מיד לאחר שלואי והארי יצאו מהחדר, בלייק גלגל את עיניו וניגש לסגור את הדלת, נועל אותה. לא היה לו זמן לדרמות המיותרות של הארי, יש לו דברים חשובים יותר לעשות כרגע.
בלייק לקח את המזוודה שהביא עמו כשהניח אותה על מיטתו ופתח אותה, מחטט בין כל בגדיו וחפציו עד שמצא מה שחיפש, בדיוק במקום שהחביא אותו, את טלפון הנייד שלו. לואי אסר על הנערים שימוש בטלפונים ניידים, אלכוהול, סמים וסיגריות כאלה ואחרות, ולכן היו שומרים שבדקו את התיקים ווידאו ששום דבר שלא צריך להיות באחוזה לא נכנס. אבל בלייק התכונן מראש, הוא ידע בדיוק למה הוא נמצא פה ומה הוא צריך לעשות.
ולכן האנשים ששלחו אותו הסבירו לו את כל החוקים שעליו לעקוב אחריהם, אמרו לו בדיוק מה עליו לעשות ואיך להתנהג, וזאת גם הסיבה שהחביא את הטלפון בתא נסתר מיוחד, והוקל לו כשגילה שהוא עדיין שם. בלייק הוציא את הטלפון כשהדליק אותו וניסה לתפעל אותו כמה שיותר מהר, אין לו זמן רב ועליו לכתוב את הדברים לפני שישכח אותם, או יותר גרוע, לפני שמישהו יבוא ויקלוט אותו.
בלייק פתח כרטיסיה חדשה בטלפון שלו כשהחל להקליד את כל המידע שהצליח לאסוף עד עכשיו, כולל כל החוקים של לואי, החוזה, סידורי החדרים ולוחות הזמנים של כל הימים בשבוע. הוא כתב כל פרט ופרט, הוא לא ידע מה המידע שהוא היה אמור להביא במדויק, ולכן העדיף לספק כל מידע שיכל. ולאחר שסיים כתב את שמו של הארי בנקודה נפרדת, וסימן שאלה לידו.
הוא לא הצליח להבין למה הארי עקב אחריו ואחרי לואי כל היום, נראה כל כך מודאג, כאילו שלא יכל להשאיר את לואי לבדו. והוא לא הצליח להבין למה לואי נגע בגבו של הארי, האם המגע הזה באמת היה הכרחי? זה בטח לא היה כזה חשוב אבל משהו לא הסתדר לבלייק בראשו.
בלייק עזב את הטלפון שלו על המיטה כשסרק את החדר, פותח את כל דלתות הארון כשהסתכל על הבגדים שמילאו אותו בשלושה צבעים, אפור, כחול וחום- זה היה הצבע שלו, והוא שנא את הצבע הזה. אבל זה לא משנה, הוא לא נמצא פה בשביל הדברים הקטנים, זה לא היה חשוב, הוא נמצא פה בשביל המטרה שבגללה הוא נשלח לפה, למרות ש...הוא לא בדיוק ידע מהי המטרה.
לאחר כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת, "רק רגע," בלייק אמר בקול רם כשהסתכל מסביבו והתקדם לעבר הדלת, נזכר שעליו לשמור את הטלפון שלו בסוד כשהוא חזר וזרק אותו לתוך המזוודה, סוגר אותה. לאחר מכן פתח את הדלת, חושף את הארי שעמד בפתח ונראה שהוא לא מרגיש בנוח עם זה שהוא נמצא פה. לואי וויתר לו על העונש כשהחליט לשלוח אותו להתנצל בפני בלייק, מה שלא מצא חן בעיניו, אבל היה עדיף.
"מה אתה עושה פה?" בלייק שאל בזלזול כשקימץ את גבותיו אך התרחק מהדלת והארי נכנס אחריו. "באתי להתנצל," הארי אמר, למרות שלא הרגיש שהוא צריך, אבל לואי ביקש ממנו, ואולי הוא באמת עבר את הגבול, אבל לא רצה להודות שבסך הכל קינא.
"סליחה על איך שהתייחסתי אלייך היום," הארי אמר ושילב את אצבעותיו מאחורי גבו כשבלייק חייך וסגר את הדלת מאחורי הארי כשהתהלך סביבו ונעמד מולו, "זה בסדר הארי, לא לקחתי ללב, אבל תודה שנתת לי את המיטה שלך, אני חושב שאני אסתדר פה," בלייק אמר כשחייך והסתובב והארי קימץ את גבותיו, "האמת ש-" "לא אני מבין, אתה לא יודע איפה תהיה עכשיו אבל אני בטוח שאתה תסתדר בכל מקום," בלייק קטע את הארי שנאנח בעצבים.
"האמת היא שאנ-" "היי, אבל תחשוב על הצד החיובי של זה-" "אני לא חושב שאתה מבי-" "אני לגמרי מבין, תודה רבה הארי על החברה שלך אבל אני צריך לסדר את הדברים שלי אז אני אשמח אם תוכל להשאיר אותי לבד," בלייק אמר כשקטע את הארי שוב ושוב ודחף אותו בקלילות לעבר הדלת כשהיא נפתחה ולואי נעמד מולם כששני הנערים הסתכלו עליו.
"הכל בסדר?" לואי שאל כשהביט בפניהם של שני הנערים ההמומים שהנהנו, לא מוציאים מילה, ובלייק התרחק מהארי. "התנצלת?" לואי שאל את הארי שהנהן. "התנצל? על מה?" בלייק שאל בתמימות מזויפת כשהעביר את מבטו מלואי להארי ובחזרה. הארי גלגל את עיניו כשלואי הסתכל עליו והרים את גבותיו.
"על הסצנת כעס של הארי. קדימה, תבקש סליחה," לואי דחק בהארי כשנשען על המשקוף ושילב את ידיו. "התנצלתי אבל הו-" "בלי תירוצים, תתנצל," לואי קטע את הארי והביט בו במבט חודר כשהארי הסיט את מבטו והסתובב לכיוונו של בלייק שהסתכל עליו והרים את גבותיו, מחכה. "סליחה," הארי אמר בשקט ונאנח.
"הו אתה לא צריך להתנצל, הכל בסדר, אנחנו חברים," בלייק אמר וניגש לחבק את הארי שנסוג לאחור במהירות והביט בו בבלבול. "מצטער, לא חשבתי שאתה מהאנשים האלה," אמר כשהארי גלגל את עיניו אך לא ענה לו. הארי לא חיבב את בלייק, גם אם לא עבר זמן רב מאז שהגיע ולא יצא להם להכיר, הוא יכל לראות שמשהו בהתנהגות שלו היה מזויף, והוא לא אהב אנשים מזויפים.
