נערה מספר 7- אמילי, נכנסה לחדר שלה ושל השותפה שלה, אנה- מספר 22. שישבה בחדר יחד עם מספר 14- אנדי, ומספר 11- כריס. "היי כולם," אמרה לאחר שחזרה מהמקלחת שלקחה, תולה את המגבת שלה כשלקחה את המסרק שהיה על השולחן וסירקה את שיערה. אנדי שכב במיטתה והתעסק עם הטלוויזיה, זורק את השלט על הרצפה בעצבים כשהיא לא הגיבה לבקשותיו. "אנדי תנשום, למה אתה כל כך עצבני על הבוקר?" אמילי שאלה כשאנה וכריס הסתכלו עליהם מאחור בזמן ששכבו במיטתה של אנה, הם היו מעין חבורה פנימית בין כל הנערים. כל אחד מהם הגיע לאחוזה בזמנים שונים אבל הם נהיו החברים הכי טובים תוך זמן קצר, והם תמיד היו ביחד. זאת אומרת- מלבד בזמנים שבהם הלכו ללקוחות.
"ההארי הזה!" אנדי גנח בעצבים ונעמד.
"הנער החדש? מה הבעיה איתו? ולמה אתה מוציא את זה על הטלוויזיה שלנו?" אנה שאלה כשקמה ממיטתה ולקחה את השלט, מסובבת את הסוללות בניסיון לגרום לשלט לעבוד.
"המועדף של מר. טומלינסון," אמילי הוסיפה כהערה מהצד כשהסתכלה על בבואתה.
"זאת בדיוק הבעיה! שהוא המועדף של מר. טומלינסון! לעזאזל, הוא בא לפה אחרון והוא זוכה להיות הנער המועדף של מר. טומלינסון. אנחנו היינו פה הרבה לפניו ואנחנו לא זוכים לשום יחס למרות שאנחנו עובדים מאוד קשה!" הוא הרים את קולו וכריס נעמד מולו. "אתה צודק, כל מה שהוא עשה מאז שהוא הגיע לפה היה לבכות ולנסות לברוח כל פעם מחדש, איזה כפוי טובה," אמר כשניסה לתמוך באנדי.
אף אחד מהנערים לא ידע אם הדברים הללו היו נכונים, העובדה שהוא היה הנער המועדף של לואי היה בגדר שמועה בלבד בין כל הנערים, למרות שהם ידעו שזה נכון, הם לא ידעו מה בדיוק קורה ביניהם. לואי לא סיפר לאף אחד וכך גם הארי, טוב, מלבד לג'סי. אבל ככה זה באחוזה, אף סוד לא נשאר סוד וברגע שאתה מגלה עוד חתיכת מידע לא יעבור זמן רב עד שכל שאר הנערים ידעו.
אמילי הניחה את המסרק והסתובבה לעבר שני הנערים כשעמדה מולם, ורק אנה עמדה מאחוריהם, מסתכלת ומקשיבה בשקט. "כשחושבים על זה, אתם צודקים. מר. טומלינסון לעולם לא התעסק עם אף אחד מהנערים לא משנה כמה עבודה הם נתנו וכמה הם השקיעו. והארי כל הזמן נמצא איתו. בנוסף מר. טומלינסון מעולם לא הרשה לאף אחד להיות בקומה החמישית ובטח שלא לישון שם איתו," אמילי תמכה, מוסיפה עוד עובדות שעברו מפה לפה והגיעו גם אלייה.
"הוא אפילו לא עוזר במטלות הבית, הוא לא הולך ללקוחות ומשיג כסף, הוא רק מקבל ומקבל כל מה שהוא רוצה בלי להזיז אצבע! ואז עוד יש לו תלונות, הוא חסר כל תועלת," כריס רק המשיך להוסיף כשאנה עמדה מאחור ונשכה את שפתה. אך היא לא התערבה, היא לא עשתה כלום.
"אני יודע מה לעשות בקשר לזה," אנדי אמר וחיוך זדוני עלה לפניו כשהנערים הסכימו ביניהם בעזרת עיניהם בלבד, הייתה ביניהם הבנה גם ללא מילים. הם סובבו את ראשם לאנה שעמדה מאחור, "את איתנו?" אמילי שאלה אותה כשאנה הסתכלה עליהם והנידה בראשה. "אני דווקא מחבבת את הארי, הוא נראה נחמד והוא לא עושה צרות, אני מחוץ לזה," אנה אמרה ואנדי גלגל את עיניו.
"לכי לעזאזל," אמר לה והיא גלגלה את עיניה לפני שיצאה מהחדר, לא משנה מה הם מתכננים, היא לא תשתף פעולה עם זה. ולמרות שהם היו מאוד קרובים ביניהם, הם היו חבורה מאוד רעילה, הם לא האמינו באהבת חינם, והרוע השתלט עליהם. הם חשבו שהם יותר טובים מהשאר ושהכל מגיע להם, אבל אנה לא הייתה כזאת. אפילו אם היא הייתה חלק מהחבורה, היא הייתה שונה. היא לא הייתה בן אדם רע, היא פשוט לא ידעה להתחבר לאנשים הנכונים. אבל היא לא הייתה מטומטמת והיא ידעה להתחמק ממצבים לא טובים כשזיהתה אותם.
