לעצמו, מובן?" לואי שאל למרות שלא באמת ציפה לתשובה אחרת מכן.
"כן, מר. טומלינסון," הנערים אמרו פה אחד בזמן שהם התחילו לגשת אליו ולתת לו את הכסף כשלואי סידר אותו על העגלה שעמדה מאחוריו. לאחר שסיים לעבור בין כולם ולקחת מכולם את הכסף, לואי הגיע להארי, אך הסתכל עליו לפני שדילג עליו, הוא לא בדק אותו, אין לו למה, הוא שלו עכשיו. "אוקיי זהו להיום, משוחררים," לואי אמר וכל הנערים הסתכלו לצדדים, מבולבלים כשהארי לא ניגש אליו, אך החליטו להתעלם והתפזרו.
"מר. טומלינסון," נשמעה קריאה מאחורי הארי, אמנדה עקפה אותו והתקרבה ללואי שהסתובב אלייה בזמן שאסף את הכסף. "כן?"
"אני יכולה לדבר איתך? בפרטיות?" שאלה כשהסתכלה סביב וראתה את הנערים שהיו באזור. לואי הנהן וסימן לה לבוא אחריו כשהשניים הלכו לכיוון משרדו של לואי, הארי היה חייב להקשיב, כזה הוא, חטטן ומתעסק בעניינים שלא קשורים אליו.
לואי ואמנדה נכנסו למשרדו של לואי שהשאיר את הדלת פתוחה למחציתה, והארי נעמד מחוץ לחדר, מסתתר. "כן? מה העניין?" לואי שאל כשהכניס את הכסף לכספת וסגר אותה. "ר-רציתי ל-לספר לך משהו, א-אבל א-" "תגיעי לעניין כבר," לואי קטע אותה בחוסר סבלנות כשהסתובב אלייה וניגש לשולחנו, מתיישב במקומו כשהיא נעמדה מולו.
"א-אני בהריון," אמרה בקול רועד, כמעט לחישה, ואז נשמעה דפיקה חזקה על השולחן, "את מה?!" לואי נבח כשאמנדה יבבה והארי נשך את שפתו מחוץ לחדר. "לעזאזל! המוח הקטן והמזוין שלך אף פעם לא שמע על אמצעי מניעה?! גלולות?! כלום?!" לואי הרים את קולו ואמנדה יבבה כשהחלה לבכות, היא פישלה, והיא ידעה את זה.
"א-אני מצטערת א-אדוני, א-" "לא! פאק את תפילי את התינוק הזה!" אמר כשגנח בעצבים. צמרמורת עברה בגופו של הארי והוא רעד, דמעה זלגה מעינו, "בואי איתי," לואי אמר ותפס בידה בחוזקה כשהתקדם איתה ליציאה מהחדר והארי פרץ אליו, "לא תעצור!" הארי קרא, הוא לא תכנן את הפריצה הזאת, והוא לא ידע מה הוא עושה אך הוא לא יכל לתת ללואי להעניש אותה, הוא יכאיב לה ואי אפשר לדעת כמה זמן היא כבר בהריון.
"אל תעשה את זה," הארי אמר כשלואי לחץ את ידה של הנערה שהתכווצה מאחוריו, "אתה צותת לשיחה?" לואי נהם והארי התכווץ במקומו, "תשחרר אותה, אתה מכאיב לה!" הארי אמר כשהפריד את האחיזה החזקה של לואי מאמנדה ולואי תפס בידו כשהצמיד אותו לקיר, "מה אתה חושב שאתה עושה?" לואי הסתכל לעיניו של הארי שרעד ונשך את שפתו. "תעניש אותי במקומה, היא לא התכוונה, ב-בבקשה," הארי התחנן כשהתכווץ ממגעו של לואי. "תסתלק מפה, עכשיו," לואי סינן דרך שיניו החשוקות כששחרר את ידו וקימץ את אגרופיו.
הארי הניד בראשו כשיבב ועוד דמעה זלגה מעינו, "תסתלקי מפה, וכדאי לך ללכת ולעשות כל דבר כדי שלא יגדל שום דבר בבטן שלך, מובן?!" לואי אמר כשסובב את ראשו לאמנדה שרעדה, "מובן, מר. טומלינסון, אני מצטערת," אמרה ונמלטה מהאזור, פורצת בבכי כשידה מונחת על בטנה.