"טוב, הכל בסדר עכשיו?" לואי שאל כשבלייק הנהן והארי הסיט את מבטו לצד כשנאנח. "יופי, אז אנחנו נשאיר אותך לבד כדי שתתמקם," לואי אמר כשהניח את ידו על גבו של הארי והוביל אותו ליציאה מהחדר.
"מר. טומלינסון, רק רציתי לדעת איפה הארי ישן עכשיו, הוא נראה דיי מודאג," בלייק עצר את לואי שהסתובב והסתכל עליו, מסיט את מבטו לכיוון הארי שהיה שקט, לא אומר דבר. "אני לא חושב שזה עניינך," לואי אמר לבלייק שהנהן, "אני מבין אבל א-" "הארי ישן איתי, עוד שאלות?" לואי קטע את בלייק וחיוכו ירד מפניו כשהוא הסתכל על הארי שניסה לעצור את עצמו מלחייך, מביט בפניו החיוורות של בלייק בשעשוע. "ל-לא אדוני," "כפי שחשבתי," לואי אמר ותפס את ידו של הארי כשהשניים התרחקו והשאירו את בלייק לבדו.
בלייק סגר את הדלת במהירות והחלקים התחילו להתחבר במוחו, עכשיו הכל מובן, הקנאה של הארי, הנגיעות הקטנות האלה. הארי ולואי יוצאים? אף אחד לא הזכיר את זה כשהכינו אותו לקראת בואו למקום הזה. אבל איך זה יכול להיות? הארי היה חלק מהנערים, לפי מה שהוא הבין. ומהמידע שמסרו לו, הקשר היחיד בין לואי לנערים שלו הוא עבודה בלבד, אבל לואי גם אמר את שמו של הארי, הוא לא פנה לאף אחד אחר מהנערים בשמם הפרטי, אלא במספר. התגית עם המספר שבלייק בעצמו קיבל, על בגדיו של הארי לא הייתה תגית, והוא היחיד שלבש בגדים מבין כל הנערים שנאלצו להסתובב בהלבשה תחתונה.
אלפי מחשבות רצו בראשו כשהוא נאנח והמשיך להקליד בטלפון שלו את כל המידע החדש ואת כל המחשבות שעלו לראשו, אבל הוא יצטרך לשאול מישהו שיודע. בלייק הוריד את המזוודה שלו ממיטתו כשהניח אותה ליד הקיר והחליף את בגדיו לפני שיצא מהחדר, הוא יצטרך לשאול אחד מהנערים, קיווה שיוכלו לספק לו תשובות.
כל הנערים יצאו ונכנסו מהאחוזה, הולכים וחוזרים מלקוחות כמו סרט נע, הכל התנהל מהר כל כך ובלייק בקושי הצליח לתפוס מישהו לשיחה, כל פעם שניגש לנער או נערה הם אמרו שהם בדיוק יוצאים או שהם צריכים ללכת להתארגן, ואז הלך לכיוון הסלון שבו ישבה נערה אחת, היא לא נראתה עסוקה והוא הבין שזאת ההזדמנות שלו.
בבקרים ובצהריים כל הנערים היו באחוזה, אך בלייק הבין שככל שהערב התקרב, היום רק התחיל. ובערב זה היה הזמן שבו כל נער יצא ללקוח שהזמין אותו, וכולם רצו ממקום למקום כשניסו להספיק לסיים להתארגן בזמן, לא רוצים לאחר. בלייק הלך לכיוון אותה נערה שישבה על אחת הספות, לא הבין למה היא לא רצה ממקום למקום כמו כולם.
"היי, אפשר לשבת?" בלייק שאל את הנערה הבלונדינית שזזה ופינתה לו מקום. "בטח," אמרה ובלייק הודה לה כשהתיישב. "אני בלייק," אמר כשהושיט את ידו ולחץ את ידה, "אני יודעת," אמרה וחייכה. "ואת?" שאל. "אני אמנדה," "נעים להכיר," אמר והיא הנהנה. "איך זה שאת היחידה שלא רצה ממקום למקום?" שאל והחיוך ירד מפניה והוחלף באכזבה קטנה.
"הייתי אמורה ללכת גם אבל חב- זאת אומרת, הלקוח שהייתי צריכה ללכת אליו ביטל," "אז למה את נראית כל כך מאוכזבת?" שאל כשהסתכל עלייה ואז הבחין בידה שהייתה מונחת על בטנה. "זה סיפור ארוך," אמרה אבל בלייק יכל לראות שהיא הייתה בתחילת הריון. "את בהריון," אמר והיא הנהנה כשחיוך קטן עלה על שפתיה למרות האכזבה כשהיא ליטפה את בטנה.
"את עדיין הולכת ללקוחות כשאת בהריון?" שאל בבלבול, האם לואי עד כדי כך חסר לב שהוא לא מתחשב בה? איך הוא הגיב שגילה שהיא בהריון? או שהוא בכלל לא יודע? "מר. טומלינסון לא רצה לתת לי ללכת ללקוחות, הוא רוצה שאני אפיל את התינוק כמה שיותר מהר אבל ביקשתי ממנו שימשיך לתת לי ללכת, אני מנסה לשמור את התינוק בכל זאת," "אני לא מבין," בלייק אמר. למה שהיא תרצה להמשיך ללכת ללקוחות? משהו לא הסתדר.
"זה סיפור ארוך, אני לא רוצה לדבר על זה," אמרה ועיקמה את מבטה, היא לא אהבה את זה שחבר שלה ביטל לה, והוא אפילו לא יכל להסביר לה למה, לא הייתה להם דרך לתקשר אחד עם השני מאחר ולואי היה המתווך ביניהם, הדרך היחידה שלהם לדעת מה מצבו אחד של השני, ואם לואי יחליט לא לתווך ביניהם, אין להם מה לעשות בנידון. "בסדר, אני מבין. בכל מקרה, חשבתי שתוכלי לעזור לי במשהו קטן," בלייק אמר והיא הפנתה את מבטה אליו.
"ה..בחור ההוא, הארי," בלייק החל לדבר כשהסתכל מסביב ובדק שאין אף אחד שיקשיב להם. "כן, מה איתו?" שאלה כשקימצה את גבותיה. "רציתי לדעת אם במקרה את יכולה לעזור לי להבין מה קורה בינו לבין מר. טומלינסון," שאל כשהיא הנידה בראשה. "אסור לנו לדבר עליו," "למה?" בלייק שאל כשהוא נראה מבולבל.
