hyunlix fanfic - what's the meaning of love?

פרק 1

זה היה היום האחרון בחטיבת סינסה שבסיאול, למרות שהיום האחרון אמור להיות חוויתי בשביל ילדים שונים, היום האחרון של פליקס הלך שונה מהמצופה. פליקס נשמט על הריצפה הקרה של השירותים כשהיונגין עמד מולו עם חייוך ערמומי, מרוצה מעצמו בכך שהוא יכול להשתמש בכוח הפיזי שלו לרמוס אנשים למען הסיפוק העצמי שלו. בזמן שפליקס התעסק בכאב החד שעבר בגופו כשנפל על הריצפה היונגין מיהר ואמר לפני שיצא מהחדר ״אל תחשוב שאתה ואני סיימנו, אני אהיה איתך גם בתיכון, אתה היית הכלבה שלי ותמשיך להיות עד שאני אחליט שזה נגמר מובן?״ בזמן שדמעות רבות זלגו מעיניו של פליקס הוא הינהן בראשו והשפיל מבטו. היונגין יצא מהחדר ופליקס נשען על הקיר ושם את ידיו על פניו, לא מאמין שככה הוא חווה את סיום החטיבה, ״למה היונגין שונא אותי כל כך״ שאל את עצמו בלחש ואז נזכר.

(תחילת חטיבת הביניים)

פליקס נכנס חושש לשער של בית ספר כשלפתע הוא שומע קול מוכר מהדהד מאחוריו, זה היה חברו הוותיק באנגצאן. צאן קפץ על הבחור הנמוך והזעיר, עוד שנייה מפיל אותו על הריצפה. ״איך גדלת פליקס!-״ הוא עצר לרגע את המשפט ובחן את גופו של פליקס מרגליים ועד ראש והמשיך בדבריו ״טוב לא כל כך גדלת, אבל כן התבגרת״ הוא גיכח בזמן שפליקס הסמיק והשפיל את מבטו לא יכול שלא להתבונן ולבחון גם הוא את צאן שנראה נפוח יותר וגדול יותר מפעם ״אתה גדלת״ הוא חייך בזמן שהתקרב לצאן וחיבק אותו. צאן ופליקס היו חברים טובים ביסודי וזה לא מנע מהם להיות חברים טובים גם בחטיבה, צאן הפך להיות יותר שמרני לגבי פליקס והיה מוכן להילחם בכל מי שיפגע בו, אבל מה שהוא לא ידע זה שהוא גרם לו ולפליקס להיכנס לרשימה השחורה של העבריין הכי גדול בבית ספר, היונגין. בזמן ארוחת הצהריים בבית הספר, פליקס וצאן הסתכלו סביבם וצאן הניח את ידו על כתפו של פליקס כשהוא מצביע לעבר שולחן פנוי ״אפשר לשבת שם״ פליקס הינהן וחיוך היה מרוח על פניו. הם הלכו לכיוון השולחן והתיישבו, לא עברו כמה דקות כשלפתע חולצתו של צאן נמשכה וגרמה לו להיחנק, זה היה היונגין מאחוריו. פליקס קם מהשולחן וצעק ״מה אתה עושה לו?!״ היונגין סימן לחברים שלו לתפוס את פליקס גם ״אתם יושבים בשולחן שלנו, אני לא חושב שמישהו הסכים לכם לזהם את המקום שלנו״ פליקס התחיל לרעוד, מפחד שעכשיו הוא יהיה שק איגרוף בשבילם ״אנחנו מצטערים לא ידענו שזה השולחן שלכם״ הוא אמר כשקולו נשמע חלש ורועד. צאן התעצבן ושיחרר את אחיזתו של היונגין בחולצתו ״אנחנו ממש לא מצטערים, לא רשום פה את השם שלכם אם כל הכבוד״ פליקס היה המום, הוא ידע שעכשיו באמת הלך עליהם. היונגין התעצבן והפיל את צאן על הריצפה ״אתם תצטערו על היום הזה ואני מתכוון לזה״.

_______________________

פליקס קם מהריצפה, מהסס, גופו רעד וסימנים רבים נוצרו על עורו. אסור שצאן יראה אותו ככה, הוא יתחיל להתעמת עם היונגין שוב ואז הוא יספוג את הכאב. הוא החליט שהוא עומד להתעמת עם היונגין מעכשיו והוא לא יתן לו יותר להתעלל בו כמו שהוא התעלל בו עד עכשיו, פליקס גדל במשך כל הזמן שהיה בחטיבה והוא למד להיות יותר עצמאי ולעמוד על שלו. הוא נשען על הכיור והביט בעצמו במראה, הוא נשם בכבדות והיה שנייה מלראות שחור. הוא ניער את ראשו מיד ושטף את פניו, הוא יצא במהירות מהחדר וצעק לעבר היונגין שהיה עדיין נראה במסדרון ״אני אחליט מתי אני אהיה הכלבה שלך ומתי לא מובן?״ לקראת סוף המשפט קולו של פליקס נחלש כשהבין מה הוא אמר, מבטם של כל הילדים במסדרון הופנו לפליקס. פליקס הביט מובך על היונגין כשהיונגין רק גיכח והמשיך בדרכו. פליקס לא חשב אפילו לשנייה ורץ לחפש את צאן, אחרי הרבה זמן של חיפושים הוא לא ציפה לראות אותו במצב שהיה. הוא היה מרוח על הריצפה, פצוע מכף רגל ועד ראש. עינייו של פליקס התמלאו בדמעות כשהוא נפל על ברכייו וחיבק את צאן ״הם עשו לך את זה?״, צאן גיכח ״כן אבל זה לא כואב אני פשוט רציתי להיות על הריצפה קצת״ פליקס התעצבן ״איך זה לא כואב לך? אתה צריך רופא דחוף!״ פליקס ניסה לעזור לצאן לקום ושניהם צעדו באיטיות לכיוון חדר האחות, פליקס השכיב את צאן על המיטה ואחז בידיה של האחות ״בבקשה תטפלי בו טוב״ האחות חייכה והנהנה. וכך יצאנו לחופשת הקיץ שלנו, ברגל שמאל. אני מקווה שלמרות שהיונגין אמר שהוא יהיה איתי בתיכון זה לא יהיה נכון ושאני וצאן נוכל לסיים את הלימודים בשלווה.