לואי תפס בעורפו של הארי והרחיק אותו מהקיר, פותח את דלת החדר כשדחף אותו פנימה והארי נחת על הרצפה כשלואי נעל את הדלת אחריו. לואי לקח אחד מהחבלים שהיו תלויים על הקיר, מתקרב להארי שהיה שכוב על הרצפה, תופס את ידיו וקושר אותם כשמשך אותו והארי נגרר אחריו, החבל שפשף את פרקי ידיו והארי נשך את שפתו, הפעם הוא הביא את זה על עצמו, הוא התערב, ולכן הוא יישא בתוצאות, אבל הוא לא יכל לתת לאמנדה לסבול.
הארי רק רצה בטובתה של אמנדה, היא הייתה ידידה שלו, היא לא צריכה להיענש בגלל הריון, זה שלב בחיים שלכל אחד מגיע לעבור, אפילו לזונות. לואי קשר את החבל שהיה קשור לידיו של הארי, לתקרה, וידיו של הארי היו קשורות למעלה, בדיוק כמו היום שעבר, אך הפעם לואי התרחק וניגש לאחת המגירות, מוציא רצועה שבאמצעה היה כדור שחור, ועיניו של הארי נפערו בפחד, הוא לא ידע למה זה משמש, אך זה לא היה נראה טוב.
לואי התקרב להארי לפני שנעמד מאחוריו וסגר עליו את הרצועה, הכדור היה בפיו של הארי וגרם לו לפעור אותו, הוא לא יכל להתנגד. הארי לא יכל לסגור את פיו וצמרמורת עברה בגופו כשלואי התרחק שוב ולקח אחד מהמקלות שהיה מחובר להם רצועות עור שונות, הארי עצם את עיניו כשדמעה נוספת זלגה, הוא פחד.
לואי נעמד מול הארי כשהתקרב והעביר את ידו על לחיו, גורם לו לפתוח את עיניו, "אל תעצום את העיניים שלך," לואי אמר וחייך כשהארי הסתכל לעיניו בחשש. הוא התרחק מהארי והלך מאחוריו, החדר היה שקט לכמה שניות, כל מה שנשמע היו נשימותיו העמוקות של הארי, מנסה להרגיע את עצמו, הוא לא אהב את העונש הראשון שקיבל, שהיה ההצלפות עם החגורה של לואי, והוא פחד רק להיזכר בזה.
לפתע רצועות העור התנגשו בגופו החשוף של הארי וצרחה נפלטה מפיו כשהוא זז במקומו, מאבד שליטה על רגליו וכמעט נופל, אך ידיו היו קשורות ומורמות למעלה, והוא לא יכל לברוח. "תספור כל אחד מהם," לואי הורה כשהארי יבב אך הכדור שבפיו מנע ממנו לדבר, ריר נזל מפיו והוא נחנק כשהוא התפתל, חסר אונים על היכולת לשלוט בעצמו. לואי התקרב והסיר מהארי את הרצועה שהייתה מחוברת לפיו, זורק אותה על המיטה כשהארי סגר את פיו ויבב, "א-אחד," הוא אמר בשקט ואז עוד הצלפה הגיעה, גורמת להארי לצרוח שוב, ביותר ויותר כאב, לואי הפעיל כוח רב על הנער המסכן שלא עשה כלום מלבד להיות שם למען ידידה שלו, ולואי ניצל את זה. ואז עוד הצלפה, ועוד אחת, ועוד כמה, לבסוף הארי ספר עד 10, מפרקי ידיו היו אדומים וחבולים, גופו היה שרוט וכואב, ורגליו איבדו כל כוח כשלואי זרק את השוט ושמע את הנער החלש מתפרק בבכי, הכל כאב לו, הוא שנא כל חלק בזה, הוא חשב שלואי יקל עליו אבל זה לא קרה וזה היה יותר כואב מכל עונש אחר.
לואי התקרב להארי ושחרר את הקשירה מידיו, הארי נפל וגופו התנגש ברצפה כשהוא חיבק את עצמו וגנח בכאב, גופו החבול שרף והיה אדום והוא לא יכל לנשום, לואי התקרב והושיט את ידיו להארי, מנסה לאחוז בו ולהרים אותו אך הארי רק צרח בכאב, "תעזוב אותי!" הוא צעק כשניסה להתרחק מלואי וחיבק את עצמו, מתייפח על הרצפה.