"מר. טומלינסון אמר שאסור לנו לדבר עליו בגלל מה שקרה," "מה קרה?" "אני מצטערת בלייק אני לא יכולה לעזור לך," אמנדה אמרה ונעמדה כשהיא רצתה ללכת, בלייק לחץ עלייה ושאל שוב ושוב, אבל היא לא יכולה לספר לו, לואי הזהיר אותם. "היי, היי," בלייק אמר כשהיא החלה ללכת ותפס את ידה, גורם לה לעצור במקומה. "אף אחד לא ידע שדיברנו על זה אם נלך למקום שקט," אמר כשהיא נכנעה, "בסדר," למרות שלא הבינה למה זה היה כל כך חשוב מבחינתו.
בלייק לקח את ידה של אמנדה והוביל אותה לחדרו כשלואי פגש בהם במדרגות, "מספר אחת, חיפשתי אותך," לואי אמר ואמנדה ניתקה את ידה מאחיזתו של בלייק. "אדוני," אמרה ונעמדה מול לואי. "מספר 26, תוכל להשאיר אותנו לבד?" לואי פנה לבלייק שנאנח, "בטח," אמר והלך לחדרו, אבל לא התייאש, הוא עוד יחזור.
"בואי אחריי," לואי אמר והסתובב כשאמנדה עקבה אחריו למשרד שלו ושניהם נכנסו כשלואי סגר את הדלת אחרי אמנדה, הארי שכב על הספה במשרדו של לואי כשבהה בתקרה בשעמום ולעס חתיכת מסטיק, מנפח אותה לבועה ומפוצץ אותה. "הארי," לואי אמר כשהארי סובב את ראשו והסתכל לעברו, רואה את אמנדה שעמדה בפתח החדר. "הו, סליחה," אמר ונעמד כשהלך לכיוון אמנדה וחיבק אותה ולאחר מכן רץ במעלה המדרגות כשדאג להעלים עצמו מהאזור.
"שבי," לואי אמר לאמנדה שהנהנה והתיישבה בכיסא ליד שולחנו של לואי כשהוא התיישב מצדו השני. "מאחר והלקוח שלך ביטל, חשבתי שזאת יכולה להיות הזדמנות שנוכל לעבור על מספר דברים," לואי החל לדבר כשאמנדה הנהנה ונשארה שקטה. "קודם כל אני רק רוצה לומר שבהתחלה לא הבנתי למה התעקשת להמשיך ללכת ללקוחות כשאת בהריון אם נתתי לך אפשרות לא ללכת. ואני רוצה לומר שאני לא אוהב את זה שאת מנסה למשוך את ההפלה אבל הלכתי וקניתי לך כדורים," לואי אמר כשהוציא מהמגירה שלו צנצנת קטנה מפלסטיק עם כדורים בתוכה כשהניח אותה על השולחן.
"ואז כשעברתי על הלקוחות שהיו לך בתקופה האחרונה, הבנתי שבכל פעם שהלכת ללקוח, זה היה אותו אחד. אז את רוצה להסביר לי מה קורה או שאדאג להגיע לזה בעצמי?" לואי שאל כשנשען לאחור ושילב את ידיו כשבחן את מבטה של אמנדה, היא קפאה במקומה כשנראתה לחוצה, בוהה בקופסה הקטנה באימה.
"א-אני יכולה להסביר," אמנדה אמרה כשלואי הנהן, "קדימה, אני מקשיב," אמר והרים את גבותיו, מחכה. "ההריון לא היה מתוכנן," התחילה לומר כשליבה דפק במהירות, היא הייתה לחוצה, היא חששה. האם הוא יגרום לה לקחת את הכדור בכוח לאחר שתספר לו הכל?
"את רוצה להסביר לי מי זה הלקוח הזה?" לואי שאל בחוסר סבלנות כשאמנדה נשכה את שפתה והשפילה את ראשה, מסרבת להסתכל על לואי. היא לא חשבה שתצטרך לנהל את השיחה הזאת כל כך מוקדם, היא חשבה שיהיה לה עוד קצת זמן, היא חשבה שאותו בחור יוכל לבוא לפגישה עם לואי והוא ידבר איתו, הוא לא פחד ממנו לעומתה. אבל כנראה שהזמן הזה הגיע, והיא חייבת לספר הכל, אסור לה להחסיר אף פרט ואסור לה לשקר, אם היא תשקר לואי ידע מזה.
"ה-הוא ה-הח- ה-הוא-" "אין לי את כל היום," לואי דחק באמנדה שהנהנה. "א-אי אפשר ל-לדבר על זה בזמן א-אחר?" "לא, קדימה," לואי אמר ואמנדה נשמה עמוק כשלואי גלגל את עיניו ונעמד, ממלא לה כוס מים לפני שהגיש לה. אמנדה אחזה בכוס המים כשלואי יכל לראות שידה רועדת, עם הכדורים האלה שהיו מולה, היא לא הייתה מסוגלת לזוז או לדבר.
לואי התיישב מול אמנדה כשלקח ממנה את כוס המים והניח על השולחן כשראה שהיא לא זזה, "תראי, אני לא אפגע בך אז את יכולה להירגע," "א-אתה תגרום ל-לי לקחת את ה-" "לא, אני לא אכריח אותך לבלוע את הכדורים, את מוכנה להתחיל לדבר כבר?" לואי אמר כשלקח את הצנצנת הקטנה והכניס אותה בחזרה למגירה. הוא היה חסר סבלנות ומיואש לגמרי, למרות שממילא לא יכל להכריח אותה לבלוע את הכדור, אבל קיווה שתעשה זאת בכל מקרה, הוא לא רצה להוסיף הריון לרשימת הדאגות שלו, יש לו מספיק מהן בכל מקרה.
"ב-בסדר, אני אדבר," אמרה כשניסתה להרגיע את עצמה, ואז החלה לדבר. היא סיפרה ללואי שההריון לא היה מתוכנן ושהיא לא ידעה שזה יקרה, היא סיפרה לו שלאותו בחור קוראים סטיב, היא לא הכירה אותו לפני שהגיעה אליו, אבל יצא להם לדבר ולהכיר ואמנדה יכלה לזהות שהוא לא כמו כל לקוח, משהו בו היה שונה. ומבחינתו, אמנדה הייתה האחת, מההתחלה, היא הקסימה אותו בדרך שאף אחת לא הצליחה לפני.
היא סיפרה לו שהם לא שכבו בפעם הראשונה אבל הוא שילם לה את כל הסכום בכל זאת, והבטיח לה שהם עוד יפגשו. ומאז הוא החל להזמין אותה שוב ושוב, יותר ויותר ככל שהזמן עבר, וליותר זמן מפעם לפעם. הוא רצה לבלות כל זמן שהיה לו איתה מאחר והיה מאוד בודד והיא עזרה לו למלא את הריקנות שהייתה בליבו. ומבחינתה עבר זמן רב מאז שהייתה קרובה למישהו ככה, והוא מצא חן בעיניה מאוד.
