הבוקר הארי קם מאוחר מהרגיל, הוא התהפך במיטה שוב ושוב וסירב להתעורר, גופו עדיין כאב מהערב של אמש, והוא לא היה מסוגל לקום ולצאת מהחדר, או אפילו להסתכל במראה, לא אחרי ההשפלה שעבר. כולם בבית ידעו מה הוא עשה, הוא היה כלוא באותו כלוב במשך יומיים ואז כשחשב שהוא סבל מספיק ושזה נגמר, הוא לא קלט שהחלק הכי גרוע עומד לקרות. וזה קרה, הארי רשמית, איבד את הבתולין שלו. ועכשיו הוא הרגיש כמו סתם עוד בחור שלא שמר על עצמו, אבל הוא ניסה, באמת שהוא ניסה, והוא הפסיד.
אך אף אחד מהנערים בבית לא ידע על מה שהתחולל אמש, על מה שלואי גרם להארי לעשות, והארי קיווה שהם לא יגלו, הוא לא רצה שיסתכלו עליו בצורה משונה. ובסופו של דבר הארי החליט לקום מהמיטה, זה היה מאוחר אך עדיין בזמן לארוחת הבוקר. הוא התקלח והתארגן, מוריד מעצמו את כל הלכלוך.
הארי הסתכל על עצמו במראה ונשם עמוק כשאמר לעצמו בליבו שהכל יהיה בסדר, והוא ירד לקומה הראשונה יחד עם כל שאר הנערים שהתאספו סביב השולחן הארוך שהיה עמוס במאכלים שהדיפו ריח טוב. כל הנערים התיישבו במקומם והחלו לאכול, והארי היה מורעב לאחר שלא אכל כמה ימים, ולכן הוא העמיס על הצלחת שלו, מגניב מדי פעם מבטים מהירים ללואי שלא הסתכל עליו אפילו פעם אחת, והארי תהה לעצמו האם הוא מתעלם ממנו.
אך כשהארוחה הסתיימה וכולם התפזרו הארי נעמד והתחיל ללכת כשלואי עבר על פני הארי והסתכל עליו, מסמן לו לבוא אחריו למשרדו, אחריו הלכו שני שותפיו לחדר של הארי, אותם נערים שעוד לא הספיק להכיר. הארי חשש מעונש נוסף, או שיזכיר את מאורעות אמש, אבל ניסה למצוא נחמה בעובדה ששני שותפיו יהיו במשרדו של לואי יחד איתו, ולכן קיווה שלואי לא ידבר על שום דבר ממה שקרה.
"תחכו בחוץ ותיכנסו כשאני אקרא לכם," לואי אמר ופתח את דלת החדר כשזז ונתן להארי להיכנס, סוגר את הדלת אחריו, שני הנערים שנותרו בחוץ לא ידעו למה הם הוזמנו, אך הם יעשו כל דבר שלואי יבקש. לא שיש להם ברירה, אבל כמו כל השאר, הם אהבו לרדוף אחריו.
"אז, לאחר מה שקרה אמש, אני חייב להודות שיש לך פוטנציאל ללהיות זונה טובה," לואי אמר ונעמד מול הארי שגמע את רוקו ונשאר שקט.
"אני אגיע לעניין, קבעתי לך לקוח נוסף לאחר שלא יכולת ללכת ללקוח שעבר, ולכן שלחתי בחור אחר. - להיום בלילה, ואני רוצה שיכינו אותך מראש, כדי שלא יהיו אי נעימויות, יש לך עוד הרבה מה ללמוד ולכן עדיף שתתחיל כמה שיותר מוקדם. לכן הזמנתי את שני שותפיך לחדר כדי שילמדו אותך כל מה שאתה צריך לדעת, מובן?" לואי שאל והארי הנהן כשעיקם את שפתיו ולואי ניגש לדלת כדי לפתוח אותה.
"ח-חכה," הארי אמר ולואי נעצר עם ידו על הידית, מסתובב להארי, "א-אתה יכול לא לספר על מה שקרה א-"
"לא תכננתי," לואי קטע את הארי ופתח את הדלת כששני שותפיו נכנסו לחדר והארי הסתכל עליהם כשהם נמרחו על שולחנו של לואי שהלך ונעמד מצידו השני.
שני הנערים הסתכלו על לואי בחיוך, מנסים להיראות כמה שיותר מושכים כשהם מעבירים את ידיהם בשיערם, משוויצים בגופם ומסתכלים לעיניו של לואי שגלגל את עיניו, "שבו," אמר והשניים מיד צייתו. הארי עמד מאחור ושילב את זרועותיו, הוא לא הבין למה כל הנערים מנסים לגרות את לואי, ברור שזה לא עובד להם, והארי אפילו לא רצה להיות פה אז למה הם כל כך משתדלים, מה הטעם.
"מספר 3, מספר 10," לואי החל לדבר ושני הנערים נראו נלהבים, אך ההתלהבות ישר נכבתה כשהוא המשיך לדבר. "אני רוצה שתקחו את מספר 25 לחדר ותלמדו אותו כל מה שהוא צריך לדעת עד היום בערב, ותעשו את זה כמה שיותר מהר," הורה והנערים הנהנו ומיד קמו מכיסאותיהם, השניים הלכו במהירות לכיוונו של הארי ותפסו את ידיו לפני שמשכו אותו איתם ליציאה מהמשרד, לא לפני שאמרו ביחד, "כן מר. טומלינסון," וחייכו את חיוכם הגדול והמאולץ ביותר.
