hyunlix fanfic - what's the meaning of love?

פרק 9

פליקס פקח את עיניו באיטיות למשמע ציפורים מצייצות, הוא שיפשף את עיניו וסחרחורת עברה בראשו. הוא התפקס במהירות והרגיש שראשו נמצאה על משהו רך אבל גם קשה באותו הזמן, הוא נגע באיזור והרגיש רגל. הוא הרים את מבטו, וראה את ראשו של היונגין שנשען לאחור על מסגרת מיטתו. פליקס הודהם מהמראה שהיה מול עיניו, היונגין היה נראה כל כך שליו כשישן. פליקס חייך והרים את ידו לכיוון פניו של היונגין, נוגע בלחיו. היונגין פקח את עיניו "אתה ער סוף סוף" הוא אמר, ללא שום הבעה בפניו. פליקס מיהר להוריד את ידו ובלע את רוקו "בוקר טוב..", היונגין התמתח וסימן לפליקס לקום ממנו. פליקס קלט את הסיטואציה שהם נמצאים בה, הוא נרדם אתמול על רגליו של היונגין אחרי שבכה כמעט שעה שלמה. הוא קם מרגליו של היונגין והתיישב לידו כשהוא מסדר את שיערו הבלונדיני לאחור, "למה לא הערת אותי? בטח כואב לך הגב מלישון בפוזיציה הנוראית הזאת" פליקס גיכח. היונגין העביר את ידו על שיערו, וסובב את ראשו מצד לצד בשביל להקל על כאבי הצוואר שהיו לו. "אתה נראת עצוב" הוא אמר, "זה לא עונה לי על שום דבר היונגין" פליקס הרים גבה. היונגין נאנח, לא רוצה להגיד את האמת, "אתה נראת עצוב והפסקת לבכות רק כשנרדמת אז רציתי לתת לך את ההפסקה הזאת בכך שלא הערתי אותך פשוט" הוא הביט בפליקס, מחכה ממנו לתשובה. פליקס נשך את שפתיו "אני באמת לא מצליח להבין אותך היונגין", היונגין הרים גבה "מה יש להבין?". פליקס השעין את ראשו לאחור "לא משנה" הוא מילמל. הוא לא יודע איך להרגיש לגבי היונגין, כי, פעם אחת היונגין נחמד אליו ויש להם את השיחות הכי זורמות שיש, ופעם אחרת היונגין גורם לו להרגיש הכי נורא בעולם, וקובר לו בור גדול ועמוק שהוא לא יכול לצאת ממנו. "פליקס" היונגין אמר בקול עמוק ושקט, גורם לפליקס לפקוח את העיניים ולהביט בו "מה היונ-" עוד לפני שהוא סיים את המילה, היונגין הניח נשיקה רכה על שפתיו והתרחק ממנו. הוא קם מהריצפה וניקה את כל הבאלגן בחדרו במהירות ולפני שיצא מהדלת שאל את פליקס "אתה רעב?", פליקס היה בשוק, הוא שהה בעולם משל עצמו, מעכל את מה שקרה עכשיו, ועונה להיונגין בבילבול "כ-כן". היונגין חייך אליו ויצא מהחדר. פליקס שם את ידו על שפתיו והסמיק. ההרגשה של הנשיקה עכשיו הייתה שונה משאר הפעמים, זה הרגיש אמיתי הפעם. פליקס קם מהריצפה והכניס את כל הציוד שלו לתוך התיק של בית ספרו. הוא התיישב על מיטתו של היונגין וחיכה מספר דקות עד שהיונגין הגיע סוף סוף ואיתו הוא הביא שתי צלחות עם אוכל שהכין. "זה נראה טוב היונגין!" פליקס התלהב ומחא כפיים, "תיהיה בשקט ותאכל" היונגין אמר במבוכה. שניהם סיימו לאכול את הארוחות ויצאו לכיוון בית הספר.

הם נפרדו בשער של בית הספר וכל אחד התקדם לכיוונו. פליקס ראה את צאן מרחוק ורץ אליו, "צאני!" הוא חייך. צאן הביט בו בעצב והתעלם ממנו, הוא המשיך בדרכו, גורם לפליקס להיעצר ולחייוכו להימחק. פליקס שכח לגמרי ממה שקרה אתמול, כנראה שלהכחיש סיטואציה כזאת לא יעזור לפתור אותה. הוא נאנח, ניסה להחזיק את דמעותיו מלזלוג. לפתע הרגיש חיבוק מאחוריו "היי פליקס" גונגין לחש לאוזנו, פליקס הצתמרר מהלחישה ושם את ידיו על אוזניו בזמן שהסתובב לגונגין "אני רגיש באוזניים.." הוא מילמל, גונגין גיכח ושאל "אז אני אלחש לך יותר?", פליקס האדים במהירות, הוא לא יכל להיות עצמו כשהוא ליד גונגין, הוא כל פעם נכנס למין גן עדן של מספר דקות או שעות והוא לא יודע איך לעכל את זה. גונגין ראה את מבטו המובך של פליקס וצבט את לחיו "אתה כל כך חמוד פליקס, אני באמת שמח כשאני איתך", פליקס חייך חייוך קטן וחיבק את ידו של גונגין "גם אני שמח כשאני איתך גונגין". גונגין חייך וניסה להיזיכר במשהו, ונזכר "אתה זוכר שקבענו ללכת לבית קפה?". פליקס הינהן וגונגין המשיך "חשבתי אולי נלך לקריוקי במקום, מה אתה חושב?", פליקס נרתע קצת, אין לו ביטחון לשיר ועוד מול מישהו שהוא אוהב. "אני מתבייש.." הוא אמר במבוכה. היונגין גיכח "גם אני ביישן, אבל אחרי מספיק אלכוהול זה כבר לא משנה כל כך", פליקס פער את עיניו, אלכוהול? הוא בחיים לא השתכר לפני זה ולא נגע בחיים באלכוהול, גם לא באחוז הכי קטן שיש. "אני לא שתיתי אלכוהול בחיים" פליקס שיחק בשיערו, גורם לגונגין להתפלא "באמת? אז היום זה יום המזל שלך, אתה גם תיהיה בפעם הראשונה בקריוקי וגם תשתכר!". פליקס לא ידע איך להרגיש לגבי זה אבל הדבר היחידי שהוא ידע באותו הרגע זה שהוא וגונגין עומדים לצאת לדייט ואם זה יהיה קריוקי אז שיהיה קריוקי!. שניהם התקדמו לעבר הכיתה והתחילו את הלימודים.