היא סיפרה לו איך הם התחברו והתאהבו והוא רצה שהיא תהיה איתו לנצח, אבל היא אמרה לו שהיא לא יכולה כי היא נתונה תחת חוזה, והוא הבטיח לה שהוא ישחרר אותה מהחוזה והיא תעבור לגור איתו, וכשזה יקרה הוא יציע לה להתחתן איתו. ואז היא נכנסה להריון, הם לא התכוונו שזה יקרה ואמנדה מאוד חששה מתגובתו, אבל הוא קיבל את זה דיי טוב, והיה שמח אפילו. הוא הבטיח לה שהוא לא יעזוב אותה והוא ישאר איתה בכל מצב בגלל שהיא שינתה את חייו. שניהם היו מאושרים כפי שלא היו בחייהם. אבל עכשיו היא לא יודעת מה לעשות מאחר ולואי רוצה שהיא תעשה הפלה.
"אני מצטערת שלא סיפרתי לך את זה לפני," אמנדה אמרה וניגבה את הדמעה שזלגה מעיניה, "את רוצה לומר לי שאת הולכת לאותו לקוח באופן קבוע כבר כמה חודשים והספקת להיכנס להריון ממנו והוא הבטיח לך שברגע שתצאי מפה תעברי לגור איתו ותתחתנו?" לואי אמר ואמנדה הנהנה, היא באמת האמינה לו.
"ואם זה באמת יקרה? אם אני אשחרר אותך והוא יחליט שהוא מתחרט? אתם תיפרדו והוא ישאיר אותך לבד ברחוב להתמודד עם ההריון. זה מה שאת רוצה?" "הוא לא יעשה את זה," אמנדה אמרה כשניסתה להגן על החבר שלה, למרות שלא באמת ידעה, אבל היא קיוותה. "את לא מכירה אותו מספיק זמן בשביל לדעת את זה. איך את יכולה להיות כל כך בטוחה?" לואי שאל, הוא אפילו לא נראה כועס, הוא באמת הבין אותה ואת הכאב שלה. אמנדה לא הייתה ילדה יותר, אולי הייתה דיי צעירה, אבל אחרי כל מה שעברה, היא בהחלט הייתה בוגרת לגילה, והיא ידעה מה טוב בשבילה.
"אני מאמינה לו," אמרה, "לא יודע, אני צריך לחשוב על זה," לואי אמר כשאמנדה הנהנה, מקווה בכל ליבה שיסכים לשחרר אותה מהחוזה הזה, היא כל כך רצתה להתחיל את חייה מחדש, להקים משפחה עם הבחור שכל כך אהבה. אבל לואי ידע שהוא לא ישחרר אותה בשום מצב, היא מרוויחה לו סכומי כסף עצומים והוא לא יכול לוותר עליה.
"תחזרי לחדרך," לואי אמר כשנעמד וליווה את אמנדה ליציאה מהמשרד, מודה לו לפני שיצאה ולואי סגר את הדלת אחריה. אמנדה לא חשבה שתצטרך לנהל את השיחה הזאת כל כך מוקדם מהצפוי, אבל היא יצאה עם הרגשה טובה, היא באמת הרגישה שלואי הולך לשחרר אותה, היא קיוותה.
לואי נאנח ועלה במדרגות לקומה החמישית כשהארי ישב עם גבו למדרגות כשהוא צמוד לקיר, מסתתר ומצותת. לואי כחכח בגרונו כשעמד מאחורי הארי שקפץ במקומו, מסובב את ראשו כשראה את לואי מביט בו מלמעלה, מחייך וצוחק בביישנות כשהבין שנתפס. "היי," הארי אמר כשלואי שילב את ידיו. "צותת לנו?" לואי שאל כשהארי נעמד מולו ועיקם את מבטו, "ל...לא?" "הארי," לואי אמר כשהארי נאנח בתבוסה. "טוב כן צותתי לכם, סליחה," הארי אמר ולואי הניד בראשו בייאוש. "אתה תשחרר את אמנדה מהחוזה?" הארי שאל ושילב את אצבעותיו, מתחנן ומקווה לתשובה חיובית.
הסיפור של אמנדה ריגש אותו ומילא את ליבו באהבה ובתקווה על כך שגם במקום הכי נורא, היא תמיד האמינה שכל דבר נוצר מתוך מטרה, לכל דבר יש סיבה, וגם אם לא ידעה שהארי צותת לה ושמע כל מה שהיא אמרה, היא גרמה לו להאמין שבסוף הכל יהיה בסדר. בסוף יהיה טוב. והארי חשב על כך, שלא משנה מה הסוף יהיה, הוא קיווה שלואי יהיה שם איתו.
"אני לא רוצה שתתעסק בזה," לואי אמר כשהסתובב בגבו להארי והתרחק, מנסה לקטוע את השיחה שלא רצה להיכנס אליה אך הארי התעקש כשהלך אחריו. "למה לא?" "כי זה חלק מהעבודה שלי ואני לא רוצה שתתעסק בזה," לואי אמר כשנעצר והסתובב כשהארי הנהן. "והחוזה שלי..." הארי החל לומר כשעצר את עצמו, מנסה להבין מה דעתו של לואי בעניין.
"הארי זה באמת נחוץ עכשיו?" לואי שאל כשהארי קימץ את גבותיו. "כן, חשבתי ש-" "מעולם לא שחררתי אף אחד מהחוזה, ואני לא מתכוון לשחרר אף אחד אם אני לא חייב, היחידים ששחררתי מהחוזה שלהם היו אותם נערים ש...אתה יודע," לואי אמר ועצר את עצמו כשלא רצה להעלות את הנושא לשיחה מאחר והארי עדיין לא התאושש לגמרי.
"זה אומר שאתה לא תשחרר אותי מהחוזה שלי?" "מה זה משנה בעצם? עם חוזה או בלי אתה עדיין שלי, וזה עוזר לי להבין איפה אנחנו עומדים. אז החוזה נשאר," לואי אמר כשהארי הביט בו ושתק, מרגיש צביטה קטנה בליבו על כך שלואי לוקח אותו כמובן מאליו. אך כפי שאמר, זה עוזר לו להבין איפה הם עומדים. ובכן, איפה הם עומדים?
"ידעתי," הארי אמר בשקט כשהשפיל את ראשו והתרחק, הולך לכיוון המדרגות כשלואי עקב אחריו ואחז בזרועו, מונע ממנו ללכת. "מה זאת אומרת 'ידעתי'? על מה אתה מדבר?" לואי שאל כשלא הבין את האכזבה על פניו של הארי. "ידעתי שכל מה שאכפת לך ממנו הוא החוזה, אבל קיוויתי שאני טועה," הארי אמר כשלואי קימץ את גבותיו. "זה לא אישי, פשוט עדיף לי ככה," לואי אמר כששחרר את ידו של הארי, הוא לא ידע אפילו מה לומר, למה אף אחד לא שואל אותו אף פעם מה עדיף לו? אף פעם לא שואלים את דעתו? לואי מחליט עליו ועל חייו שוב ושוב בנוגע להכל והארי לא יכול לסרב או להביע את דעתו אפילו. ללואי הייתה שליטה מוחלטת על הארי, והוא שנא את זה, אך לא ידע מה לעשות.
