למחרת בבוקר הארי התעורר לבדו במיטתו של לואי, המצעים היו מבולגנים סביבו והוא אפילו לא שם לב שלואי עזב מוקדם יותר. כשהתעורר הוא לא זכר איפה הוא נמצא, מה השעה ואיזה יום זה, במיוחד לאחר שעוד לא התאושש מהיומיים האחרונים, הוא שקע בשנתו וקיווה שעד שיקום כל הכאב יפסק, שכל הפצעים יעלמו כלא היו. אפילו אם פצעיו לא כאבו יותר כפי שכאבו אתמול ושלשום, הארי עדיין יכל להרגיש אותם בכל תזוזה, את תחושות הכאב הקטנות האלה שהפתיעו אותו כל פעם מחדש, הלוואי ולא היה מרגיש אותם בכלל.
לאחר כמה דקות שבהן הארי שכב במיטה, לבסוף החליט לקום, הוא לא היה מסוגל להעביר עוד רגע בחדר הזה כשהוא שוכב במיטה בשקט ואף אחד סביבו, הוא היה זקוק לחברה. הוא עוד עלול להתחרפן אם לא יצא מפה. הארי הלך למקלחת כשפתח את זרם המים החמים ופשט את בגדיו, נעמד מול המראה הרחבה כשהוא הסתכל על בבואתו ונשך את שפתו, בוחן את פניו ואת גופו. הנפיחות שבשפתו כבר החלה לרדת אך עדיין הייתה שם, סביב העין שלו היו כמה כתמים סגולים - כחולים קטנים, וכך גם בגופו היו מפוזרים כמה פצעים כאלה, גם אם לא היו ממש גדולים, הם עדיין כאבו מכל נגיעה או תזוזה קטנה.
אבל הארי לא הצליח להעביר את המחשבות מראשו, אותן מחשבות רצו שוב ושוב, על כך שהכאב הפיזי לא השתווה בכלל לכאב הנפשי שהרגיש. הוא הרגיש שגופו כבר לא ברשותו למרות שהוא מזמן לא ברשותו, בעצם מהיום הראשון שלו במקום הזה. הוא לא הצליח להבין איך אותם נערים באו אליו בכזאת פתאומיות, כאילו תכננו הכל מראש, כאילו ידעו מתי הם רוצים שזה יקרה, איפה ואיך. אבל זה בדיוק מה שקרה, וגם אם הארי היה תמים מדי, לא הייתה דרך בה יכל לדעת שזה יקרה, בשום צורה הוא לא יכל לצפות לזה.
לאחר שהארי התקלח, מה שלקח הרבה זמן מכיוון שאת רובו העביר בעמידה מתחת לזרם המים החמים כשהוא עוצם את עיניו ומתרכז בנשימותיו. השעמום והבדידות גרמו לו להרגיש עייף ומיואש, והוא ממש היה זקוק להסחת דעת, אך ידע שכל הנערים בבית ידעו על מה שקרה ומה שלואי עשה לאותם נערים. אבל הארי בעצמו לא ידע מה עלה בגורלם, הוא לא ידע שלואי הכה אותם באכזריות וגרם להם לאבד הרבה דם עד למצב של כמעט חוסר הכרה, ואחרי זה לקח אותם והעמיד אותם מול כל הנערים ובעצם הציג אותם לראווה בתור אזהרה כדי שאף אחד לא יחשוב אפילו על להתקרב להארי במטרות זדון. והארי לא ידע שלואי גירש את אמילי מאחוזה כשהיא חסרת כל, מותיר אותה לבדה ברחוב.
הארי נאנח ונכנס לחדר הארונות של לואי, מחפש אחר מכנס וחולצה כשניסה למצוא את הבגדים הארוכים והרחבים ביותר שיוכלו להסתיר את גופו. וגם עם כל זה שהארי לא ידע מה עלה בגורלם, הוא עדיין קיווה בליבו שלא יצטרך לפגוש בהם שוב, וזאת אחת מהסיבות שבגללן פחד לצאת מהאזור השקט והבטוח שלו. למרות שהוא גם לא רצה לפגוש באף אחד שיחקור אותו על מה קרה ועל מצבו. ובכך התכוון לג'סי, למרות שאהב אותה, הייתה לה נטייה לדחוף את האף שלה למקומות שהיא לא הייתה צריכה והיא תמיד הייתה צריכה לדעת את כל הסיפורים ואת כל הרכילויות- גם אם לא היו קשורים אליה.
