hyunlix fanfic - what's the meaning of love?

פרק 4

זה היה בוקר גשום מאוד, פליקס התיישב על מיטתו הנוחה ושיפשף את עיניו "איך יש גשם בספטמבר?" הוא מילמל לעצמו בבילבול. הוא קם ממיטתו בפיהוק ארוך ועמוק, מוציא את הטלפון שלו מהמטען ובודק הודעות בזמן שהלך לכיוון דלת החדר, לפתע הוא נתקל בחפץ שגורם לו למעוד וליפול על הריצפה. פליקס נאנח מכאב ושיפשף את ישבנו הכואב שנשמט על הריצפה הקרה, "מה זה?" הוא הסתכל על שקית לבנה מנייר שגרמה לו ליפול. הוא הביט לתוכה ובתוך השקית היו הרבה מחברות כבדות ועמוסות בחומר. מה שגרם לו לזכור ישר ממה שקרה אתמול, לחייו האדימו והוא הניח את ידיו על פניו, מסתיר את כל הבושה שחווה באותו הרגע. הוא נזכר איך הוא היה עם גונגין בבית קפה ואיך היונגין לפתע הגיע והם הלכו אליו הביתה וקרה מה שקרה. "איך אני אמור להסתכל להיונגין בעיניים מעכשיו?" הוא שאל בהתבכיינות, ועיניו נפערו "איך אני אגיד את כל מה שקרה לצאן? הוא ישנא אותי בדוק! הוא גם ככה כועס עליי לגבי גונגין, ועכשיו אני אספר לו מה שקרה איתי ועם היונגין? זה יסיים את החברות שלנו!" פליקס התנשף בחזקה וניסה להרגיע את עצמו, דמעות מעטות זלגו מעינייו והוא מיד ניגב אותם עם שרוול חולצתו, הוא נעמד במהירות ואמר לעצמו כשידיו סגורות לאגרוף "פליקס תירגע ותשלוט על עצמך, כרגע אל תספר לצאן כלום, תסדר את העניינים עם היונגין וגונגין ואז תחליט מה לעשות" פליקס נשף נשיפה ארוכה אחרונה, חייך ורץ להתארגן לבית הספר.

פליקס נעמד מול שער בית הספר, מהסס להיכנס. תלמידים עוברים מימינו ומשמאלו, חיים את חייהם כרגיל בעוד שהוא חי את הגיהנום של עצמו. בזמן שהוא עמד ללא תזוזה במשך דקות צבורות, צאן שהלך לכיוון השער שם לב אליו ורץ לכיוונו, הוא קפץ על גבו ופליקס מיהר לתפוס אותו "צאן?" פליקס שאל בלחץ . צאן גיכח ושאל בזמן שירד מגבו של פליקס "אז מי עוד?", פליקס גילגל את עיניו וחייך "אתה חייב להפסיק לקפוץ עליי ככה בהפתעה, מה יקרה אם בטעות אפיל אותך?", צאן משך בכתפיו "מה שאמור לקרות יקרה, לא?" פליקס הינהן וחיבק את צאן כאשר בראשו עדיין עוברות סצנות רעות לגבי מה יקרה אם יספר לצאן על מה שקרה. החיבוק השתחרר ולפני ששניהם התקדמו לעבר הכניסה לבית ספר, דמות לפתע עברה במהירות לידם. זה היה היונגין, הוא לבש בגדים צמודים וכהים שמחמיאים מאוד לצורת הגוף שלו, שיערו היה מסודר לאחור ופליקס לא היה יכול שלא לבהות בו. לפני שהיוגנין נעלם בין כל התלמידים הוא שלח לעבר פליקס חייוך ממזרי, זה גרם לפליקס להשפיל מבט. צאן הביט בפליקס בבילבול "אתה לא מרגיש טוב היום פליקס?" פליקס הרים את מבטו במהירות וניער בידיו "לא! הכל מעולה, בוא נמשיך פשוט ללכת" פליקס ציחקק ואחז בידו של צאן. משך את שניהם במהירות לעבר הכיתה שלהם.