"אני מבין," הארי אמר כשהסיט את מבטו, הוא לא עמד לבכות, אבל הכאב בליבו רק גבר מרגע לרגע והרגשת ההשפלה הזאת גמרה אותו, לואי הפך אותו לבובה חסרת דעה, חסרת עמוד שדרה, הוא לא יכול להשמיע את דעתו יותר, או להתנגד, הוא מחויב לעשות כל דבר שלואי יאמר לו לעשות, אחרי הכל, זה מה שרשום בחוזה.
---
אמנדה יצאה מהמשרד של לואי כשלא הצליחה להפסיק לחשוב על השיחה שהייתה לה עם לואי, האם הוא באמת הולך לשחרר אותה? אחרי כל הזמן שלה פה, אחרי כל העבודה שנתנה, כל הלקוחות שהייתה צריכה להעביר לילות איתם וכל הכסף שהרוויחה ללואי, האם ככה זה יסתיים? האם זה באמת כל כך קרוב? אמנדה שכחה איך החיים מחוץ לאחוזה נראים, איך חיים רגילים נראים, איך זה מרגיש לקום בבוקר בחדר ללא שותפים, בבית בלי 20 אנשים נוספים, עובדים, שומרים, נהגים. איך זה מרגיש להסתובב בבית בבגדים נוחים ולא בחתיכת בד שקופה, איך זה מרגיש לחיות בבית משלך בלי דאגות, בלי לחשוש ולחשוב על מי יהיה הבחור הבא שתפגשי באותו ערב ובעצם, איך זה מרגיש להיות בבית?
אמנדה החליטה ללכת לחדרו של בלייק, הם היו מהבודדים שנשארו באחוזה ולא יצאו ללקוחות, אבל בלייק אפילו לא חשב שיצטרך ללכת ולבצע את העבודה, זה לא עלה לראשו בכלל. כל מה שהתרכז בו היה בלבצע את המשימה שלא ידע אפילו מהי, הוא פשוט היה צריך להשיג מידע, כל מידע שיכל, אבל לא ידע למה, לא שזה היה משנה ממילא, הוא אמור להעביר פה בסך הכל שבועיים שלוש ואם יצליח הוא יקבל הרבה כסף. הוא לא יכל לסרב לזה, זה נשמע כל כך פשוט.
בלייק היה בחדרו, עובר על כל המידע שכתב כשהטלפון שלו צלצל- מספר חסוי. זה היה הבחור ששלח אותו למשימה הזאת, הם סיכמו ביניהם שבלייק יקבל טלפון נייד שבו יוכל לכתוב את כל המידע שיאסוף ושבכל ערב יקבל שיחת טלפון ממספר חסוי, כדי שאף אחד לא יוכל לעקוב אחרי המספר במקרה שמשהו משתבש. ובלייק צריך לאסוף כמה שיותר מידע בכל יום ולדווח על כל מה שגילה באותו יום.
בלייק ענה לטלפון כשהצמיד אותו לאוזנו, "הצלחת לאסוף משהו?" הוא שאל ישירות, לא היי, לא מה שלומך? איך אתה מסתדר? התמקמת? כלום. ישר ולעניין. "אני חושב שכן," בלייק אמר כשהחל לעבור על הרשימה, מספר לאותו בחור על כמות הנערים בבית, כמות השומרים, כמות הנהגים והעובדים, הוא סיפר לו על החלוקה לחדרים ולקומות, על כך שיש חמש קומות ולנערים יש גישה רק לארבע מהן, החמישית הייתה של לואי ולאף אחד לא הייתה גישה אלייה, לפי מה שאמרו.
הוא סיפר לו על קוד הלבוש באחוזה, ועל כך שלכל אחד מהנערים הוצמדה תגית קטנה, כמו של עובדים בחנות בגדים, עם מספר עלייה- מאחד עד עשרים ושישה, שזה היה המספר שלו מאחר והוא האחרון שהגיע לאחוזה, אך הוא ספר את כל הנערים ובהחלט אין עשרים ושישה נערים, ושזה משהו שהוא עדיין לא הבין, אבל הוא קרוב.
הוא סיפר על החוזה שלואי הראה לו, על החוקים הרבים ועל לוחות הזמנים של השבוע, כל צעד וכל דבר במקום הזה היה מתוכנן עד לפרט האחרון, ומי שלא ציית לחוקים, עבר עליהם או סירב לדבריו של לואי, נענש. ואף אחד לא רצה להיות במצב שלואי כועס עליו.
"זה מידע יבש, שום דבר שלא ידענו לפני, יש לך משהו מעניין יותר?" הבחור אמר מצידו השני של הטלפון, מקווה שבלייק יספק לו מידע שימושי. "אני חושב שיש לי משהו אבל עדיין לא הבנתי אותו לגמרי, יקח לי קצת זמן. אתה יודע זה יהיה הרבה יותר קל לספק לך מידע אם אני אדע מה המטרה," בלייק אמר כשנאנח ונשען על השולחן, "זה לא משהו שאמור להפריע לך," "כן אבל א-" בלייק אמר וקטע את עצמו כשהדלת נפתחה והטלפון נפל מידו, הוא שכח לנעול את הדלת והוא לא ציפה שמישהו יבוא, הוא לא היה זהיר מספיק.
"אמנדה!" בלייק קרא בתדהמה כשאמנדה עמדה בפתח החדר, פניה הביעו הלם כשראתה את הטלפון הנייד של בלייק. בלייק הרים את הטלפון וראה שהשיחה נותקה כשהסתכל על אמנדה, כבר לא יכול להחביא או להכחיש. "יש לך טלפון נייד," אמנדה אמרה כשנכנסה לחדר ובלייק סגר את הדלת מאחוריה במהירות כשהצמיד אותה אל הקיר והניח את ידו על פיה, משתיק אותה.
"אסור לך לומר שום דבר בקשר לזה," בלייק אמר בלחץ, אם היא תאמר למישהו הלך עליו, זה בסך הכל היום הראשון שלו פה ואסור לו לפשל, שבועות של תכנון ילכו לפח אם מישהו יגלה. "את חייבת להבטיח לי שלא תאמרי כלום, אני מתחנן," בלייק אמר ואמנדה הנהנה כשניסתה להרחיק אותו, הוא היה קרוב מדי והוא מנע ממנה לנשום. "את מבטיחה?" בלייק שאל כשהוריד את ידו מפיו של אמנדה באיטיות והיא נשמה עמוק, מרחיקה את בלייק ממנה.