לואי התרחק והסתכל על הארי שסבל מכאב לפני שהתקרב והרים אותו, מניף אותו על כתפו וסוחב אותו ליציאה מהחדר, כוחותיו של הארי אזלו מגופו ולואי נשא אותו למשרדו, ולמדרגות שהובילו לקומה החמישית. משם לואי לקח את הארי לחדר השינה שלו, מניח אותו על מיטתו כשהוא מסובב אותו לשכב על בטנו. לואי עלה מעליו, גורם לו לעמוד על ארבע כשהוא הרים את ישבנו וחדר לתוכו במהירות, לואי לא ראה דבר מול עיניו מלבד את הכעס שהיה לו, ולא רק על אמנדה, הוא כעס על החיים, הוא מעולם לא היה שמח, לפחות הארי אף פעם לא ראה אותו שמח, הוא תמיד כעס, והיה ממוקד בעבודתו ובכסף, וכרגע הכאב של הארי לא עניין אותו, הוא פרק את הכאב שלו דרך המעשים, דרך ההצלפות והכאב של האחרים הוא פרק את הכאב של עצמו.
והוא לא התייחס לנער שהיה מתחתיו והתייפח, הארי לא ראה כלום בין כל הדמעות, עיניו היו עצומות בכאב כשהוא נדחף על המיטה שוב ושוב, אוחז בסדינים בחוזקה אך כל הכוח התרוקן מגופו, והוא לא יכל להתנגד, הוא לא יכול לעשות שום דבר, הוא חתם על החוזה, הוא של לואי מעכשיו וכל מה שלואי יגיד הארי חייב לבצע, ואין לו אמרה בדבר.
כמו בובה, שמשחקים לה בחוטים.
כמו חפץ, שאפשר למשוך לו בכל החוטים ולעשות לו מה שרוצים, עד שיקרע, והקרע- זה נקודת השבר של הארי, זאת הנקודה שבה הארי הרגיש חסר כל, אין דבר שהוא יכול לעשות, הוא יכול לבכות, להתחנן ולהיאבק, אבל אין לו דרך מוצא.
הארי נקנה, וללואי לא היה אכפת ממנו, מי הוא בתור בן אדם, מה הוא אוהב, מה חלומותיו ותשוקותיו, זה לא עניין אותו, הוא כמו בובה, בין מלא בובות אחרות, ולבובות אין רגשות, הן לרשות כל אדם שישים את ידיו עליהן ויסובב אותן איך שהוא ירצה.
הארי הסתכל לחלל הריק במבט מת, הוא לא ידע מה הוא חשב לעצמו שהסכים וחתם על החוזה, הוא לא ידע מה הוא רצה בכלל, האם הוא רצה להיות קרוב ללואי, או רחוק ממנו ככל האפשר. הוא רצה להכיר את לואי שאף אחד לא הכיר, הוא רצה לראות את הצד הטוב שלו, אפילו אם לואי בעצמו לא ידע שזה קיים בתוכו, הוא שנא את המפלצת שפרצה ממנו כל פעם מחדש, הוא שנא את הצד האפל הזה שלו, הצד המרושע שלא עניין אותו אדם אחר מלבד עצמו, שגרם ללואי לפגוע בכל אדם שהיה באזור, ולא לתת לזה חשיבות בכלל.
הארי היה חבול, נפשית ופיזית, הוא היה הרוס, חסר אונים, מלוכלך ומותש.
לואי יצא ממנו, מתרחק וסוגר את כפתור מכנסיו כשהארי נפל על המיטה וגנח בכאב, הוא לא יכל לזוז. לואי התקרב והרים את הארי שהתקשה להחזיק את ראשו, לואי נשא אותו לאמבטיה כשהארי הניח את ראשו על חזהו ושתק, הוא החליט להתמודד עם הכאב, הוא לא יכל לדבר יותר. לואי פתח את זרם המים החמים והניח את הארי באמבטיה כשהוא הוריד את מכנסיו והאמבטיה החלה להתמלא, הארי נשך את שפתו כשהמים החמים שרפו את הפצעים הקטנים על גופו של הארי, ולואי נכנס מאחוריו, משעין את הארי עליו כשהארי התייפח בשקט ועצם את עיניו, לואי נאנח והסתכל על הנער ששכב מעליו, מלטף את גופו כשהארי זז באי נוחות.
"ת-תודה א-אדוני," הארי לחש כשנזכר שעליו להודות לאחר כל עונש, ולואי חייך למראה הנער הכנוע והחלש. הוא לגמרי הרס אותו, ואת החיים שלו. הארי התקשה לנשום באופן סדיר, אך הוא השתדל, לפחות הוא ידע שהוא הציל את אמנדה מהכאב הזה שהיה מיועד לה- אולי פחות כאב ממה שלואי הביא על הארי, כי לואי ידע שלהארי הוא יכול לעשות יותר, אבל מבחינת הארי, זה היה שווה את זה. לפחות זה מה שהתת מודע שלו אמר, אך גופו הפצוע יכל לחלוק על זה.
