' "ברוכים הבאים ליום הראשון בהתלמדות שלך!" ג'ק אמר בהתרגשות כשהניף את ידיו לצדדים מיד לאחר שהוא ולואי הגיעו לקומה העליונה בבניין שבו היה משרדו, הוא היה לבוש בחליפה שחורה מחויטת ויוקרתית שהתאימה למבנה גופו וישבה עליו באופן מושלם יחד עם נעלי העור היוקרתיים שנעל, שיערו היה משוך לאחור, מסורק ומקובע בעזרת קרמים שונים.
ג'ק היה גבוה, הוא הלך בראש מורם וגב זקוף, ידיו מאחורי גבו והוא הסתכל על כולם מלמעלה. הוא שידר ביטחון עצמי, שליטה, חוזק ועוצמתיות, כאילו יכל להיכנס לכל מקום שירצה ולגרום לכולם לעשות כרצונו. לואי הביט בו בתדהמה, רואה איך כולם מתנהלים לפי מה שהוא אומר ומצייתים להוראותיו במהירות.
לעומת ג'ק, לואי היה לבוש בג'ינס קצר שהגיע עד לברכיו, בחולצת טי-שירט לבנה שהייתה זרוקה על גופו והוא נעל נעלי ספורט, משלים את מראה הרחוב שגרם לו להיראות לגמרי לא מתאים לאזור היוקרתי שבו נמצא. כל העובדים של ג'ק היו חייבים להיות ייצוגיים. הם היו צריכים להיראות ללא רבב ולכן, כולם היו לבושים בבגדים יקרים, שיערם היה מסורק ומסודר. איפור מוגזם היה אסור ולכן הבנות שהתאפרו עשו זאת בעדינות למרות שג'ק העדיף את המראה הנקי.
כל מקום וכל פינה בבניין העוצמתי היו מצוחצחים, כל דבר היה במקומו ומנקים הסתובבו בכל אזור ללא הפסקה. לואי עקב אחרי ג'ק כמו ילד קטן ואבוד שהיה זקוק להצלה, מה שהיה נכון באופן מסוים.
"אז בעצם היום נתחיל ברכישת המיומנות ובהקניית הידע שלך," ג'ק אמר כשנעמד מול לואי שישב על אחת הספות במשרד כשלידו לוח מחיק שעמד על רגליים מעץ וטוש בידו. "לפני הכל, אתה צריך לזכור שהגישה הנכונה תוביל אותך למקומות הנכונים. אם תלך בגב כפוף ובראש מושפל אף אחד לא יסתכל עלייך פה, כולם ירמסו אותך עוד לפני שתספיק למצמץ," ג'ק אמר כשלואי הביט בו בחשש, הוא לא ידע איך יצליח להשתלב באזור הזה, הכל פה כל כך יוקרתי ומרשים, איך איי פעם יצליח להיות ברמה של ג'ק?
"תעמוד," ג'ק אמר כשהתקרב ללואי והושיט לו את ידו כשלואי תפס בה ונעמד, ג'ק הוביל את לואי לאמצע החדר כשעמד מולו. "אתה צריך ללכת בגב זקוף," אמר כשהדגים ללואי שניסה לעקוב אחר הוראותיו, "ראש מורם, תסתכל על כולם כאילו הם עובדים אצלך, כאילו אתה יכול לקחת את חייהם וכל מה שהם מכירים ברגע ולגרום להם להיות שלך, אתה צריך לגרום להם לפחד ממך, מובן?!" הוא שאל כשהרים את קולו ולואי הנהן, "הביישנות שלך זאת בעיה, אני רוצה לשמוע אותך, האם זה מובן?!" "כן!" לואי קרא, "אני לא שומע אותך, תגיד לי שזה מובן!" ג'ק הרים את קולו שוב כשלואי גמע ונשם עמוק. "כן זה מובן!" לואי קרא והרים את קולו.
"אתה צריך להיות חצוף, אתה צריך להיות חכם, עלייך לחשוב כמה צעדים לפני כל אחד אחר כדי שאף פעם לא יעבדו עלייך, אתה צריך להיות טוב יותר מכולם," ג'ק אמר. הוא ולואי העבירו את כל שאר היום כשג'ק ניסה לחנך את לואי מחדש ולהפוך אותו לגרסה יותר טובה של עצמו. ג'ק האמין בו, הוא רצה לטובתו, ולאט לאט הוא הצליח לחדור לראשו של לואי.
עברו ימים ושבועות ולאט לאט לואי התחיל להפנים את כל המשפטים שג'ק ניסה להחדיר למוחו. הוא השתנה לגמרי והפך לבן אדם חדש. הביטחון העצמי שלו התחיל להירקם והוא התחיל לאהוב את זה. הוא הסתובב בגב ישר, בראש מורם, ידיו מאחורי גבו והוא לבש חליפות שג'ק קנה לו לאחר שנתפרו במיוחד בשבילו. כאילו לואי היה הגרסה הצעירה שלו, הולך בדיוק כמוהו, מדבר בדיוק כמוהו, מתלבש ובעצם חיי לפי החוקים של ג'ק. ולואי לגמרי שכח מהעבר שלו, מהחינוך שקיבל, מהאופי שפיתח עם השנים, הוא נהיה אדם שונה לחלוטין והלואי הישן נעלם.
"התקדמנו יפה בשבועות האחרונים, הצלחת להתגבר על הביישנות, פיתחת עמוד שדרה, התחלת לגבש דעות משל עצמך. והיום אנחנו מתקרבים לסוף, היום זה השיעור האחרון שלך לפני שנעבור לחלק של העבודה עצמה, שבה אני אלמד אותך להקים חברה, לבחור את השותפים שלך, להשיג קשרים ואנשים מסוימים שיעזרו לך להתפתח, אני אעזור לך להצליח בחיים," ג'ק אמר כשלואי ישב בשולחן האוכל במטבח בבית של ג'ק. מאחר ולואי עבד אצל ג'ק בתור העוזר האישי שלו והמתלמד שלו, ולא היה לו מקום לגור בו כיוון שברח מהבית, ג'ק הציע ללואי חדר בבית שלו, ולואי הסכים.
הם גרו ביחד אך בחדרים נפרדים, כל הקשר ביניהם היה מבוסס על העבודה וההתלמדות ולואי לא רצה יותר מזה, הוא לא היה צריך יותר מזה. אבל ג'ק הרגיש בודד, עבר זמן רב מאז שהיה בקשר אינטימי עם אדם כלשהו, והיה משהו בלואי שהוא פשוט לא הצליח להפסיק לחשוב עליו. אבל ההבדל בגילאים היה משמעותי, לואי עדיין לא נחשב לאדם בוגר, הוא היה בסך הכל בן 17, ולעומת זאת, ג'ק היה בן 30.
"מהו השיעור האחרון?" לואי שאל לאחר שלגם מכוס התה שלו והסתכל על ג'ק שהתיישב מולו. "אתה עוד תראה," אמר וחייך, לואי הכיר את החיוך הזה, החיוך הזדוני הזה, ולואי ידע שג'ק מתכנן משהו, אך לא יכל לנחש מה. ג'ק לא היה צפוי וזה גרם ללואי לחשוש מעט.