"איך הצלחת להכניס טלפון?" שאלה כשבלייק החביא אותו מתחת לכרית שלו והעביר את ידיו על פניו כשנאנח, הוא פישל, הוא ידע שהוא פישל, הוא לא הכיר את אמנדה מספיק בשביל לסמוך עלייה, ולכן הוא חייב למהר להשיג את המידע שהוא צריך.
"אני לא יכול לספר לך," "אתה חייב לתת לי שיחה אחת! אני מתחננת!" היא קראה כשחשבה על כך שתוכל להתקשר לסטיב, בלייק התקרב אליה ונעמד מולה במהירות, מסמן לה להיות בשקט אחרת יעלו עליהם. "בלתי אפשרי," אמר כשהיא שילבה את ידיה. "אם לא תתן לי לבצע שיחה אני אספר למר. טומלינסון," "אני לא יכול," בלייק אמר כשאמנדה הנהנה והסתובבה, מתקדמת ליציאה מהחדר כשפתחה את הדלת ובלייק רץ אחריה, טורק אותה כשהיא עדיין בפנים, מונע ממנה לצאת.
"בסדר, בסדר, אני אתן לך, שיחה אחת," בלייק אמר בתבוסה כשאמנדה הסתובבה וחייכה, היא תוכל להתקשר לסטיב, היא תוכל לספר לו על השיחה שהייתה לה עם לואי, ועל התחושה הטובה שיצאה איתה, היא רצתה לספר לו שהיא כל כך מתגעגעת אליו והלוואי שהוא לא היה מבטל. באותה נשימה גם הייתה שואלת למה הוא ביטל בכלל, האם הוא מתגעגע אליה כמו שהיא מתגעגעת אליו? האם הוא מרגיש בחסרונה?
הדברים שלואי אמר לה, על כך שהוא יכול לנטוש אותה ולהשאיר אותה לבדה עוררו בה חששות וספקות, אבל היא ניסתה לגרש את המחשבות הללו מראשה כשניסתה להתרכז בכמה שטוב לה איתו, מקווה שהוא אוהב אותה כפי שהיא אוהבת אותו.
בלייק לקח את הטלפון שלו מהמקום שבו הניח אותו, מתקרב לאמנדה כשהושיט לה את הטלפון אך התרחק באותה שנייה כשידו הייתה גבוה באוויר, "לפני שאני אתן לך לבצע את השיחה שלך," בלייק אמר ואמנדה חששה שבכל זאת לא תקבל את השיחה שכל כך קיוותה לה, היא זכרה את המספר של סטיב בעל פה, הוא נתן לה אותו מתוך תקווה שיום אחד תמצא דרך להתקשר במקרה הצורך, והיא עברה עליו שוב ושוב, משננת אותו למקרה שתצטרך אותו, לא האמינה שבאמת תהיה לה הזדמנות שכזו.
"אני רוצה שתספרי לי כל מה שאת יודעת על הארי ועל הקשר שלו עם מר. טומלינסון," בלייק אמר ואמנדה בהתה בטלפון נואשות. "אני מבטיחה שאני אספר אם תתן לי לבצע את השיחה הזאת, זה יהיה ממש קצר," אמנדה אמרה כששילבה את אצבעותיה ובלייק הנהן. "אני סומך עלייך שלא תוציאי מילה," אמר למרות שמהרגע שהיא תשתמש בטלפון שלו, היא תהיה שותפה. ואם לואי יגלה על הטלפון הזה, אמנדה תהיה אשמה גם היא.
בלייק מסר לאמנדה את הטלפון כשהיא חטפה אותו מידו והלכה לצד החדר, מחייגת במהירות כשידיה רעדו מהלחץ, מתקשרת כשהצמידה את הטלפון לאוזנה, כל כך מקווה לשמוע את קולו של סטיב, היא רצתה לדעת מה קרה שגרם לו לבטל את הפגישה שכל כך חיכתה לה.
צלצול אחר צלצול והטלפון לא נענה, אמנדה לא וויתרה, מלאת תקווה. אך אז שמעה את הקול הרובוטי שאומר שהחיוג לא נענה, ושעלייה להשאיר הודעה קולית. אמנדה ניתקה את השיחה כשלא הבינה למה הוא לא ענה. "זהו, נתתי לך שיחה אחת, עכשיו את חייבת לספר לי," "לא, לא, הוא לא ענה, אני חייבת לנסות שוב," אמנדה אמרה כשבלייק לקח את הטלפון מידה. "ביקשת שיחה אחת, הוא לא ענה, עכשיו תקיימי מה שהבטחת," אמר והכניס את הטלפון שלו למזוודה כשסגר אותה ואמנדה נאנחה בעצב.
"בסדר, אני אספר לך," אמרה והתיישבה על המיטה האמצעית כשבלייק התיישב מולה על מיטתו. "מה אתה רוצה לדעת?" שאלה כשכל מה שחשבה עליו היה זה שהיא חייבת לקחת לבלייק את הטלפון, זאת הדרך היחידה שבה תוכל לתקשר עם סטיב. "כל דבר שאת יודעת על הארי ומר. טומלינסון," "כל דבר?" "כל דבר," בלייק אמר ואמנדה נשמה עמוק לפני שהתחילה.
"הארי הוא הנער האחרון שהגיע לפנייך, הוא הגיע בסך הכל לפני כמה חודשים אבל משהו ביחס של מר. טומלינסון כלפיו היה שונה מההתחלה, כולם שמו לב לזה ישר בגלל ששמועות עוברות פה מהר, וכל הנערים מנסים להשיג את תשומת ליבו של מר. טומלינסון ואת אהבתו אבל הוא מעולם לא מצא עניין באף אחד מהנערים." אמנדה אמרה כשפלאשבקים רצו במוחה, נזכרת בהארי ובמצבו הקשה שהיה כשרק הגיע לאחוזה.