פליקס וצאן הגיעו לכיתתם, לפני שהם נכנסו פליקס נעצר "אני אבוא עוד מעט בסדר?" צאן הביט במבט מודאג "לאן אתה הולך? השיעור מתחיל עכשיו" פליקס הביא לו את התיק שלו "אני אחזור מהר, אל תדאג, פשוט תגיד למורה שאני בשירותים" צאן נאנח והינהן, הוא נכנס לשיעור בזמן שפליקס התקדם לעבר הלוקר שלו. הוא פתח את הלוקר והביט בעצמו במראה הקטנה שהייתה תלויה לו על הדלת של הלוקר, הוא נגע עם ידו הקטנה על פניו שהשתקפו במראה ואמר לעצמו "אני לא מזהה אותך". לחישה נשמעה באוזנו "את מי אתה לא מזהה?" שיערותיו של פליקס הסתמרו וצמרמורת חדה עברה בגופו, הוא הסתובב במהירות ונכלא בין ידיו של גונגין שחייך לעברו. עיניו של פליקס נצצו, החייוך של גונגין גרם לליבו של פליקס לפעום בקצב לא נורמלי. "ה-היי גונגין" פליקס גימגם, מנסה לשלוט על עצמו ומסית את מבטו מגונגין. גונגין הסתכל לכיוון שפליקס הסתכל ואז החזיר את מבטו אליו "למה אתה לא מסתכל עליי?" פליקס החזיר את מבטו לגונגין בהיסוס "אתה פשוט ממש קרוב.." גונגין קלט את המצב שבו שניהם היו וצעד כמה צעדים אחורה, "עכשיו זה בסדר?" פליקס הינהן. גונגין הגיע בדיוק בזמן, פליקס רצה להבין מה קרה באותו יום ולמה גונגין התנהג כל כך נורא. "אתה נכנס לשיעור?" פליקס שאל את גונגין. "תיכננתי להיכנס, למה?" פליקס נאנח "אני לא רוצה להיכנס לשיעור בגלל-" גונגין קטע אותו והשלים את משפטו "בגלל היונגין נכון?" פליקס הסמיק "כן.. חשבתי אולי נשב ונדבר מחוץ למבנה" גונגין אחז בידו של פליקס "אז בוא נלך, גם ככה אני ישן בשיעורי מתמטיקה" הוא קרץ לו ומשך אותו לכיוון העליית גג. פליקס הסתכל מסביבו בזמן ששניהם עולים במדרגות "לאן אנחנו הולכים?" הוא שאל את גונגין בבילבול "לעליית גג, לא היית שם בחיים?" פליקס הניד לשלילה "זו לא עבירה? אם יתפסו אותנו יכריחו אותנו לרוץ עשר פעמים מסביב למבנה של בית הספר או משהו בסגנון!" גונגין התחיל לצחוק "קודם צריך שיתפסו אותנו" פליקס בלע את רוקו, הוא בחיים לא עשה עבירה. הם הגיעו לעליית גג ורצו לעבר קיר מסויים כדי להתחבא שם, הם התיישבו והתנשפו "בחיים לא חשבתי שיהיו כל כך הרבה מדרגות בבית ספר הזה" גונגין אמר וציחקק. פליקס חיבק את זרועו של גונגין ועצם את עינייו "אני חושב שיש לי פחד גבהים" גונגין הניח את ראשו של פליקס על הכתף שלו "אל תדאג יש פה גדר שתמנע ממך מליפול" פליקס הרים את מבטו לגונגין שבחן את פניו עם עיניו, מה שגרם לפליקס להסמיק ולהיאנח. "מה קרה?" גונגין שאל בדאגה, "אתה עוד פעם עושה את זה גונגין" פליקס התרחק ממנו והביט בו באכזבה "עושה מה?" גונגין שאל באי הבנה. "אתה בזוגיות ואתה עדיין פה איתי, קרוב מתמיד." גונגין חיבק את ברכיו "אני אסביר לך, אני והוא היינו ביחד לפני הרבה זמן ויום אחד נפרדנו ומאז אנחנו פשוט בזוגיות פתוחה, מצד אחד הסכמנו על זה אבל מצד שני הוא כעס עליי כשהייתי איתך ורבנו, אתמול כשחזרתי הביתה אחרי הפגישה שלי ושלך, סיימתי איתו סופית." הוא חייך אל פליקס. פליקס הביט לעבר הנוף שהיה מולם בהלם, הוא לא האמין שהוא שפט ככה בן אדם שרק רצה לעשות לו טוב. "אני מצטער.." פליקס מילמל ולא העז להסתכל עליו, גונגין חיבק את פליקס "זה לא באשמתך, הייתי צריך לספר את זה מההתחלה, אתה בטח חשבת שאני בן אדם נוראי" הוא שיחרר את החיבוק וליטף את ראשו של פליקס. "אז אחרי שסיימנו להבין מה קורה איתי, אפשר להבין מה קרה איתך ועם היונגין? למה אתה לא רוצה להיכנס לשיעור בגללו?" פליקס נשך את שפתיו והתחיל לספר לו את כל הסיפור מההתחלה. גונגין בהה בפליקס במבט פעור "אתה רוצה להגיד לי שהבן אדם הזה מתעלל בך פיזית וריגשית ואתה עדיין כנראה מפתח אליו רגשות?" פליקס השפיל את מבטו והינהן. "אתה היצור הכי מוזר שפגשתי בחיי" גונגין טפח לכתפו של פליקס.