הארי לבש מכנס ארוך וחולצה קצרה, מעליה ג'קט טרנינג, למרות שמזג האוויר באותו יום היה דיי חם, הארי לא היה מסוגל להסתובב חשוף יותר, למרות החוקים של לואי, זה לא עניין אותו, ולמען האמת, כשזה היה נוגע להארי, גם ללואי לא היה אכפת מאותם חוקים יותר. והארי לא היה מסוגל לחשוף את הפצעים שלו, לא הפיזיים ולא הנפשיים. ובכך שהסתיר את גופו לגמרי, מבחינתו הוא גם חסם את הרגשות שלו, הוא לא רצה לתת לאף אחד לדעת איך הוא הרגיש באמת. למרות שלא היה טוב במיוחד בזה, הוא היה נראה לגמרי שבור. ולמרות שהיו להארי את כל הסיבות בעולם למה לא כדאי לו לרדת למטה, הוא לא יכל להישאר לבד יותר.
לאחר שהארי סיים להתארגן ולהתלבש, הוא הלך במורד המדרגות לעבר המשרד של לואי שישב בכיסאו ליד שולחן העבודה שלו והיה נראה אבוד בתוך כל הניירת שהיה צריך לטפל בה. "היי," הארי אמר בשקט כשהגיע למדרגה האחרונה ולואי הרים את ראשו מן כל הדפים שהיו מפוזרים מולו, מסתכל לעבר הארי כשהסיר את משקפיו. "היי, מה אתה עושה מחוץ למיטה?" לואי שאל כשלא הבין, הרופא אמר במפורש שהארי זקוק למנוחה רבה.
"חשבתי ללכת החוצה," הארי אמר כשלא ידע מה לענות, מה כבר יש לו לעשות בכל זאת? "אני לא חושב שזה רעיון טוב," לואי אמר כשהניח את משקפיו על השולחן ונעמד, מתקרב להארי כשהרים את ראשו המושפל והסיט קבוצת שיער שנפלה על פניו אל מאחורי אוזנו. לואי קירב את הארי אליו והניח את ידיו על מותניו. "תחזור למיטה," לואי הורה להארי שהניד בראשו, מסרב. "אני בסדר, באמת," הארי ניסה לשכנע אבל לואי יכל לראות שהוא ללא ספק לא היה בסדר, על פי הדרך שבה התלבש ודיבר. הוא היה חלש וחסר ביטחון, והוא אפילו לא יכל להסתיר את זה.
"אתה לא בסדר הארי, אתה מסתתר מתחת לבגדים הארוכים האלה כשכל כך חם היום, אני לא יכול לתת לך לצאת כשאתה כל כך פגיע, אני רוצה שתישאר למעלה עד שתחלים," לואי אמר והוריד את ידיו מהארי כשהניח את ידו על גבו התחתונה וליווה אותו למדרגות כשהארי נעצר והסתובב.
"אם אשאר עוד רגע אחד לבדי אני אתחרפן," הארי אמר ולואי קימץ את גבותיו. "אין לי ברירה הארי, אני יכול להזמין לך סרט או משהו," לואי אמר והארי הניד בראשו, הוא ראה יותר מדי סרטים, הוא לא היה מסוגל לצפות בטלוויזיה יותר. "אולי תבוא להיות איתי?" הארי שאל כשנשך את שפתו ולואי הניד בראשו. "אני עסוק יש לי יותר מדי עבודה, אולי אחר כך," "ואם אני אשאר פה?" הארי שאל כשניסה בכל דרך להימנע מלחזור למיטה ולהיות לבדו שוב.
"אני צריך לעבוד אני לא יכול להתמודד כרגע עם הסחות דעת אז אני דורש שתחזור למיטה," לואי אמר כשדחק בהארי לעלות בחזרה לקומה החמישית, הוא כבר נהיה חסר סבלנות אבל הארי פשוט לא מסוגל להעביר עוד רגע לבד, הלוואי שלואי לא היה צריך לעבוד כל הזמן.
לבסוף הארי עלה לקומה החמישית שוב, מסתובב בכל אזור בקומה כשלבסוף הגיע למטבח וחיטט במקרר, מוצא גלידה כשנאנח ולקח אותה יחד עם כף, מתיישב על השיש כשהוא החליט להטביע את יגונו בקופסת הגלידה שאחז, אבל הוא הרגיש דיי רע, דיי בודד.