"הוא התנגד לכל דבר שמר. טומלינסון אמר, שוב ושוב, וניסה לברוח בימים הראשונים, אבל נתפס. מר. טומלינסון העניש אותו שוב ושוב וכשהארי היה צריך ללכת ללקוח הראשון שלו הוא ברח בלי שהספיק לעשות דבר, הוא היה ממש הרוס והמצב הנפשי שלו היה אסון, אז מר. טומלינסון הציע לו לשכב איתו כדי שיוכל לקחת את הבתולין שלו והארי יוכל להתחיל ללכת ללקוחות ולהרוויח לו כסף כמו כל נער אחר פה. אבל משהו קרה ביניהם ואני לא בדיוק יודעת את כל הסיפור אבל כל הנערים התחילו לשים לב לדברים האלה וכולם קינאו, אף אחד לא הבין איך הנער החדש הצליח לעשות מה שאף אחד מהם לא הצליח, בכזאת מהירות,"
"לא הבנתי למה אמרת שאסור לנו לדבר עליו," "אני מגיעה לזה," אמנדה אמרה כשהמשיכה לספר עוד כמה פרטים כשנזכרה בעוד ועוד דברים ששמעה. "ואז לפני כמה שבועות קרה משהו שאף אחד מאיתנו לא ציפה לו, התברר לנו שכמה נערים תכננו להכות את הארי כדי ללמד אותו לקח על כך שהוא לקח להם את כל הפוקוס, אבל זה השתבש," אמנדה אמרה כשנזכרה במצב הפיזי הקשה של שני הנערים לאחר שלואי הכה אותם בכל כוחו.
"מה השתבש?" "הם לא חשבו כמה צעדים אחרי. הם הכו את הארי ופצעו אותו בכל גופו אבל לא חשבו על הנזק שיקרה כשמר. טומלינסון יגלה שהם פגעו בו, והם השאירו אותו קשור בחדרו ומרותק לרצפה כשהוא חסר כוחות, אף אחד לא ידע שהם תכננו את זה ואף אחד לא ידע שהארי היה קשור ככה במשך כמה שעות, מר. טומלינסון מצא אותו לבסוף לאחר שהארי פספס ארוחה אחת והוא התחיל לדאוג, הוא מצא אותו כשפניו היו מלאות בדם. לאחר מכן אף אחד מאיתנו לא ראה את הארי זמן רב, הוא היה עם מר. טומלינסון בקומה החמישית שאף אחד מאיתנו אף פעם לא הורשה להגיע אליה, הוא היחיד שמר. טומלינסון הכניס לשם," אמנדה אמרה כשלקחה עוד נשימה, היא אמרה את הדברים מהר כל כך שלא חשבה עליהם, משתפת בכל המידע הרב שהיה לה.
"אז הארי היה בקומה החמישית לבדו עם מר. טומלינסון כשכל הנערים לא הפסיקו לדבר על מה שקרה, זה היה הנושא הכי חם באחוזה. ובאותו זמן הארי החלים, היום זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא חזר להיות עם כולנו, בערך. הוא ממילא היה עם מר. טומלינסון רוב הזמן אבל עכשיו זה רשמי מאחר והוא נתן לך את המיטה של הארי ואת המקום שלו. והוא אסר עלינו לדבר על מה שקרה," אמנדה אמרה כשסיימה, מקווה שהצליחה להסביר את הכל בצורה הטובה ביותר.
"כמה נערים השתתפו בדבר הזה?" בלייק שאל כשסוף סוף הבין למה לא היו עשרים ושישה נערים באחוזה, וגם הצליח להבין את כל הסיפור בין הארי ללואי, מה שהיה מאוד קל. הוא לא חשב שאמנדה תשפוך את כל המידע הזה בכזאת מהירות, אבל ככה זה באחוזה, יותר דיבורים ממעשים ואין סוף לשמועות שהופצו בכל רגע נתון, על כולם. "שלושה, שני נערים ונערה. מר. טומלינסון גירש את הנערה- אמילי כשהיא לא לבושה כמו שצריך, חסרת נעליים ובגדים שישמרו את גופה חם, בלי תיק עם החפצים שלה וללא כלום. הוא עשה זאת לעיני כולם ובעצם סיים את החיים שלה," "ומה קרה לשני הנערים?"
"אנדי וכריס, זה משהו שאני בחיים לא אוכל לשכוח. מר. טומלינסון כל כך כעס אחרי שגילה מה שהם עוללו להארי שמספרים שהוא הכה אותם כפי שבחיים לא הכה אף אחד, משתמש בכל כוחו כשלא גילה כלפיהם רחמים, ואף אחד לא רצה להיות במקומם," אמנדה אמרה, אך לראות את המצב הקשה שלהם היה הרבה יותר קשה מרק לשמוע עליו. אמנדה סיפרה לבלייק על כך שלואי גמר אותם, הוא שבר את אפם ושיניהם, הוא פצע את כל גופם וגרם לסדקים בעצמות גופם, הם היו מלאים בדם והיו הרוסים לגמרי, אך אף אחד לא הושיט להם עזרה, ולואי גירש אותם כשמכר אותם לאיזה מועדון אגרוף חולני.
בלייק היה המום לאחר ששמע את כל הדברים הללו, לעולם לא היה מתאר לעצמו שכל זה קרה בדיוק זמן קצר לפני שהגיע, ושזה האדם שכל הנערים צריכים להתמודד איתו יום יום, חיים בפחד ממנו. "תודה שסיפרת לי," בלייק אמר והביט באמנדה שלא יכל להוריד את המבט ההמום מפיו, יקח לו קצת זמן לעכל מה ששמע.
"למה רצית לדעת את כל זה?" אמנדה שאלה כשבלייק ניער עצמו ממחשבותיו ונעמד, "סתם ככה, בכל אופן תודה, אבל אני זקוק לשינה," אמר כשניסה לגרש אותה מהחדר, לא רוצה שהיא תגלה דבר נוסף, זה שהיא גילתה על הטלפון היה דרמטי מספיק בפני עצמו, ועכשיו הוא יצטרך להתאמץ להחביא אותו במקום שהיא לעולם לא תוכל לגלות עליו.
אמנדה נעמדה והנהנה, "אני מבינה, זה בסדר," אמרה כשהבינה שבלייק מסתיר משהו, אך העדיפה להתעלם, יש לה הרבה כוח עליו עכשיו לאחר שהיא גילתה על הטלפון שלו, היא תוכל להשתמש בזה הרבה בשביל לקבל שיחות או דברים אחרים שתזדקק להם. בלייק ליווה את אמנדה ליציאה כשסגר את הדלת אחריה ונחת על המיטה בעייפות, מנסה לעכל כל מה ששמע כשלקח את הטלפון שלו במהירות ונכנס מתחת לשמיכה לאחר שכיבה את האור, מוסיף במהירות את כל המידע החדש למידע שצבר מקודם, ובכן, זה מידע שהוא היה בטוח שימצא חן בעיני הבחור ששלח אותו. הוא ידע בוודאות שזה ידהים אותם, אולי אפילו יותר ממה שזה הדהים אותו.
---
"כדאי לך שזה יהיה חשוב אחרת אני אוריד את הסכום ששילמתי עלייך מהסכום שסיכמנו עליו," הבחור אמר לבלייק כשפתח את הדלת ונתן לו גישה. "תאמין לי שאתה תרצה לשמוע את זה," בלייק אמר כשנכנס וסגר את הדלת אחריו.