הצילצול מיהר והגיע ושניהם התקדמו לעבר הכיתה, פליקס נעצר בשנית ליד פתח הכיתה בהיסוס וגונגין דחף אותו "אתה מסוגל פליקס, אני פה לשמור עלייך" הוא לחש לו. פליקס חייך "אוקיי אני נכנס", שניהם נכנסו וגונגין התיישב בכיסא שלו בזמן שפליקס במהירות התיישב במקום שלו, הרחק מאיפה שגונגין יושב.

המורה נכנס לכיתה ואמר "טוב היום אנחנו נעשה סדר שונה בכיתה, אנחנו נצמיד שני שולחנות אחד לשני וככה יהיה יותר מרווח בכיתה ובחודשים הקרובים גם תתבקשו לעשות עבודות בזוגות ככה שיהיה לכם יותר נוח לדון על העבודה." פליקס חייך חייוך גדול והביט בצאן שהביט בו בחזרה, זה היה צפוי ששניהם יסתכלו אחד על השני, הם תמיד עושים עבודות ביחד. אבל החלום הזה התנפץ כשהמורה אמר "שכחתי לאמר שהזוגות יהיו רנדומליים, אני אכתוב שמות בפתקים ואערבב, ככה שכולם באמת יהיו מרוכזים בעבודות ולא ישתובבו עם החברים שלהם.", המורה התחיל לערבב את הפתקים והקריא את השמות עד שהגיע לשם של צאן ושל פליקס. "טוב צאן ופליקס, לצערי לא תיהיו ביחד, צאן אתה עם גונגין ופליקס אתה עם..." כשהשם שהוא הקריא נשמע באוזני פליקס, לפתע אוזניו נעטמו, הוא שמע צלילים חדים ואיך שליבו פועם כל פעימה ופעימה. "פליקס אתה עם היונגין" צאן קם משולחנו במהירות, גורם לכל המבטים להיות עליו "המורה אתה לא חושב שאמורה להיות לנו הזכות לבחור עם מי נעשה את העבודה?" המורה סידר את מישקפיו "אתה לא חושב שלהתחצף למורים זו עבירה חמורה שתועבר הלאה?" צאן בלע את רוקו והמורה המשיך "אתה מרותק." היונגין צחק בקול וצאן נתן לו מבט זועף. המורה גיכח "היונגין אתה מרותק גם" היוגנין הפסיק לצחוק ותורו של צאן לצחוק הגיע. פליקס עדיין ראה שחור ולא יכל להגיב למה שהמורה אמר, הוא חשב על זה שאין יותר גרוע מימי חמישי כשהוא לבד עם היונגין, אבל עכשיו להעביר איתו כמה חודשים לבד, זה פשוט ליפול לתהום ללא מוצא. אחרי כמה דקות שפליקס שהה בתדהמה, הוא הרגיש מכה חדה על הכתף, הוא ניער את ראשו והביט על המורה שלו ששילב את ידיו "סיימת לחלום בהקיץ פליקס? אתה גם מרותק." פליקס נשך את שפתיו והחזיק את דמעותיו, היום שלו יכול להתדרדר יותר ממה שהוא מדורדר עכשיו?