אחרי השיחה שבלייק ניהל עם אמנדה אמש, הוא בקושי הצליח להירדם, הוא ציפה בקוצר רוח לרגע שבו יוכל לדווח על כל המידע החדש שאסף, הוא לא יכל לחכות לשיחה הבאה שתתקיים בערב, כשאין אף אחד בשטח שיוכל להסיח את דעתו. אבל הוא שכח שמעבר למשימה שהוא נשלח אליה, הוא נמצא בבית זונות, והוא אמור להתנהג כמו כולם, אסור לו להיראות שונה.
בכל זאת, בלייק לא היה מוכן להתחיל ללכת ללקוחות ולשכב איתם, יש לו זמן קצוב להעביר באחוזה לפני שיוציאו אותו מהמקום הזה ולשכב עם אנשים זרים לא היה חלק מהתכנית. לכן, בלייק ניצל את שעות הבוקר המוקדמות ואת העובדה שכולם עדיין ישנים, בשביל להתגנב למלתחות ולבצע שיחה מהירה. "מה אמרנו על שיחות בשעות לא מתאימות? אתה חייב להיות יותר זהיר, במיוחד אחרי שכמעט עלו עלייך אתמול," הבחור אמר בקול עייף מצידו השני של הטלפון, בלייק העיר אותו משנתו אך נשמע שהוא מסרב להתעורר. "זה דחוף! אתה חייב להתקשר ללואי ולהזמין אותי אלייך בערב, בשביל עבודה,"
"אין מצב, הוא יזהה את הקול שלי," הבחור אמר ובלייק גלגל את עיניו, גונח בעצבים. "אתה חייב! אחרת אצטרך ללכת לאיזה זר ולשכב איתו!" "לא הבעיה שלי," הבחור אמר ובלייק ניסה לעצור עצמו מלצעוק, עליו להישאר שקט. "זה לא מה שסוכם בינינו! ואתה תרצה לשמוע מה שיש לי לומר, אחרת אזרוק את כל התכנית לפח," "אז אתה תוכל להיפרד מהכסף והתקופה הזמנית שלך באחוזה תהפוך לקבועה,"
"לא בבקשה, אני מתחנן אני אעשה מה שצריך, אבל אני צריך שתעשה מה שאני מבקש," בלייק אמר כשהבין שהוא לא יכול לנצח. ואם הוא ידפוק את התכנית זאת תהיה בעיה שלו ולא של אף אחד אחר. "בסדר," הבחור אמר וניתק את הטלפון כשבלייק נאנח.
שאר הבוקר והצהריים עברו כרגיל, בלייק ניסה להתרכז בלהיות עם שאר הנערים מתוך הרצון להתנהג כמו כולם, הוא לא רצה להרגיש כמו הנער החדש והדחוי- הוא שנא את זה. ואם יצליח להיטמע בין כולם, אולי אפילו יגלה מידע חדש שלא יוכל להוציא אם יחפש בכוח. והוא קיווה שהשיחת טלפון שביצע בבוקר עזרה, הוא לא היה מעוניין ללכת לאיזה בחור נואש ובודד.
לואי הגיע לסלון כשחיפש במבטו את בלייק והמבטים הופנו אליו כשכולם השתתקו, "מספר 26," לואי אמר ובלייק נעמד כשלואי סימן לו לעקוב אחריו, וכך עשה. כל הנערים חזרו לדבר ברגע שלואי נעלם מהאזור ובלייק הלך אחריו למשרדו כשהם נכנסו, הארי לא היה באזור, לואי הזהיר אותו שלא ירד למטה ושלא יצותת.
"ובכן, מספר 26, זה היום השני שלך פה ואני מאמין בהרבה עבודה, ולכן אהיה ישיר ואגיד שקבעתי לך לקוח היום בערב בעוד מספר שעות," לואי אמר ללא כל הכנה קודמת, מנחית את הידיעה על בלייק כאילו שהייתה כלום. בלייק הנהן כשלא נראה שהתרגש מהחדשות, "אני אלך להתכונן," אמר, מקווה בכל ליבו שלא יהיו לו הפתעות.
"ובכן, מה גילית שהיה כל כך חשוב?" הבחור אמר לאחר שהוביל את בלייק לחדר העבודה שלו והתיישב בכיסא ליד שולחנו, בלייק התיישב מולו כשהוציא את הטלפון שלו שהצליח להגניב מהאחוזה עמו כשהחליק אותו לעבר הבחור שתפס אותו והרים את ראשו, מסתכל על בלייק.
"לפני שאקרא כל מה שרשמת, בנוגע לאתמול, לא היית זהיר מספיק, מישהו עלה עלייך?" שאל כשבלייק נאנח והנהן, "כן אבל לפני שתוכל לומר משהו. השבעתי אותה לא לספר," "זה היה היום הראשון שלך וכבר פישלת בגדול," אמר ובלייק קימץ את גבותיו. "אני יודע-" "איך אתה יכול להיות בטוח שהיא לא תגיד כלום?" "היא לא, סיכמנו שאני נותן לה שיחה אחת והיא שוכחת מהכל," בלייק אמר כשהבחור צחק.
"אתה באמת מאמין לזה? הרסת לעצמך הכל. היא תשתמש בך עכשיו ואתה לא תוכל להתנגד אחרת היא תספר הכל, איך יכולת להיות כל כך חסר אחריות?!" הבחור אמר כשהרים את קולו ודפק על השולחן, בלייק התכווץ במקומו, "אני אטפל בזה!" "כדאי לך," הוא אמר והדליק את טלפון הנייד כשנכנס לפתקיות של בלייק, מתחיל לקרוא את כל מה שבלייק רשם כשהוא הרים את גבותיו, מתרשם.
לאחר שהבחור סיים לקרוא את כל מה שבלייק רשם, הוא הניח את הטלפון על השולחן והרים את ראשו. "זה נפלא, זה הרבה יותר טוב מנפלא," אמר כשנעמד והחל להתהלך בחדר. "אתה צריך לגרום להם לריב," אמר כשנעצר במקומו והסתובב במהירות לעבר בלייק שקפא במקומו, "על מה אתה מדבר?" "על הבחור ההוא הארי, אתה צריך לגלות מה החולשות שלו ולגרום להם לריב. אם הם יריבו אתה תוכל לנצל את זה ולהתקרב ללואי מה שיגרום לכך שתוכל לחפור יותר עמוק. בנוסף אתה יכול להתקרב להארי, אולי הוא יודע דברים שאחרים לא יודעים," הבחור אמר כשבלייק קימץ את גבותיו, חושב על הדברים ולאחר כמה שניות הוא נעמד והנהן.
"אני אעשה את זה,"
